רבן שמעון, בנו של רבן גמליאל דיבנה ואביו של רבי יהודה הנשיא, שימש כנשיא הסנהדרין לאחר מרד בר כוכבא. היה זה דור שחי בצילו של חורבן בית המקדש שאירע אמנם עשרות שנים לפני כן אך גם הוא נאנק תחת גזירות השמד.

בדור זה התעוררה שאלה: כיצד ניתן להמשיך הלאה? הלא שוב אין אפשרות לקיים באופן מושלם את שלושת עמודי העולם – התורה, העבודה וגמילות החסדים?

על כן מצא רבן שמעון בן גמליאל לנכון לקבוע שלושה יסודות איתנים, יסודות אשר עליהם צריכה להיות מושתתת חברה אנושית, ויש בהם כדי לקיים את העולם אף לעת כזאת. על שלושה יסודות אלה יש לשמור מכל משמר, והם היסוד לקיומה של חברה הוגנת הצועדת בנתיבות התורה.

על שלושה דברים העולם קיים

רבן שמעון בן גמליאל אומר, כי העולם קיים בזכות שלושה דברים: הדין, האמת והשלום. לעומתו אמר שמעון הצדיק (משנה ב') על שלשה דברים העולם עומד על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

קיים הבדל בין שני המאמרים. במשנה לעיל נאמר: "על שלושה דברים העולם עומד" ואילו במשנה כאן נאמר: "על שלושה דברים העולם קיים".

שמעון הצדיק מדבר על שלושת היסודות, שלמענם הועמד העולם מלכתחילה, כלומר, שהעולם נברא לצורך קיומם, והם: תורה, עבודה וגמילות חסדים. תכלית העולם היא להשיג שלושה יעדים אלה, ולמענם העמיד הקב"ה את העולם ככתוב (ירמיהו ל"ג, כ"ה): "אם לא בריתי (התורה) יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי". לגבי חסד כתוב (תהלים פ"ט, ג'): "כי אמרתי עולם חסד יבנה". ואף לגבי העבודה, היא עבודת הקרבנות, בחר הקב"ה בבית המקדש מכל המקומות, כדי שיעבדוהו שם.

רבן שמעון בן גמליאל מתייחס הלכה למעשה לאותם הדברים שעליהם קיים העולם. הוא אינו מדבר על תכלית בריאת העולם, אלא על אותם דברים המקיימים את העולם בהווה, בחיי היום יום.

משנתנו דנה בדרכי קיום ההסדר החברתי של באי עולם. אי אפשר לתאר, כיצד היתה נראית חברה אנושית ללא עשיית דין, ללא מערכת חוק וללא מערכת הממונה על אכיפתו. במקום שאין דין ואין דיין שולט תוהו ובוהו והחלשים נעשקים.

כמו כן, בלי האמת לא ניתן להקים מערכת יחסים עמידה בין בני האדם. כאשר נפגע האמון הבסיסי, מתערער המבנה כולו, וסופה של החברה להתמוטט.

ולבסוף – העולם קיים על השלום. בלי השלום לא יעזרו הדין והאמת, שכן אש המחלוקת מכלה את הכל. בלי השלום היו פורצות מלחמות ומריבות בעולם, וכל החברה האנושית על סדריה ומוסדותיה היתה חולפת כלא היתה.

כאמור, שמעון הצדיק התייחס בדבריו לתכלית קיומו של העולם, ואילו רבן שמעון מכוון את דבריו לבסיס קיומה של חברה אנושית מתוקנת. כאמור, אין כל סתירה בין המשניות. דברי שמעון הצדיק מכוונים כלפי העולם במובן של יקום – העולם כולו לשם מה נברא? למען התורה, העבודה וגמילות החסדים, דברי רבן שמעון מכוונים כנגד שלושת היסודות, שעליהם מבוסס "מנהג העולם", מנהג הבונה את החברה האנושית.

על הדין, על האמת ועל השלום

על הדין – שיצדיקו את הצדיק וירשיעו את הרשע ויצילו עשוק מיד עושקו; וכן אמרו בגמרא (סנהדרין ז', א'): "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, נעשה שותף לקב"ה במעשי בראשית ומשרה שכינה בישראל", נמצא שהדין מקיים את העולם. ועוד אמרו (סוכה מ"ט, ב'): "כל העושה צדקה ומשפט, כאילו מלאו לעולם כולו חסד".

