בשנת שלוש למלכו, היא שנת ג"א שצ"ה עלה בידי אחשוורוש, מלך פרס, לכבוש את המדינות שלחמו בו, והוא לבש על ראשו את כתר המלוכה וישב על כיסא מלכותו.

מגודל שמחתו עשה אחשוורוש משתה לכל שריו ועבדיו, ושלח איגרות לכל שרי מלכותו שיבואו להשתתף בשמחתו. הוא הזמין גם את חיל פרס ומדי, את הפרתמים מזרע המלוכה ואת הדוכסים היושבים על נהר פרת.

סעודה זו נמשכה מאה ושמונים יום. בכל יום היה פותח ומראה שישה אוצרות מגנזי המלך, ולא היה אוצר אחד הדומה לחברו. ברשעותו התפאר גם במה שאינו שלו, והוציא מאוצרותיו את כלי בית המקדש והשתמש בהם. הוא גם לבש את שמונת בגדי הכהן הגדול שהביאו הבבלים מירושלים.

במלאת הימים האלה עשה אחשוורוש משתה לכל העם הנמצאים בשושן הבירה שבעת ימים. משתה זה נערך בחצר גינת ביתן המלך. הסעודה נערכה בין אילנות של פירות ועצי בשמים מחושקים בזהב וממולאים באבנים טובות ומרגליות.  

המלך אחשוורוש תכנן לקרב אליו את היהודים באמצעות אותה סעודה, ועל ידי כך להרחיק אותם מעבודת האלוקים. הוא תכנן שעל ידי האוכל והיין יתערבו הגברים עם הנשים, וכך יכעס הקב"ה על עם ישראל.

מרדכי ידע שאחשוורוש שונא את ישראל ורוצה לאבדם. הוא הבין שלביצוע החלטתו ישנן שתי דרכים אפשריות: האחת "להשמיד ולהרוג ולאבד" (אסתר ג, יג), והשנייה – כדרכו של עשיו: "ויחבק לו וינשק לו" (בראשית כט, יג). כלומר, שהם יתערבו עימו ויהיו לעם אחד.  כך לא יישאר מעם ישראל זכר.

המלך אחשוורוש קיבל את דברי המן, וציווה על האופים ועל המשקים למלא את רצונו של כל אחד ואחד. הוא אף הקפיד שהכול יהיה כשר כדין תורה, כדי שלא יהיה פתחון פה לחכמי ישראל. מרדכי ראה את הסכנה הטמונה בסעודה והכריז שלא ללכת.

כשראה אחשוורוש את היהודים מגיעים למשתה, האכילם בכל טוב וניסה להסיתם באומרו: מה יכול אלוקיכם לתת לכם יותר ממה שאני נותן לכם. כששמעו את דברי הכפירה הללו, יהודים רבים קמו וברחו מהסעודה.

אומנם שמונה עשר אלף וחמש מאות יהודים נשארו באותה סעודה, נהנו ממאכלי הגויים ושתו מיינם. כעונש על מעשיהם נגזרה עליהם כליה.

כל ימי המשתה היה מרדכי מתפלל ומתחנן לה' שיבטל את גזרותיו ואת העונש שנגזר על יהודי שושן. ביום השביעי נתקבלה תפילתו.

ושתי, אשת אחשוורוש, עשתה משתה לנשים באותם שבעת ימים. ביום השביעי ביקש אחשוורוש משבעת סריסיו הקרובים שיקראו לושתי אליו, להציגה ולהראות את יפיה בפני המשתתפים. אלא שושתי סירבה לבוא, משום שפרחה לה צרעת והיא התביישה לבוא כך למלך. 

כששמע זאת אחשוורוש, קצף עליה מאוד. הוא כינס את סריסיו, ובעצת ממוכן (המן) החליט להרוג את ושתי ולחפש לו מלכה אחרת.

כשהתפכח המלך משכרותו, הצטער מאוד על פזיזותו בהריגת ושתי. משרתיו ראו את צערו והציעו שיחפש נערה טובת מראה שתמלוך תחת ושתי. מכאן ואילך נסעו פקידים לכל המדינות והביאו נערות טובות מראה כדי שאחשוורוש יבחר באחת מהנה.    

מעשה זה היה הרקע והגרעין לגאולת ישראל באותו דור. ההשתלשלות הביאה את אסתר לבית המלוכה, והיא הייתה השליחה להצלת היהודים מגזרות המן.