שררה לשם שמים

המשנה עוסקת במעלתם של העסקנים הפועלים לשם שמים למען רווחתו של הציבור. על עסקני הציבור להשתדל לא ליהנות מן הציבור ולא להשתרר עליו, אלא להנהיגו בדרך ישרה, כאשר כל פעולתם תהיה לשם שמים.

דברים קשים נאמרו בגנות פרנס המשתרר על הציבור שלא לשם שמים, מחד, ודברי שבח לפרנס המנהיג את הציבור לשם שמים, מאידך.

נאמר שאלו שהפילו חיתתם על אנשים בארץ החיים, יורדים לגיהנום ונידונים בו לדורי דורות, הגיהנום כלה והם אינם כלים. פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, עונשו מרובה.

אסור לפרנס להשתרר על הציבור, אלא עליו לנהוג בענווה וביראה, וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים נענש ואינו זוכה לבן תלמיד חכם. וכן אסור לו לנהוג קלות ראש בהנהגתו, גם במקרה שציבור מורכב מעמי הארץ, כי בני אברהם, יצחק ויעקב הם, וכולם חשובים.

לעומת זאת, כל פרנס שמנהיג את הציבור בנחת, זוכה ומנהיגם לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו מ"ט, י'): "כי מרחמם ינהגם, ועל מבועי מים ינהלם", כלומר, מי שמרחם על הציבור יזכה לנהלם גם בעולם שכולו טוב, כי גם שם תהיה מעלתו מרובה. שלושה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו... פרנס טוב, שכתוב: "וידבר ה' אל משה לאמר קראתי בשם בצלאל" (שמות ל"א, ע"ב). הכרזה זו על בצלאל כמי שפועל למען הציבור בבניית המשכן, מורה על החשבת התפקיד ועל מעלתו הרוחנית.

חז"ל מפרשים את הפסוק (במדבר כ"ז, כ"ב): "ויעש משה כאשר ציוה ה' אותו, ויקח את יהושע", לקחו בדברים, הודיע לו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא.

התנא מזהיר: "וכל העוסקים עם הציבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים" – לשם שמים דווקא, ולא כדי להתפרנס מן העסקנות. אין למנהיג ציבור להשתכר מעסקנותו, אלא יעסוק במלאכה לפרנסתו. צורכי ציבור - צריכים להעשות לשם שמים, ולא כדי להפיק מהם הנאה. התנא מוסיף ומבטיח כי אם יעשו כן, יצליחו בעסקנותם מבלי שייאלצו ליהנות מכספי הציבור.

שזכות אבות מסייעתם

התנא מזהיר את הפרנסים לבל יתרשלו מלעשות למען הציבור אף אם קשה הדבר, כיוון שהצלחת הפרנסים אינה בזכות מעשיהם, אלא בזכות אבותיהם של בני ישראל, ולכן, כאמור, אין לפרנסים לדרוש שכר טוב על עמלם.

יש מפרשים כי "זכות אבותם" כוונתה לאבותיהם של הפרנסים, מפני שאין ממנים לפרנס אלא מי שיש לו זכות אבות, ובוודאי יש לפרנסים אלו זכות אבות גדולה, אשר היא תסייעם בפעולותיהם הנשגבות.

כשם שעם ישראל חי בזכות אבותיו: אברהם, יצחק ויעקב, שהעפילו לגבהים רוחניים כבירים וזכו לכך שה' הבטיח להם שיקום מהם עם שתהיינה לו זכויות רבות, כך גם בכל דור ודור אנו ניזונים בזכות אבותינו. האבות, בני הדורות הקודמים, היו בעלי שאר רוח, הרבו במעשים טובים והתקרבו לבורא בכל ליבם. זוהי "זכות אבות" שממנה נהנים גם עסקני הציבור והיא המסייעת להם להצליח בפעולותיהם.

ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם

התנא מעודד את פרנסי הציבור לשאת את משא העם על שכמם ולא ליפול בזרועות הייאוש. לא רבים הם המשתוקקים לעסוק בצרכי ציבור. יש החוששים מביקורת ציבורית ומכך שלעולם לא יוכלו לספק את דרישות הציבור כולו. תמיד ימצאו אנשים שיטילו בהם דופי, למרות רצונם הכן לפעול למען הציבור בנקיון כפים.

עליהם לפעול לשם שמים ולא לשים לב לביקורתם של אנשים אלו, שאין מטרתם להועיל. על העוסק בצרכי ציבור להציב לנגד עיניו את המטרה העיקרית, וצדקתו תעמוד לעד.

התנא מעודד את המנהיגים ואת הפרנסים אשר יומם ולילה לא ישבותו, וביתם פתוח לרווחה למשאלות הציבור. הקב"ה נותן להם שכר, כאילו עשו את המעשים מכוחם הם, וכפי שנאמר: "ואתם – מעלה אני עליכם שכר הרבה, כאילו עשיתם".

על המנהיגים מוטל לעמול באיסוף כספים לפדיון שבויים, להקמת מוסדות תורה, לבתי חולים, ואף לעזרת נצרכים וסובלים בעתות צרה בשעת רעב, מגיפה וכדו', ואין הקומץ משביע את הארי. אך אסור להם ליפול ברוחם כאשר הם מנצחים על מפעלי העזרה וההצלה. עליהם לעשות את הנראה כבלתי אפשרי בכוונה טהורה, וזכות האבות תעמוד לקהילה שבניה יוכלו להתמודד עם הצרכים הגדולים.

הקב"ה פונה לפרנסי ישראל: מנהיגי ישראל שעשו את המוטל עליהם ביושר ובאמונה, יתן ה' את שכר עמלכם, כאילו עשיתם והשלמתם את כל המעשים מכספכם ומתרומתכם, שהרי: "גדול המְעַשה יותר מן העושה", כלומר, שמי שמשפיע על האחרים לתרום גדול הוא מהתורם עצמו.

אף בעבודת קודש האדם יקבל שכר, גם אם התוצאה הכזיבה. וזהו אמנם פתח תקוה לכל מי שמנסה לעזור לציבור בגשמיות וברוחניות כאחת.