בחלק הראשון של המשנה ביאר התנא מאלו קניינים יש להתרחק. רדיפה אחרי קניינים אלו במטרה להרבות אושר, שמחה וחיי נוחות, מערערת את שלומו ואת שלוותו של האדם.

המשנה אינה מסתפקת בגינוי הרע, היא באה לשרטט את הדרכים החילופיות, האמיתיות – אל האושר ואל הטוב. התמדה בדרך זו תביא לאושר המצופה.

מרבה תורה – מרבה חיים

הקשר האמיץ בין התורה לבין מתנת החיים מוזכר רבות במקורות. על התורה נאמר (דברים ל', כ'): "כי הוא חייך ואורך ימיך". לימוד התורה מאריך את חיי האדם כאן בעולם הזה. ההוכחה לכך היא, כי רק בסוף דבריה מוסיפה המשנה דברים אודות הזכויות בעולם הבא.

אם כן, לימוד התורה גורם להארכת החיים כפשוטו. ברור כי יש דברים רבים נוספים המשפיעים על אורך חייו של האדם, ואין אנו יודעים לומר מדוע פלוני האריך ימים, ואילו אלמוני מת בדמי ימיו. אולם דבר אחד ברור: יש בכוחה של התורה להאריך את משך החיים מעבר למה שנגזר על האדם בעת לידתו.

נשאל את עצמנו בכנות: כולנו אמנם חפצים בחיים, אולם – האם אנו מודעים באמת לערכם? לדרך לשפרם? להעניק להם איכות? מדבריו של הלל: "מרבה תורה מרבה חיים", אנו למדים, כי אכן האדם מסוגל להשפיע שפע טובה על חייו הן בכמות והן באיכות.

הפעילות למען החיים אינה מתבטאת רק בהארכתם, אלא גם ביציקת תוכן לתוך הזמן הקצוב שניתן לכל אדם. למעשה, יתכן מצב שהאדם משוטט בעולמנו שנים ארוכות מבלי שיטעם טעם של חיים אמיתיים ולו פעם אחת. "חיים ללא תועלת" – אומר הפתגם העממי – "הם כמיתה מוקדמת". כמה נכון וכמה עצוב...

אם כן, מה הם החיים?

החיים הם זמן המנוצל לעבודה ולפעילות יוצרת ומועילה. חיים הם מערכת של ניצול הימים והשעות לעשיית הטוב והמועיל. כאשר האדם מנצל את ימיו כראוי, הוא חש בעליל כי הוא "חי" את חייו, ולא "מבלה" (מלשון בלאי וכילוי) אותם. אדם זה חש סיפוק בחייו, ואין הוא זקוק לריגושים חיצוניים שיפיחו בו רוח חיים.

"תחנת הדלק" המזינה את חייו בכל הטוב והנאצל, הסיפוק והשמחה, היא לימוד התורה שעליה נאמר: "מרבה תורה – מרבה חיים".

מרבה ישיבה – מרבה חכמה

האדם המתעמק בלימודו ומעלה מכמנים מאוצר החכמה היהודי, מגיע לשליטה במרחבי התורה על ענפיה השונים, ובעקבות כך נוהרים אליו תלמידים רבים במטרה לקנות ממנו תורה. בזכותו נוספים ספסלים בבית המדרש. הוא מרבה חכמה ומעביר אותה לדורות הבאים. אדם זה יקבל שכר כנגד כולם, שהרי מכוחו התרבה לימוד התורה ומכוחו לומדים רבים את מעמקיה.

בעוד שהמרבה דברים נפסדים ומביאי מכשול גורם להתפשטות החומריות ומרבה חובות לעצמו, הרי שמרבה החכמה מוסיף זכויות, וזכויותיהם של ממשיכיו וממשיכי ממשיכיו מתרבות ללא הרף לאורך הדורות ונזקפות גם הן לזכותו.

המשקיע את זמנו ומרצו בלימוד - "מרבה ישיבה", הוא זה ש"מרבה חכמה", כי בקניית חכמה אין נוסחאות קסם ואין קיצורי דרך. הרוצה לזכות לכתרה של תורה, עליו לנצל את כל זמנו בלימוד ממושך, רצוף ועקבי. השקייה מטפטפת ותמידית היא השקעה מועדפת.