על האמת – שלא ישקרו איש בעמיתו, כפי שנאמר (שמות ט"ו, כ"ו): "אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה" – זה משא ומתן. מלמד, שכל מי שנושא ונותן באמונה, רוח הבריות נוחה הימנו, ומעלה עליו הכתוב כאילו קיים את כל התורה כולה".

ועל השלום – בין המלכויות ובין אדם לחברו, שנאמר (ויקרא כ"ו, ו'): "ונתתי שלום בארץ"

שלושת הדברים שהזכיר רשב"ג שמקיימים את העולם, הם למעשה בבואה של דברי שמעון הצדיק שבתחילת הפרק. הדין, האמת והשלום הם מקיימי העולם, משום שיש בהם במידת מה קיום של שלושת עמודי העולם – התורה, העבודה וגמילות חסדים.

אכן, שלושת הדברים שלמענם נברא העולם, הם מקיימי העולם הלכה למעשה ואין בלתם. אך שמעון הצדיק פירט דברים אלו, כפי שהם אמורים להיעשות בשלמות, וכפי שאכן היו פני הדברים בזמנו של שמעון הצדיק: התורה נלמדה בשלמותה, המסורה עברה מדור לדור ללא מחלוקת וללא חיסרון. אף העבודה נעשתה בצורתה השלימה – הלא היא עבודת המקדש והקרבת הקרבנות, וגם גמילות החסדים פרחה באין מפריע, משום שהאנשים היו פנויים לדאוג לזולת, באין עליהם עול מלכות ושעבוד גלות.

אולם בדורו של רבן שמעון בן גמליאל המצב היה שונה בתכלית: העבודה בטלה, שהרי הבית נחרב ופסקה עבודת הקרבנות. כמו כן, קשיי הפרנסה התרבו מפאת גזירות השמד, שוב לא היתה אפשרות לעסוק בתורה כראוי, והדבר ניכר בריבוי המחלוקות. גם התמעטה גמילות חסדים, שכן נתרבו צרכי הנזקקים, וקצרה יד אחיהם מלהושיע.

נכון, כיום הדברים שוב לא נעשים באופן מושלם, אולם כיוון שהם מחזיקים את הרעיונות שלמענם נברא העולם – די בהם כדי לשמר את קיומו. הדין, האמת והשלום הם שומרי הגחלת בדורות אלו, ולמענם העולם קיים.

הרמוניה זו של הדין, האמת והשלום, באה לידי ביטוי גם בתוככי האדם עצמו. העולם הקטן הקרוי אדם, מורכב ממחשבה, מדיבור וממעשה. כנגד שלושת אלו יש לנו את שלושת היסודות, כפי שהם מובאים במשנה מן הקל אל הכבד. את שלושתם יש להשיג כאשר האדם נמצא בדרכו לשלמות המוסרית:

הדין, לשם מה נועד? – שלא יעשה האדם רע לזולתו, שלא יגרום האדם עוול לחברו, לגופו, לממונו, לכבודו ולנשמתו. הדין נאמר כנגד העשייה. צריך האדם לנהוג על פי הדין והצדק, כדי לא לגרום בפועל רעה לזולתו.

האמת, מהי מטרתה? – שלא יגרום האדם רעה לאחר בדיבורי שקר וכדומה. לא די לשמור על הדין. על האדם להיזהר שלא להוציא דבר שקר מפיו. עליו להקפיד שכל דבריו, יהיו באמת וביושר.

השלום הוא עבודת המחשבה והרגש. מעשים טובים ודיבורים טובים אינם סוף פסוק. דרוש גם שבלב האדם לא יהיה מקום לרגשות כעס, נקם והדומה להן. האדם צריך לסלק מקרבו כל טינה, קנאה ושאר טרוניות כלפי הזולת. השלום מתחיל בתוך האדם עצמו. כדי לחיות בשלום עם זולתו, עליו להתרגל לחשוב אך טוב על רעהו ולדון אותו לכף זכות. כך יזכה למנוחת נפש ויחיה בשלום עם עצמו ועם סביבתו.