במשנה הקודמת הזהיר רבן גמליאל את העם שיתרחק מקירבת המלכות: "הוו זהירין ברשות", וכנגד זה ציווה כאן להתקרב למלכות שמים, כי הקב"ה אינו מקרב את האדם לצורכו, אלא לטובת האדם עצמו, שהרי המצוות ניתנו לתועלתנו ולמען פדות נפשנו.

קיים קשר בין ארבעת המשניות שבתחילת הפרק. על האדם להשלים את עצמו במידות ובדעות, כלומר, שעליו לבחור ב"דרך ישרה" (משנה א'). לאחר שהשתלם בדרך זו, יזכה להנהיג את זולתו, ויהיה בכלל "כל העוסקים עם הציבור לשם שמים" (משנה ב'). בהמשך דרכו יתייצב לפני מלכים, ועל כך הוא מוזהר: "הוו זהירין ברשות" (משנה ג'). לאחר מכן יזכה שיעשה ה' את רצונו, כשם שהוא עשה את רצונו של ה' (משנה ד').

עשה רצונו כרצונך

עבודת חיים היא להשוות את רצונו האישי של האדם לרצון ה', כלומר, שהאדם יתייחס למצווה כאל רצונו האישי.

כאשר האדם נתקל במכשולים המונעים ממנו להשיג את אשר יחפוץ, הוא מתאמץ בכל כוחותיו להשיג אותם. לעומת זאת, כאשר הוא מצווה לעשות את רצון הבורא, כל מכשול קטן מסיט אותו ממטרתו. בא רבן גמליאל ודורש: "עשה רצונו כרצונך", השתדל שחפצי שמיים יעשו בהתלהבות ובחשק כאילו הם חפציך שלך. כך תוכל להתקרב אל הקב"ה והוא יתייחס לרצונותיך כאל רצונו, כהמשך דברי המשנה: "כדי שיעשה רצונך כרצונו" - מידה כנגד מידה.

השאיפה לקיים את רצון הבורא בלב שלם, היתה שאיפה מרכזית בחיי רבותינו. בין התפילות שחיברו אמוראי בבל נמצאת תפילתו של רבי אלכסנדרי (ברכות י"ז, ע"א): "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה (יצר הרע שבליבנו), ושעבוד מלכויות. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם".

בתלמוד מסופר (שבת קי"ט, ע"א) שרב נחמן בר יצחק היה מסדר את שולחנו לכבוד שבת, כאדם המקבל את רבו בביתו וחרד לכבודו. על כך אמר: "אילו הזדמנו לביתי רב אמי ורב אסי, האם לא הייתי טורח לכבודם? ואם כן, לכבוד שבת הממשמשת ובאה על אחת כמה וכמה!' זוהי דוגמה להשוואת רצון הבורא לרצוננו.

כאשר יבטל האדם את רצונותיו העצמיים כלפי רצון אביו שבשמים, יוכל לעמוד איתן בפני כל המשברים והרוחות הנושבות בעולם.

יחד עם זאת, אל לו לאדם לטפס ולעלות למדרגה זו של "בטל רצונך" מהר מדי. בתחילה עליו לעדן את רצונותיו, לא להיות קפדן, לא להיות כעסן, לא לשנוא את הבריות ולא לחמוד ממון וכבוד. לאחר שהצליח האדם במשימה זו וריכך את מידותיו, ימשיך ויעלה למדרגה של "עשה רצונו כרצונך", שישווה את רצון הבורא לרצונו שלו.

כדי שיעשה רצונך כרצונו

חיי האדם עוברים בריצה בלתי פוסקת שמטרתה להסיר את המניעות להשגת רצונותיו ושאיפותיו. כאן כלולה כל מלחמת החיים של האדם, בה מתנגשים רצונות של אנשים, התנגשויות הנובעות מתכונות הנפש השונות אצל כל אדם ואדם. הרבה חללים יש במערכות החיים, מכיון שאין האדם יכול לבצע את רצונו אלא על ידי השתלטות על הזולת. כך הורגל העולם להתקיים בצורה מעוותת ומנצלת.

באה התורה ומלמדת את האדם כי כדי למלא את רצונותיו ואת שאיפותיו, אל לו להכניע את זולתו, אלא עליו להתאמץ למלא את רצון אביו שבשמים, ואז יסובב ה' שרצון האדם ושאיפותיו יתמלאו במלואם. בידי הקב"ה לספק לכל אחד ואחד את צרכיו, מבלי להיבנות על חשבון הזולת. הקב"ה רוצה בטובת בריותיו ודואג לשלומם, אך העושה את רצון ה' כרצונו, זוכה להשגחה פרטית מיוחדת וה' ישמור עליו מכל רע, יותר מאשר על שאר הבריות.

כאשר רוצים ללמדנו את חשיבות קיומן של מצוות עשה, אומרת המשנה: "עשה רצונך כרצונו", וכדי להתרחק מלעבור על מצוות לא תעשה, מבטאים זאת: "בטל רצונך מפני רצונו" – "בטל רצונך" מלעבור על הלאווים, מדוע? "מפני רצונו", כי רצונו של הבורא הוא שתפרוש מהם ולא תעשם.

כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך

מי הם אותם "אחרים" המוזכרים במשנה? הכוונה היא לבני אדם אשר יעצו עליך רעה. אם יעשה האדם את רצון הבורא, יפר ה' ויבטל את מחשבותיהם.

דוגמה לכך היא מה שאירע עם אליהו הנביא ששינה סדרי בראשית. רצון ה' היה שירדו גשמים לעולם, ואליהו הנביא המוכיח את אחאב על רשעתו, אומר (מלכים א', י"ז, א'): "חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי". ואכן, מכח גזירה זו של אליהו, ביטל הקב"ה, כביכול, את רצונו, שינה סדרי בראשית, ולא ירד גשם במשך שלוש שנים. אליהו הנביא הגיע למדרגה נישאה שכל רצונו התבטל לרצון ה' ולכן, כאן עשה הקב"ה את רצונו בשלימות.

זוהי דוגמה לכך שהבורא מתאים את צעדיו לפי רצונו של האדם, כאשר האדם אמנם פועל למען ה' בכל ימי חייו.