רבי יוחנן בן זכאי מציג את השאלה: "איזו היא דרך טובה (או: ישרה) שידבק בה האדם?" כלומר, מהו ערוץ-העבודה הנבחר ביותר שיוביל את האדם למילוי מטרת חייו?

התלמידים מעלים על נס תכונות-אופי מרכזיות, שכאשר האדם מסגל אותן לעצמו, הן משביחות את כלל אישיותו הרוחנית. כל אחד מן התלמידים משרטט קו אל הנקודה המרכזית המסומנת. כל החיצים מכוונים לאותה מטרה: להתקרב אל ה' ולהגשים את מטרת החיים עלי חלד.

צאו וראו

רבן יוחנן בן זכאי מפנה את שאלתו לתלמידיו בלשון האומרת דרשני: "צאו וראו". מנין עליהם לצאת, ולאן?

המפרשים מבארים כי באומרו "צאו" מתכוון רבי יוחנן ליציאה אל החיים עצמם. הרב מורה לתלמידיו לצאת מבית המדרש אל שוקי החיים, להתבונן בתהלוכות האנשים, משום שזוהי הדרך היעילה להכיר את נפש האדם.

החכמה נמצאת אמנם ברחובות ובשווקים, מתגלגלת היא בין הדוכנים, אך יחד עם זאת היא נרמסת לעיתים עלי דרך, ואין מי שיאספנה. לכן מצווה רבי יוחנן בן זכאי את תלמידיו למצוא אותה, לאסוף אותה ולכלול אותה במשנת חייהם.

החיים מלאים בלקחים מאלפים. כל אדם שפוגשים הוא ספר פסיכולוגיה מרתק. כאשר מתבוננים במעשי בני האדם, מנתחים התנהגויות ומזהים מניעים, ניתן לזהות בבירור איזו היא דרך טובה ואיזו רעה, ולכן – "צאו", כדי לחזור עם תשובות מחכימות.

רבי אליעזר אומר: עין טובה

מי שרוצה להשתלם במידת עין טובה, נמצא ממילא במסלול החיובי. תכונה זו מזדמנת בפני האדם בכל עת ובכל מצב. המשתדל תמיד לראות את זולתו בעין טובה, מלטש את נפשו להיות טובה יותר ובסופו יימשך מטבעו אל הטוב בכל אורחותיו.

מהו דיוקנו של בעל עין טובה? מסתפק במועט, רואה את מה שזכה לו בעין יפה, ואינו חומד את מה שאין לו ויש לאחרים. הוא מרוצה במה שיש לו, ועם זאת שמח בהישגיהם של אחרים, מאושר בהצלחתם, בטובתם ובשמחתם.

בעל עין טובה שרוי כאן בעולם הזה ב"גן עדן" של מידות טובות. הוא אינו מתחכך עם קנאה, שנאה וחמדה, הוא מרחף מעל הגלים העכורים של התחרות הקטנונית, זו המקפחת את חלקם של רוב באי תבל. הוא אינו פוזל לעבר החלקה הירוקה של השכן, וממילא הוא פנוי למטלות חייו האמיתיות, לרכוש חכמה ודעת ולהשתלם במעלות הרוחניות.

רבי יהושע אומר: חבר טוב

לדעתו של רבי יהושע, הדרך הישרה והמקדמת היא חבר טוב. חבר טוב, על פי פשוטם של דברים, כוונתו לידיד נאמן, שהוא גם דמות חיובית. השוהה לצד חבר טוב, מושפע מהליכותיו ומהנהגתו. מעלת "חבר טוב" יתירה היא לעתים קרובות על פני מעלת "עין טובה".

כל אדם קרוב אצל עצמו, ואינו רואה את נגעי עצמו. אדם שניחון בעין טובה עלול להתייחס גם לעצמו בעין טובה במידה גדושה מידי. עלול הוא לפרש את מעשיו כנובעים ממקור טהור, גם כאשר פני הדברים אינם כן. לשם כך זקוק האדם לחבר טוב שיבקר את מעשיו, ישמש לו כאמת-מידה אובייקטיבית ויבחן ללא משוא פנים את השאלה הגורלית: האם מעשיו הינם רצויים או שמא צריכים תיקון הם.

רבי יוסי אומר: שכן טוב

בפשטות כוונת דברי רבי יוסי היא שיתגורר ליד שכן טוב, ישהה במחיצת אנשים טובים וידאג לסביבה חיובית לו ולמשפחתו. האדם מושפע רבות מסביבתו, היא הקובעת את סולם ערכיו והיא הגורמת לו להתייצב על שלבי הסולם במדרגה גבוהה או חלילה בנמוכה.

במקרים רבים עשויה שכנות טובה להיות משמעותית יותר מחברה טובה. בעוד שחבר טוב משפיע לטובה עליך בלבד, שכן טוב משפיע גם עליך וגם על בני ביתך. אתה נפגש איתו, הילדים מתרועעים עם ילדיו, המשפחות חיות זו עם זו כל העת, ומטבע הדברים מתהדקים הקשרים, וההשפעה היא הדדית ועמוקה.

