תענית אסתר

יום י"ג באדר נקבע ליום צום ותענית. צום זה שונה במהותו מקביעתם של שאר ימי התענית שבלוח היהודי.

כל ימי התעניות שתיקנו חכמים הם זכר לצרות שאירעו בתאריכים אלו. כל התעניות קשורות לחורבן בית המקדש ולגלות שבאה אחריו. שונה היא "תענית אסתר", שנקבעה זכר לתענית שהתקיימה בימי מרדכי ואסתר. תקנה זו היא קדמונית, כנאמר במגילה: "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תֹּקף... לקיים את ימי הפֻּרים האלה בזמניהם... דברי הצֹּמות וזעקתם" (אסתר ט, כט-לא).

ישנו טעם נוסף לתענית זו. באותו יום שתכננו אויבי היהודים לשלוט עליהם ולהשמידם, התקיים בחסד ה' (אסתר ט, א): "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשֹנאיהם", והיהודים התקהלו, צמו והתפללו מעומק ליבם.

ההיסטוריה של עמנו מלמדת, כי בכל עת שנקהלו היהודים למלחמה באויבי ה', הם תיקנו תענית וביקשו מה' שיפיל את אויביהם לפניהם במלחמה. גם משה רבינו, כשערך מלחמה בעמלק, התענה. מטרת התענית – להראות שלא בכוח יגבר איש, אלא בנשיאת עיניים בתפילה. כך גם בדורם של מרדכי ואסתר, התענו בעת שנקהלו למלחמה במבקשי נפשם. לזכר אותה תענית נקבעה תענית לדורות; להזכיר שהבורא שומע תפילת כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל ליבו.

תענית זו נקראת על שם אסתר, לפי שהיא פתחה בתענית תחילה ואמרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים, לילה ויום. גם אני ונערֹתי אצום כן" (אסתר ד, טז).

מגילת אסתר מלמדת שמאורעות אינם מתרחשים במקרה. לכל מאורע, משמח או מעציב, ישנן סיבות רוחניות שגרמו להופעתו. כך היה גם בזמן מרדכי ואסתר בשושן הבירה. חז"ל חשפו כמה פגמים שהיו באותה שעה בעם ישראל, והם אלו שגרמו לגזרתו הקשה של המן, צורר היהודים. הסתר פנים נורא זה ממרום, היה מידה כנגד מידה על הנהגת עם ישראל, שהסתיר את פניו והתעלם מן הבורא.

לאחר שנגזרה הגזרה חל מהפך. היהודים שבו והכירו בהשגחת ה' לפרטיה והיטיבו את מעשיהם. שיבת העם למקור האלוקי, קירבה את הישועה. בעקבות הישועה מהצרה, קיבלו עליהם היהודים מחדש עול תורה ועול מלכות שמיים במלואם.