פורים

הימים ארבעה עשר וחמישה עשר באדר נקראים "ימי פורים". בערים "הפרוזות", שאינן מוקפות בחומה, חוגגים את הפורים בי"ד, והערים המוקפות בחומה חוגגים את הפורים בט"ו.

בשנה מעוברת, שיש בה שלושה עשר חודשים, ישנם שני חודשי אדר; אדר א' ואדר ב'. פורים נחגג באדר השני, אך בארבעה עשר ובחמישה עשר באדר הראשון נוהגים קצת שמחה כמו בפורים. ימים אלו נקראים "פורים קטן".

ליום הפורים מעלה גדולה. מבחינה מסוימת הוא נחשב כיום הכיפורים (כִּפּוּרִים כְּפוּרִים). זהו יום של שמחה וששון, וקבלת התורה מאהבה.

השם "פורים" נקבע על שם הפסוק: "הפיל פור הוא הגורל לפני המן" (אסתר ג, ז). גם בהמשך המגילה נאמר: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (אסתר ט, כו).

לכאורה, הפור שהפיל המן ונהפך לפורנו, הוא רק פרט זניח שנוגע לקביעת התאריך של ביצוע הגזירה על היהודים. המן לא רצה לקבוע בעצמו את התאריך שבו התכוון להרוג את היהודים, ולכן ערך גורל. מדוע אם כן נקבע שמו של היום דווקא על שם פרט זה?

נראה שהגורל שהטיל המן מקפל בתוכו עניין מהותי. מטרת החג היא לזכור וללמד לדורות את נס ההצלה. התוכן הפנימי של פורים הוא ההתייחסות של האדם אל מקרה, מזל וגורל.

"מקרה" בשפתנו הוא מאורע שאירע בלי הכוונה ובלי הזמנה מראש. אך משמעותו האמיתית של מקרה היא מאורע שאינו פרי בחירה רצונית, אלא תוצאה של גורם עליון, שאינו תלוי באדם. זהו פרי של השגחה עליונה המכוונת את כל הנעשה עלי אדמות.

המבט הכפרני מכיר במזל כגורם שאינו בתחום שליטתו של האדם, אך אין הוא רואה בו גילוי של רצון אלוקי. הוא מנהל את חייו על פי רצונותיו האישיים. לשם כך הוא מנסה להיעזר במזל או לחילופין להתגבר עליו. כאשר המזל לצידו, הוא רותם אותו לצרכיו, וכאשר המזל מפריע לו, הוא נחשב אויב בעיניו.

המאמין בה' מקבל את המזל כמתנת ההשגחה האלוקית, בין לטוב ובין למוטב. תפקידו בעולם לעבוד את בוראו על פי המצב שבו הוא נתון. מזלו נקבע משמיים בהתאם לכוחותיו הנפשיים, והמטרה היא שינצל את מלוא כוחותיו במזלו שלו.

לכאורה אין דבר טבעי מגורל, שהרי תמיד יצא פתק אחד מתוך הקלפי. ניתן אפוא לטעות ולטעון כי אך "במקרה" יצא שם מסוים בגורל. ואולם מכמה דוגמאות בתורה ובנביאים אנו רואים כי הגורל הוא ביטוי לפעולתו של הקב"ה. אנו סמוכים ובטוחים כי תוצאות אותם גורלות אינן מקריות, אלא נחתכו במרום.

המן, שמסר לגורל את ההכרעה לביצוע הגזרה, לא עשה זאת מחמת היותו מאמין, אלא כוונתו הייתה שהמקרה הוא שיכריע. הוא ראה בכל מאורע רק מקרה, וכפר בהשגחת ה'. כך נאמר: "ויספר המן לזרש אשתו ולכל אֹהביו את כל אשר קרהו" (אסתר ו, יג) – קרה מקרה, הוא לא התפעל מגילוי השגחה פרטית.

המן שמח שנפל הפור על חודש אדר שמזלו דגים, ואמר: כשם שהדגים בולעים, כך אני בולע אותם. אמר לו הקב"ה: דגים פעמים נבלעים ופעמים בולעים. 'ונהפך פור המן לפורנו', וכפי שנאמר: "ביום אשר שברו אֹיבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשֹנאיהם" (אסתר ט, א).

מה ערך ל"פור" אשר הטיל המן בכל מערכת הניסים הגדולה, עד כי שם היום נקבע על שמו ולזכרו של אותו פור?

בקביעת שם זה מורים לנו שכל השתדלויות ותחבולות אנוש אינן אלא כמעשה ה"פור" וכדמות ה"גורל", שהתוצאה שלו נעלמת מעין האדם. אין לאדם שליטה על מצבים אלו, כי כולם נתונים לחסדו של אדון כול.

דווקא פור זה שהפיל המן כדי ללכוד בו את היהודים, נהיה לו לפח ולמוקש. אותם מעשים שתכנן, היו לאבני דרך מרכזיות בנס פורים. עצתו להדיח את ושתי מהמלכות, הייתה הקדמת רפואה למכה, בדמות אסתר, אחות בבית המלך. במקום שדימה בנפשו לשלוט ביהודים, נשלט הוא על ידיהם. אותו עץ אשר הכין למרדכי, עמד לו לרועץ, והוא עצמו התנשא במרומי עמוד התלייה. כמוה השתדלותו לבוא אל חצר המלך ולגלות לו את תוכניתו לתליית מרדכי, היא שהסבה את מפלתו ורוממה את כיסאו של מרדכי. כל פרט שנעשה לאורך המגילה היה חוליה בשרשרת הניסים והנפלאות אשר עשה ה' לעמו.

אנשי כנסת הגדולה קבעו את שם החג על שם הפור, כדי ללמדנו כי כל דרכי ההשתדלות אין ערכן אלא כערך ה"פור", שתוצאתו נעלמת מעיני כל חי, ומסורה כולה רק בידי הקב"ה, משדד המערכות.