מרבה עצה – מרבה תבונה

תבונה היא מלשון בנין. זוהי חכמה שנוסף לה נדבך של חכמה מעשית, להבין דבר מתוך דבר וליישמו.

כיצד משיגים את התבונה? על כך אומר התנא: "מרבה עצה – מרבה תבונה".

לעיתים עומד אדם נבוך במבוי סתום או תוהה על פרשת דרכים. הוא זקוק ל"עצה" שתציג את הדברים באור נכון, תאיר את הדרך, ובסופו של דבר – תחלץ אותו ממבוכתו ותנחה אותו באורח מישור.

אל מי יפנה האדם בשעת דוחקו, כדי שיתן לו עצה הוגנת? אל חכמי התורה. רק מי שהרבה תורה וחכמה, הוא יכול להגיע לדרגת "מרבה עצה" ולחלץ את האדם ממבוכתו.

אדם גדול בתורה מהווה כתובת לעצות בכל תחומי החיים. ברוחב תבונתו יכול הוא לשקול את הנידון בבהירות ובעמקות, להביא בחשבון את כל האפשרויות ולהעניק עצה פקחית וקולעת. עצת חכם היא בטוחה ומשתלמת. היא גם "מרבה תבונה", תהליך החשיבה מפרה גם את המייעץ עצמו.

מרבה צדקה – מרבה שלום

כיצד משפיעה הצדקה על השלום? מה הקשר בין שני דברים חיוביים אלו?נתינת הצדקה מביאה שלום בין הנדיב לבין הבריות המעריכים אותו על נדיבות לבו. מעשה הצדקה מרבה גם שלום בעולם כולו, משום שהוא מקהה את ההבדלים בין המעמדות בחברה הכללית.

קנאת העניים בעשירים תחלש בראותם את דאגת העשירים ואת התמסרותם למענם. גם הגורמים לפשיעה בחברה יפחתו כאשר יהיו לכל אחד לחם לאכול ובגד ללבוש. הצדקה מביאה גם לעושיה עושר וכבוד, והתורם עצמו מתברך ממנה בכפל כפליים.

קנה שם טוב – קנה לעצמו

הקנין החמישי הוא למעשה "הערך המוסף" שזוכה לו בעל הקניינים הקודמים.

הקניינים תלויים ומשתלשלים אלו מאלו: המרבה בתורה משיג חכמה, עצה ותבונה, וכשהוא משתדל לקיים את תלמודו ולצעוד בדרך הישרה והראויה, הוא גם מגיע לריבוי צדקה ושלום.

חכמת התורה המשתלבת בפעלים ברוכים אלו למען הכלל, מזכה את החכם בעטרת-תפארת של הוקרה והערכה ונוצר לו "שם טוב". הכתר המבהיק הוא מעמד שהאדם קונה לעצמו. איש לא יוכל ליטול אותו ממנו, וגם הזמן החולף לא יקהה את זוהרו, כי הוא הושג ביושר.

להערכת הסביבה יש ממד נוסף: אם יש לאדם שם טוב בין הבריות, מובטח לו כי גם רוח המקום נוחה ממנו, ושמו חקוק לטובה בספר הזהב של הקב"ה. כי מי שרוח הבריות נוחה ממנו, גם רוח המקום, רוחו של הקב"ה, נוחה ממנו, כמובא במסכת אבות עצמה.

קנה לו דברי תורה – קנה לו חיי העולם הבא

המשנה מסכמת את שורת המשוואות של הקניינים החיוביים במסקנה אמיתית ומתבקשת: הנכסים האמיתיים אינם ארמונות פאר, מניות ממריאות וצי משרתים, אלו הם קניינים זמניים, שבנצח לא יכירם מקומם.

קנייני הנצח אינם נותרים מחוץ לאדם, אלא הופכים לחלק ממהותו, הם נמזגים באישיותו. התורה שלמד – מרוממת אותו, מנשאת אותו, והרי היא "שלו", היא תלווה אותו לעד, בעולם הזה ובעולם הבא, והיא תכין לו אושר רב, אושר שאין אפשרות להשיגו בחיינו החולפים.