התנא רבי דוסא בן הרכינס זכה לאריכות ימים מופלגת. בצעירותו הוא זכה לראות את חגי הנביא, מאחרוני הנביאים ומאנשי כנסת הגדולה בתקופת בנין בית המקדש השני. בסוף ימיו, הוא למד עם התנאים ביבנה, לאחר חורבן בית המקדש.

מתאים והולם שדווקא רבי דוסא, המבטא בדמותו ובחייו סגולה לאריכות ימים, מורה לנו גם מהי הדרך הנכונה לניצולם, וכיצד נזהר מדברים המוציאים את האדם מן העולם, כלומר, מאבדים את מטרת חייו.

במשנתנו מפורטים ארבעה דברים אשר אין עבירה בעצם עשייתם, וחלקם אף יפים לגוף או לנפש כאשר הם נעשים במידה הראויה. אולם יחד עם זאת טמונה בהם סכנה כי האדם עלול להיגרר אחריהם ולשקוע בהם, עד שהם יוציאו אותו מעולמו. איבוד העולם מתבטא בראש ובראשונה בבזבוז המשאב היקר ביותר שיש לאדם, הוא הזמן, ע"י עשיית דברים שאין כל תועלת בריבויים.

לדברים אלו השפעה מזיקה על האדם מנקודת ראות נוספת. הם עלולים להסיט אותו ממטרת חייו האמיתית, ולגרום לכך שכל ימיו יעברו עליו באופן שלא יותירו רושם חיובי כלשהו על נשמתו. האדם נוצר כדי שירבה רוחניות, שילמד תורה, שיבנה את אישיותו, וכאמור, ריבויים של אלו - מונע כל זאת.

המשותף לכל הפרטים המנויים במשנה הוא, כאמור, בילוי קליל, שאין בו לכאורה רע, אולם זרועות התמנון שלו עלולות לסחוף אל מצולות הכיליון.

ארבעת הדברים שציין רבי דוסא מביאים את האדם לידי ביטול תורה ולאיבוד זמן, ובאופן זה מאבד האדם את השכר בעולם הנצח. אולם ניתן לראות את הדברים שמזכירה משנתנו, גם ככאלו שמוציאים את האדם מן העולם הזה. מעלת האדם היא שכלו ודעתו, כלומר, שימוש מושכל בצרכי העולם הזה למטרות נעלות, ואם אין הוא משתמש בהם למטרות אלו, נשאלת השאלה: היכן הוא הביטוי המוצדק לקיומו בעולם?

שינה של שחרית

חכמינו קבעו כי שינה היא אחד משישים של המיתה. אחת מכוונותיה של אימרה זו היא שהישן כמוהו כמת, משום שאין הוא מושל בדעתו באותה עת, ואין הוא מנצל את חייו כדי להפיק מהם תועלת רוחנית.

שינה של שחרית - מהי? כוונתה לשינה שמעבר לשעות השינה המקובלות, כגון, מי שמתעורר משנתו לאחר שישן את כל שעותיו כראוי, ואח"כ הוא חוזר לישון מחמת עצלות. זוהי שנת מותרות, שאין הגוף זקוק לה. לעומתו, מי שזקוק לשינה קצרה באמצע היום כדי לשמור על רמת ערנות סבירה, אין שנתו זו כלולה באותה "שנת שחרית" שאותה מבקרת המשנה.

מי שקם ממיטתו באיחור או הולך לישון שוב ללא צורך, לא זו בלבד שהוא מחמיץ את מצוות קריאת שמע ותפילה בזמנן, ומבזבז לריק את שעות הבוקר הפוריות, אלא שהשינה היתירה והבלתי נצרכת מעייפת אותו. שינה זו מטילה את חותמה על כל הליכותיו בשארית היום. הרגיל בשינה מיותרת זו, הופך לעצלן בטבעו, והוא מעביר את ימיו בכבדות ובקהות חושים.

השינה המאוחרת מביאה לעצלות, והעצלות מביאה שוב לשינה. האדם נגרר באופן זה למעגל קסמים, שיקשה עליו להחלץ ממנו.

אף שכל שינה יתירה מזיקה, גדולה במיוחד היא רעתה של שנת שחרית, כי האדם מכלה באופן זה לריק את השעות הרעננות והפוריות ביותר שלו. שעות הבוקר הן שעות מתאימות לריכוז ולקליטה, ולכן מייעדים אותן ללימוד בעיון ולהתעלות בתורה. באותה שעה האדם עדיין אינו עמוס מאירועים וחוויות שבכוחם להשפיע על סדר יומו, מוחו רענן לאחר שנת הלילה, והוא מסוגל לנצל את השעות הצלולות והיפות כדי לעסוק בתורה כראוי. את כל אלו מפסיד אותו עצל המעדיף להתכרבל במיטתו, במקום לקום ולהתחיל לתפקד.

