רבי יהושע בן חנניה אומר

רבי יהושע בן חנניה היה מגדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. משחר ינקותו היתה אמו מוליכה את עריסתו לבית המדרש למען יתרגלו אוזניו לשמוע דברי תורה.

רבי יהושע היה משבט לוי, ואף זכה לשמש בבית המקדש כמשורר. לאחר החורבן כאשר הוקמה הסנהדרין מחדש ביבנה, שימש רבי יהושע כאב בית דין לצידו של הנשיא רבן גמליאל. למרות גדלותו בתורה לא נהנה רבי יהושע מכתרה של תורה, ואף בעת היותו נושא המשרה הרמה של אב בית הדין בסנהדרין ביבנה, הוא עסק לפרנסתו בנפחות.

במשנה זו מובא מבטו המוסרי של רבי יהושע, שעליו אמר רבו: "אשרי יולדתו", כי כבר מגיל ינקות הביאה אותו אימו לבית המדרש לשמוע דברי תורה ומוסר .

שלושה דברים מוציאים את האדם מהעולם הזה ומהעולם הבא: עין הרע, יצר הרע ושנאת הבריות. המשותף לשלושת דברים אלו היא שהם דברים המסורים ללב. אין בהם עבירה ממשית, אלא פגם במחשבה בלבד. בכל הדברים הללו הריקבון הוא פנימי, זוהי השחתת המידות האישיות. אין כל הכרח שיהיה להם ביטוי מעשי ועבירה על איסורים מפורשים כבר בראשית הדרך.

אך דוקא מכאן נובעת הסכנה: אדם הנגוע באחד מעיוותים אלה, עלול לחשוב על עצמו שהוא צדיק, שהרי לא פעל אוון. אך למעשה, מקננת בו מחלה ממארת, שבמוקדם או במאוחר תתן את אותותיה גם במעשיו.

התנא מזהיר אותנו להישמר ממחלות אלו כמו מסכנת חיים, ולכן כאשר אחת מהן מותירה רושם בפנימיותנו, עלינו לגשת לרופאי הנפש, למען בריאותה של הנשמה.

היטיב לנסח זאת הפתגם החכם: 'שים לב למחשבות שלך, הן תהיינה בעתיד המילים שלך. שים לב למילים שלך, הן תהיינה בעתיד המעשים שלך. שים לב למעשים שלך, הם יהיו בעתיד ההרגלים הקבועים שלך'.

עין הרע

הכל מכירים ורבים גם מתייראים מהמושג "עין הרע". ההסתכלות על הזולת מתוך צרות עין וקנאה, טמון בה כח הרסני ומזיק. במקומות רבים ייחסו כח רב לתוצאותיה של הסתכלות זו. אדם המסתכל במבט רשע, בעין של רוע, עלול להזיק במבטו.

מסיבה זו אמרו חז"ל שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין. דבר שאינו מפורסם, אינו בולט ואינו מושך, מוגן הוא מ"עין הרע". בעקבות הכרה זו נקבע להלכה שאסור לאדם להתבונן בשדה חברו בשעה שהתבואה עומדת במלוא קומתה, מפני החשש שמא יזיק בעיניו לתבואה.

ברובן של הצרות הבאות על האדם מעורבת עין הרע, עד שהגמרא קובעת, כי מכל מאה אנשים שמתים, תשעים ותשעה מתים מחמת עין הרע.

מהי הסיבה לכח ההרס הטמון בעין?

אחד הטבעים שטבע הבורא בעולם הוא שחלק מן הכוחות יפעלו באופן ישיר, מוחשי וגלוי, ואילו חלקם יפעלו באופן סגולי הנסתר מעין אדם. כשם שהאדם יכול לפעול בפיו טובה או רעה, כך הוא יכול לפעול גם בעיניו. קיימת השפעה ללשונו של האדם ולמבטו, והדבר משפיע הן לטוב והן למוטב.

