רבן יוחנן בן זכאי היה מגדולי התנאים בדור הראשון שאחרי הזוגות. להשפעתו ולפעלו קיימת תוצאה מכרעת על תולדות עם ישראל. הוא היה המנהיג בתקופות הסוערות והקשות ביותר שידע העם – בעת המרד הגדול וחורבן בית המקדש שבא בעקבותיו. הוא השכיל לנווט את האומה בינות למשברים, ולהוציאה למסע הגלות כשהיא מחוזקת ומלוכדת.

ראשית הנהגתו של רבן יוחנן בן זכאי היתה בדור שלפני חורבן בית המקדש השני, דור המאופייין בפלגנות ובשסעים עמוקים בעם. הוא ניסה לאחות את הקרעים למרות הקיטוב, לדאוג להפצת התורה, ולעמוד איתן מול הכתות המערערות על סמכותה.

בתקופה המרה של ערב החורבן, נטל רבן יוחנן בן זכאי על עצמו את הדאגה לקיומו הרוחני של העם. בתוך האנדרלמוסיה שהשתוללה בארץ יהודה, חזה רבי יוחנן את העתיד לקרות, ופעל להמשך הקיום היהודי אחרי אובדנה של ירושלים, אובדן שחזה, לדאבון לבו, בעיני רוחו עוד טרם נחרבה העיר.

ירושלים הנצורה והמורעבת היתה נתונה ל"חסדיהם" של הבריונים והסיקריקים המופקרים. מחוץ שיכלה חרב האויב ומחדרים אימה.

בתאום עם אחיינו, שהיה ראש הבריונים, עשה רבי יוחנן את עצמו כמת, ובפקחות ובתושיה רבה הצליחו תלמידיו להוציאו את ארונו מן העיר. הוא התייצב ללא מורא וללא חת לפני אספסיינוס, המצביא הרומאי, והלה נוכח לראות שעומד לפניו אדם רם המעלה ובעל סגולות רוחניות נעלות ביותר.

רבי יוחנן בן זכאי ביקש מאספסיינוס: "תן לי יבנה וחכמיה", זוהי בקשתו הנואשת של העם שגוויתו אמנם מובלת אל הגרדום, אולם נפשו הנצחית ממשיכה לשרוד לנצח. אספסיינוס הסכים למלא בקשה זו.

רבי יוחנן ידע שהדבר הנחוץ ביותר לעם ישראל לאחר החורבן, בעת שעתידים שרידי בניו להתפזר בין האומות, הוא שמירה על תורת ישראל. הוא הבין, כי רק מרכז רוחני שבו יהגו בתורה בכל עוז, יוכל להמשיך ולהעניק לעם תשובה למצב החדש שבו יהיה נתון העם בכל שנות גלותו, בהיותו עם ללא ארץ.

מיד עם קבלת ההיתר מהקיסר, עוד בטרם החורבן, הפכה יבנה בהנהגת רבי יוחנן בן זכאי למרכז רוחני. פליטי החרב נאספו סביבו והמשיכו לעסוק בתורה. אט אט תפסה יבנה את מקומה של ירושלים שחרבה בינתיים, והפכה לתל-תלפיות. ספסלי בית המדרש נתרבו, התלמידים ישבו שורות-שורות לפני החכמים כשורות הגפנים שבכרם. מראה מלבב זה העניק לסנהדרין באותם ימים את הכינוי "כרם ביבנה". מכל קצווי הארץ הגיעו שרידי החרב ליבנה כדי לשמוע את דברי חכמי הסנהדרין ומשם יצאה הוראה לכל תפוצות הגולה.

המקדש חרב, חלק גדול מהעם עזב את אדמתו, הארץ שממה, אבל "הכרם" התורני המקודש המשיך לשלוח את פארותיו ולהבשיל את פירותיו המתוקים. בכך הוא הודיע כי עמנו אינו תלוי במולדת ובארץ, כי מתורתו הוא יונק את חיותו, גם כאשר המולדת שוב אינה קיימת.

אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך

בעומדו בראשות הדור ובדאגתו ללימוד התורה, מדריך רבי יוחנן במשנתנו את הלומד כיצד עליו להיות קשור ללימודו, וממה עליו להזהר.

הוא מצייד אותנו באזהרה מאהבה, בתוכחת מגולה, בהמלצה חמה והכרחית לכל מי שכבש יעדים ברוחניות והגיע להישגים. להתקדם הרי זה נפלא, ממלא סיפוק, זוקף את הגב ונוסך אושר, אבל "אל תחזיק טובה לעצמך" כי כאן טמון המוקש של כל לומד. היצר הרע אורב לאדם. תחילה הוא מנסה להניאו מלקיים דבר מצוה. אך במקרה שהאדם התגבר עליו ומחליט לעשות את המצוה, לא אומר היצר נואש ומנסה להכשילו בדרך חדשה, לחדור ללבו מן הדלת האחורית, הוא שולף מן הארסנל נשק חזק ויעיל במיוחד: גאוה.

האדם חש סיפוק מכך שעמד במבחן, שניצח את יצרו, שלמד תורה הרבה, וכעת הוא "בן העולם הבא". תחושתו היא כי "מגיע לי", "חייבים לי", "העולם הבא ינתן לי בזכות ולא בחסד", האמנם?!

מתריע רבן יוחנן בן זכאי ומזהיר: "אל תחזיק טובה לעצמך", אל תעניק לעצמך טפיחה על השכם, אל תתהלך בתחושה שהשכר מגיע לך בזכות מעשיך. ולמה?

ראשית, הבה נציב סימן שאלה בסופה של הקביעה הבלתי מעורערת: האמנם למדת תורה "הרבה"?

התורה היא ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים, התורה היא חכמה אלוקית, ועל כן היא אינה מוגבלת, היא אין סופית. בן אנוש אינו יכול להשיג את גודלה ואת היקפה. גם אם יעסוק אדם בתורה יומם ולילה, הוא ישאר תמיד בראשית הדרך.

רבי יוחנן בן זכאי עצמו, שלמד בחייו את כל התורה לעומקה ולרוחבה, העיד על עצמו כי לא קלט מרבותיו אלא כדוגמת זבוב הטובל בים הגדול.

כי לכך נוצרת

היהודי נברא כדי שילמד תורה, זהו יעודו ותפקידו עלי אדמות. לצורך מילוי תפקיד זה נתן לו הבורא חיים, פרנסה, בריאות, כישורים וכשרונות... כל אשר לאדם ניתן לו כדי שיוכל למלא בו את חובתו לבורא.

לכן, כאשר האדם משתמש בחייו במכלול הנתונים הטובים שקיבל, כדי ללמוד תורה, הרי בכך הוא פורע את חובו ותו לא. האם מגיעה לו תהילה על כך שפרע את חובו?

את כל הכלים הנפלאים – הכישורים המזהירים, הכשרונות המבריקים – את כולם קיבלת בהשאלה כדי לצקת בהם תוכן, לגדוש אותם בתורה.

התקדמת? נפלא! מכאן תוכל להשקיף טוב יותר על הקילומטרים של התורה שלפניך, "כי לכך נוצרת".