השולחן ערוך חלק 'אורח חיים' פותח במילים: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". הארי מסמל את הגבורה. גבורה זו צריכה ללוות את האדם מיד בקומו. הקימה היא התחלתו של יום פורה לעבודת הבורא, ובגבורה ניתן להופכו ליום מוצלח במיוחד.

יין של צהריים

הבורא העניק לברואיו את היין כמתנה שתועלת רבה בצידה, שנאמר (תהלים ק"ד, ט"ו): "ויין ישמח לבב אנוש". היין מסוגל להביא את האדם לשמחה ולהחדיר ללבו רגש טוב המועיל לניהול החיים כולם.

מעלות נוספות ליין: הוא מביא לפקחות (מסייע לכשרונות), מועיל לזיכרון, מפיג פחד ומחלץ ממצבים רגשיים קשים. אולם כל הדברים הללו נאמרים רק כאשר האדם נוטל את היין במינון נכון ובזמן הנכון. באותה שעה אמנם ניתן להפיק מהיין תועלת רבה.

משנתנו קובעת שכאשר אדם שותה יין בצהריים, באמצע היום, כלומר, ללא כל ארוע מיוחד או סיבה טובה לשתיה זו, לא די שאינו רואה בו ברכה, אלא שהוא גורם נזק לעצמו. יין זה מטשטש את המחשבה, מקהה את חדות החושים ופוגם בשיקול הדעת. היין גורם גם לביטול תורה, שכן אדם שתוי אינו מסוגל לעסוק בתורה. גם אם ירצה ללמוד, הריכוז והמחשבות יהיו ממנו והלאה, ולימודו לא יצלח.

כאשר אדם שותה יין בסוף היום, ניחא, כי השינה תפיג את השפעת היין, ולא תהיה לו השפעה ארוכת טווח. אולם, אם אדם שותה יין בצהרי היום, הוא מאבד את שארית יומו. זאת ועוד, כאמור לעיל לגבי השינה, נמשך לב האדם אחר היין, ולאחר שטעם את טעמו, קשה לו להיפרד ממנו, והוא עלול להמשיך לשהות בבית המשתה עד ערוב היום.

בהמשכו של התהליך נעשה לו הרגל השתיה לטבע שני, ובאופן זה מוציא אותו היין משני העולמות. הוא מתבטל הן מעבודת הבורא והן מהעיסוק בפרנסתו. המפרשים מזכירים גם את העובדה, ששתיית יין מרובה מזיקה לבריאות, ובכך לוקה השתיין גם בבריאותו ומערער את מהלך חייו.

שיחת הילדים

לפי פשוטם של דברים, הכוונה היא למבוגרים המשתעשעים עם ילדים יתר על המידה, יורדים לרמתם, משחקים עימם ומשתתפים בשיחותיהם. האדם אינו חש כי הזמן חולף, ובינתיים הוא נגרר לקלות דעת ולדיבורים של מה בכך.

מובן שאין כוונת המשנה שיימנע האב משיחה עם ילדיו. ההיפך הוא הנכון. עליו להיות קשוב להם כדי לשמוע את דעתם ולהאזין להגיגיהם. אולם עם זאת עליו להיזהר מלהיגרר אחר "שיחת הילדים", כלומר, שהשיחה עימם לא תהפוך לשיחת הבל מתמשכת. על האב בחכמתו לנווט את השיחות עם ילדיו למחוזות הרצויים, כגון, להחכים אותם בחכמת חיים ולפתח בהם רגשות נעלים. מובן שהכל ייעשה לפי רמת הילדים, אך חשוב שתצא תועלת משיחות אלו.

המשנה פונה להורים ומנווטת את יחסיהם עם ילדיהם. לדבריה, שיחות שהדעת וההגיון אינם מהווים מרכיב חשוב בתוכנן, אינן רצויות. אמנם הכל, כאמור, נעשה לפי גיל הילד והגישה אליו, אך הכלל המנחה ניתן כאן.

"שיחת הילדים" הינה דוגמה מצויינת ליתר הליכות החיים. כאשר השיחה מתנהלת במידה הנכונה, היא טובה ורצויה, אך כאשר מגזימים בה או כאשר נוהגים בה שלא כראוי, היא הופכת למיותרת ומזיקה, ובכך היא מהווה תמרור ליתר דרכי החיים.

אמצעי התקשורת של ימינו יוצרים הזדמנויות רבות מאד ל"שיחות ילדים" לא רצויות. גם אם נשלול מהם מרכיבים אסורים, כמו לשון הרע, רכילות, ניבול פה ועוד, לא נוכל לטעון שהן מכילות תוכן ממשי. מי שמחבב שיחות אלו ומאזין להן, ולו רק לצורך בידור והפגת שעמום, עלול להיגרר עד מהרה למצב של "יציאה מן העולם".