כאן ניתן להקשות בצדק: וכי השכנות תלויה בנו? כאשר אדם קונה דירה "על הנייר", האם יש לו ביטוח מי יהיו שכניו? ויותר מכך, פעמים רבות אדם נכנס לגור בדירה מתוך התרשמות חיובית על השכנים, ואחר כך מתברר להוותו שטעה. האם הוא אשם? האם בכך הוא חסום מלהידבק בדרך הטובה?

אמנם גם לטענות אלו יש תשובה במשנה. על כך אומר רבי יוסי: היה אתה עצמך שכן טוב! ודאי שמלכתחילה מוטל על כל אדם לנקוט בהשתדלות ראויה ולבחור לו שכנים טובים. אך יחד עם זאת, הרוצה לדבוק בדרך ישרה, עליו להיות בעצמו שכן טוב לסביבתו, בלא להתחשבן מי הם שכניו ומה מעשיהם.

מגורים בבית משותף מזמנים "עבודת מידות" יומיומית. חיכוכים וחילוקי דעות בין שכנים עלולים להיות דבר שבשגרה, לכן חשוב לדעת כיצד להבליג ולוותר, לנהוג לפנים משורת הדין, להחריש על הפרעות, למחול על נזקים ולא לצאת מן הגדר לנוכח הטרדות.

ואמנם, מתן שכרו של מי שנוהג כך בצדו. הסביבה כולה מתעלה בגין שכן טוב. אין ספק שאם תהיה אתה שכן טוב ומיטיב, תפזר סביבך מן הבושם של ההתחשבות והנדיבות, ידבקו עד מהרה גם המתגוררים בשכונתך וישתדלו לחקות אותך.

רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד

לדעת רבי שמעון דרך ההתעלות של האדם היא להביט צעד אחד קדימה, לחשב את תוצאות מעשיו, להעריך את השלכותיו של כל מאורע ולכלכל את צעדיו בהתאם. לפי האמור נוכל לקבוע כי החכם האמיתי הוא זה שמכלכל את מעשיו בתבונה ובזהירות.

פתגם עממי מגדיר את ההבדל בין פיקח לבין חכם – הפיקח יודע כיצד להיחלץ מן הבוץ שהחכם אינו נכנס לתוכו כלל. החכמה היא דרך להימנע מהצרה מלכתחילה, לוותר, להגמיש עמדה, ללכת בין הטיפות, להתפשר עם המציאות.

רבי שמעון בן נתנאל מעלה תכונה זו על נס, וממליץ שהחכמה של ראיית הנולד היא דרך טובה שידבק בה האדם. השורש לכל התעלות נעוץ ביכולת לצפות ולתכנן את התוצאות הרוחניות של כל מעשה, לבחון את ההווה בפרספקטיבה של העתיד.

למדנו שצריך להרחיב את טווח הראיה, להתבונן קדימה. התאווה הרגעית אמנם מושכת ומפתה, אבל – מה ישאר ממנה בעוד רגע, כשתתמוסס? ומה נצטרך לשלם עליה שם למעלה. האם שווה כל ה"עסק"?

ובמקביל – המצווה מכבידה לפעמים: מתכונן ללכת לשעור תורני, היצר מערים קשיים: 'אתה עייף, המיטה קורצת, העייפות מכריעה...' אבל – חשוב על ערך הלימוד, על השכר שתקבל, על הגמול האינסופי. הבט קדימה, מעבר למשבצת המצומצמת, הדבר ישתלם לך!

רבי אלעזר אומר: לב טוב

רבי אלעזר בן ערך ענה תשובה שזכתה להסכמה נלהבת מרבו, וקבע שהיא כוללת את כל ארבע תשובותיהם של חבריו.

מפתח הזהב שמוסר לנו רבי אלעזר פותח את כל השערים, ושמו: "לב טוב" לב טוב לשמיים ולב טוב לבריות.

הלב באיברים – כמלך בגדוד, כל האיברים מחוברים אליו ותלויים בו, כי הוא מזרים אליהם את הדם, את נוזל החיים. ויותר מכך – הלב הוא משכן הרצון, חדר הפיקוד של האדם, ממנו זורמים כל הרצונות, התשוקות, החלומות והמאוויים.

כאשר הלב חפץ בטוב, כל ההחלטות המתקבלות בתוכו הן נכונות וישרות, הוא מזרים בעורקי-המעשה "אנרגיה חיובית" שגוברת על כל הפיתויים הקטנים וגם ממריצה אל האמת.

"לב טוב" הוא יעד נכסף. לב טוב – הוא מידת הסבלנות וההכנעה. העניו מקבל ברוח טובה את כל הבא עליו – הן מיד האדם והן מידי שמים, אין לו טרוניות או טענות, ועל כן פיו מלא אך תהילות.

רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו מסמנים עבורנו את ה"דרך הישרה" בצבע זהב: בהכנעה, בשמחה, בטוב-לב נעלה ובשאיפה להתקרב לאבינו שבשמים, שוכן שחקים.