הנזק שעלולה העין להמיט, נעוץ בעובדה שהמגלה את טובתו, הצלחתו ועושרו ברבים, מעורר עליו את מידת הקנאה. המתפאר בהצלחתו, מעלה עליו את קנאתם של אחרים המקטרגים עליו. בעקבות זאת גם בשמים מעיינים שנית בפנקסו של אדם זה, האם אכן יש לו זכות המצדיקה להשפיע עליו טובה או שמא לא. בסופו של דבר, בביקורת השמיימית, עלול אותו אדם להפסיד את השפע.

חשוב להדגיש: כשם שכל מי שמזיק לחברו חייב לשלם, גם המזיק בעין הרע לא יינקה בדיני שמים. הנזק הנגרם מעין הרע הוא נזק שאינו נמדד בממדים ארציים, ואף האדם עצמו אינו חש שפגע באי-מי. כל הסיבות הללו גורמות לכך שעינו הרעה של האדם תוציאו מן העולם.

מהו התיקון ל"עין הרע"? – לרצות בטובתו של החבר, לשמוח איתו בהצלחותיו. עין טובה היא התשובה הישירה לאותה צרות עין והיא תיקונה האמיתי.

יצר הרע

יצר הרע הוא מצב שבו נשלט האדם על ידי תאוותיו. במקום לכבוש את יצרו ולרסנו, הוא מצוי במצב של מרדף בלתי פוסק אחרי סיפוקים ומילוי רצונות. מצב זה טורד את האדם מן העולם.

אדם הפגוע ב"יצר הרע" אינו בהכרח מי שכבר לכוד במצודת החטא. הכוונה היא גם לאדם השקוע בתאוות חומריות ועלה על מסלול הידרדרות שקשה לעוצרו. חכמינו מתארים את דרכו של היצר: "היום אומר לו (עשה) כך, ולמחר אומר לו (עשה) כך, עד שאומר לו: לך עבוד עבודה זרה". כלומר, היצר הרע צובר את כוחו מן הכשלונות שלנו.

התרשלות במצוה מסויימת – מרחיבה את הפתח ליצר, היא מאפשרת לו להשתחל עמוק יותר לתוככי נפשנו. כל כניעה קלה היום, נותנת בידו נשק חם למלחמה של מחר.

היצר מכיר את כל המנהרות הנסתרות בנפתולי לבו של האדם, והוא אכן טומן לו מארב בכל צעד אפשרי, אולם יחד עם זאת במלחמה הנטושה נגדו ניתן למגר את האוייב בודאות.

מהו אותו נשק שבכוחו לגבור על האוייב? העיסוק בתורה.

לימוד התורה מסוגל להכניע את היצר ולכבוש אותו. מי שיתמסר ללימוד התורה, "ישלים" עמו היצר הרע לבסוף. לימוד התורה משנה את כל מהות האדם, את פנימיותו ואת תדמיתו. ל'איש התורה' אין היצר מסוגל להרע.

שנאת הבריות

התכונה השלישית, שהוזכרה כ"מוציאה את האדם מן העולם" היא – שנאת הבריות.

הכוונה לשנאת חינם הנובעת מתוך לב רע. היא מופיעה לרוב ללא טעם הגיוני, ובלא שאותו אדם גרם רע כלשהו. הנגוע בשנאה זו עובר גם על לאו (ויקרא י"ט, י"ז): "לא תשנא את אחיך בלבבך".

להבת השנאה אוכלת את כל סביבותיה. עם ישראל סבל רבות ועדיין סובל מהארס של שנאה זו. בעטייה – חרב בית המקדש השני, ובעטייה מתארכת הגלות ומתמשכת וטרם נבנה המקדש מחדש.

השנאה עשויה להסתתר מאחורי ביטויים 'מכובדים', כגון: "אינני סובל אותו", "אין לי דבר נגדו, אך אינני מסמפט אותו" וכדומה, אך אם נחתור מעט לעומק נגלה שזוהי שנאה הרסנית.

כדי להדביר אותה קיימת עצה אחת: לגדוש את הלב באהבה לכל אח, באהבה זורמת, מפכה ומתייחסת, בלי סיבות ובלי התחשבנויות, אלא רק בגלל שהוא אחי.