זאת ועוד, שיחות ילדים אינן נקבעות לפי מנין השנים של הדוברים, כלומר, לפי גילם והבנתם. כאשר מבוגרים מרבים להאזין לשיחות אלו, הם מגיעים עד מהרה למצב שבו הם מחדירים לליבם את התכנים השטחיים, ובמקרה זה גם מבוגרים עלולים לנטות לילדותיות זו.

ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ

החברה שבה שוהה האדם, משפיעה רבות על הלך רוחו, משנה את דעתו וקובעת את השקפת עולמו, לכן הישיבה בחברת עמי הארץ היא מהדברים המוציאים את האדם מן העולם. עמי הארץ מכלים בדרך כלל את זמנם בשיחות סרק, הם עוסקים לרוב בדברים שאין בהם ממש ומלהגים ללא כל תועלת.

השיחה הבטלה סוחפת את האדם, הוא מתרגל לשהות במחיצת יושבי קרנות, ובאופן זה הוא לומד ממנהגיהם ומושפע מדעותיהם.

אמנם כל אדם זקוק לחברה. קיים גם הצורך לנפוש מידי פעם בחברת ידידים, אך על האדם לבחור אנשים מתאימים, אנשים שהשיח היומיומי שלהם טבול בדעת ובחכמה.

עלינו להבהיר את המושג "בתי כנסיות" של עמי הארץ, שהזכיר התנא. ודאי שאין הכוונה לבתי כנסת המיועדים לתפילה ולתורה, אלא למקום התכנסות של עמי הארץ לשיחה ולשעשועי הבל.

 אין כוונת המשנה לשלול דברים האסורים לפי ההלכה, שהרי משנתנו עוסקת בפן המוסרי של החיים, כדרכה של משנה במסכת 'אבות', וכוונתה להזהיר על דברים העלולים להביא נזק לרגיל בהם. לעבירות ולדברים אסורים על פי התורה מכל וכל מיועדות מסכתות אחרות.

רוב סוגי השעשועים מטרתם המוצהרת היא להשכיח מן האדם את תלאות היום, ו"להוציא" אותו מן העולם, לפחות לזמן קצר, לכן אין פלא, כי הרגיל בבתי כנסיות של עמי הארץ ומתמיד בשהיה בהם, יוצא באמת מן העולם. הוא מתהלך באווירה המשכיחה ממנו את מטרת חייו האמיתית ומסיטה את דעתו מן העיקר. הוא חי בבועה שאינה משקפת את החיים האמיתיים. ובהמשך מתנפצת הבועה, מסתיים החלום, והאדם נותר ריק מכל.

מעבר להסבר הפשטני של הדברים, ניווכח לדעת כי שלושת הפריטים במשנתנו מכוונים לתקופות שונות בחיי האדם. תקופה תקופה ופיתוייה.

"שינה של שחרית" היא כנגד תקופת השחרית, ימי הנעורים. החיים בשעה זו עומדים בסימן של זריחה והתחלה. החושים עדיין לא קהו, הראש מפוכח, הלב פתוח וניתן לקלוט ללא גבול. כאשר ימי הנעורים חולפים בתרדמת עצלות, מבלי לבנות תשתית חיובית לחיים, ההפסד הינו משמעותי מאד, כי אם כבר בתחילת הדרך האדם ישן, הוא עשוי להתעורר מאוחר מדי...

"יין של צהריים" - מסמל את אמצע החיים, כשהאדם עומד בשיא כוחו, בצהרי היום. בגיל זה יש לאדם דברים רבים העלולים להסיט את דעתו מן העיקר אל הטפל. נושאים כמו פרנסה, משפחה, קריירה, דחפים ועוד, עלולים לגרום לו לזנוח לחלוטין את הרוחניות. בתקופה זו עליו להיזהר לא "להשתכר" מהעולם הזה, כדי שלא ישכח מהי המטרה האמיתית שלשמה קיבל את חייו מבורא עולמים.

"שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ" מסמלות את השלב השלישי, את שלב הזקנה ותשות הכח. בתקופה זו מתבטלים רוב היצרים ומתפוגגות רוב התשוקות. באותם ימים מתעסק הזקן לרוב בשיחה בטלה ובישיבה בחוסר מעש, הוא עוסק בשיחות ברמת ילדים ובהתרועעות חסרת תכלית בחברת עמי הארץ נוספים. אולם עליו לזכור: העולם הזה הוא כחלום יעוף, עבור מי שישן. לעומתו, מי שעירני, מסוגל לבנות עולם ומלואו, לבנות מערך חשוב וגבוה של שאיפות והישגים, של הכרה בבורא והליכה בדרכיו.