אליהו יהודי יקר  שהיגר מגרוזיה לבלגיה, היה בעל חנות לתכשיטי זהב ברחוב שבו היו חנויות רבות דומות. נרקם קשר חם בינו ובין הרה"ח רב שבתי סלבטיצקי שליט"א רב קהילה המקומית. הוא החל לקיים כמה מצוות כמו הנחת תפילין ושמירת כשרות, והוסיף מדי פעם מצווה נוספת. אבל בתחום אחד לא היה מסוגל להתקדם - שמירת שבת. כרוב חבריו הסוחרים, גם הוא המשיך לפתוח את חנותו בשבת. הוא נהג לומר לרב כי שבת היא יום המכירות הטוב ביותר, והרב השיב כי אין בכך ברכה, אך ללא הועיל.

יום אחד הגיע אליהו לרב ואמר בהתרגשות: "הרב, החלטתי שלא לפתוח את חנותי בשבת!"

הרב התרגש לשמע דבריו ועודדו מאוד. עברו כמה חודשים שבהם אליהו לא פתח את חנותו בשבת. יום ראשון אחד התקשר אליהו לרב ואמר: "כבוד הרב, אני חייב לראותך בדחיפות! אני זקוק לתיקון גדול מאוד!" "מה קרה?" שאל הרב בדאגה.

אליהו החל לספר: "אתמול הייתה השבת שלפני ראש השנה האזרחית, שנקראת בפי סוחרי הזהב היהודים 'שבת הגדול', (שלהם...) משום שבה נוהגים לקנות הבעלים הנוכרים תכשיטים לנשותיהם. היקף המכירות עולה מעלה מעלה והרווח עצום. כל הלילה התהפכתי במיטתי. לא יכולתי לחדול מלחשוב על יום המכירות שאפסיד מחר. כאשר קמתי בבוקר חשתי שמעיי מתהפכים. התגברתי על מחשבותיי והלכתי לבית הכנסת. במשך כל התפילה לא הייתי מרוכז. בסיום התפילה החלטתי לעבור דרך הרחוב של חנותי, להציץ ולהמשיך הלאה. נכנסתי לרחוב. מה אומר לך, כבוד הרב... זה היה מחזה קשה מנשוא: כל החנויות היו מלאות עד אפס מקום. רק החנות שלי הייתה סגורה, ריקה ושוממה.

"פתאום הבחין בי חבר מחנות סמוכה ושאל: 'מה נשמע אלי, יצאת לגמלאות?'

"'לא', עניתי, 'אני לא פותח את חנותי בשבת!!'.

"הוא הביט בי במבט של רחמים.... ושאל: הכול בסדר אתך ?! חיובי!  אני רציני לגמרי. כבר כמה חודשים שאיני פותח את החנות בשבת!!'.

"אני לא מבין אותך, אלי, תן לאלוקים את כל שבתות השנה, חוץ משבת זו ?!.... איך אפשר לסגור את החנות בשבת הגדול ?! תפקח את העיניים ותראה מה קורה פה. אני מתפלא עליך...'

"הוא הצביע על ההמונים שצבאו על החנויות. כמעט התפתיתי, אבל ברגע האחרון נשאתי את רגליי ומיהרתי לביתי. נכנסתי הביתה מבולבל לגמרי. עשיתי קידוש לאשתי וילדיי, ואז הרגשתי סחרחורת. לנגד עיניי ריחפו צמידים, שרשראות, טבעות ויתר התכשיטים. חשבתי על כל חבריי שבסוף היום יצחקו כל הדרך אל הבנק... ולבי נחמץ. רגליי רצו לחזור אל החנות. ברגע הזה ידעתי שעליי לעשות מעשה קיצוני. 'איני מרגיש טוב', אמרתי לבני ביתי, לקחתי בהיחבא בקבוק וודקה ונכנסתי לחדר השינה. שם רוקנתי לתוכי חצי בקבוק, וכעבור דקה או שתיים שקעתי בשינה עמוקה והתעוררתי רק במוצאי השבת. אשתי הרגישה שמשהו מסעיר אותי והבינה שאני זקוק למנוחה".

אליהו סיים את סיפורו. "כבוד הרב", אמר, "אני מצטער שככה עברה עליי השבת - בשכרות ובשינה. באתי אליך לבקש תיקון".

עיני הרב נמלאו דמעות.

אליהו החל לבכות: "האם זה אכן דבר כל כך נורא. האם אין לי שום תיקון ?!"

הרב סלבטיצקי היה זקוק לכמה דקות כדי להירגע מהתרגשותו. "לא, אליהו היקר", פתח ואמר, "לא הבנת. איני בוכה על גודל העוון שלך. להפך, אני בוכה מקנאה. אתה צדיק, ובעצם הרבה יותר מצדיק, שכן במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד".

אליהו נראה נבוך והרב המשיך בדבריו: "ראה, אני בוחן את השבת שעברה עליי ומנסה להשוותה לשבת שלך. אני קמתי בבוקר, טבלתי במקווה, הלכתי לבית הכנסת והתפללתי בנחת ורוגע. שום דבר לא טרד את שלוות השבת שלי ושום סערה לא התחוללה בקרבי. שבתי הביתה לסעודת שבת עם דגים, בשר וזמירות. ממש תענוג. ברור מה השבת תרמה לי. לעומת זאת, לא ברור לי מה אני הקרבתי למענה?!...

"ואילו השבת שלך, לאחר שהיית רגיל במשך שנים לפתוח את חנותך בשבת, התגברת וחדלת מכך. והנה אתה ניצב מול כל החנויות המלאות קונים, מתלבט ומתייסר, ובכל זאת מצליח לעמוד בניסיון העצום. יש לך מושג איזה עונג גרמה השבת שלך במרומים?! כעת אתה מבין מדוע אני מקנא בך!!.

השבת "שבת הגדול". מדוע לא שבת הגדולה? עונים חז"ל מפני הניסים הגדולים שאירעו להם ,לישראל, באותה שבת במצרים,  ונציין שלושה מהם וזה לשון הטור: "שבת שלפני הפסח קורין אותו: "שבת הגדול" והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מִקְחו בעשור (י ניסן)  ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה'. ונמצא שעשירי בחודש היה שבת! ולקחו להם כל אחד שה לפסחו, וקשר אותו בכרעי מטתו, ושאלום המצריים: למה זה לכם?  והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו!  והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן, ולא היו רשאין לומר להם דבר!!  ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול ". (או"ח ס' ת"ל). - מלשון הטור משמע שהנס הגדול היה בכך שהמצרים לא היו רשאים לומר להם דבר.

בפירוש רבותינו בעלי התוספות מבואר גודל הנס בצורה יותר מוחשית "כשראו המצרים כשלוקחין הפסחים לשחוט נתקבצו עליהם להרגן! כי יראתם של מצרים היה- בהמות! ועשה להם הקב"ה נס וניצולו ולכך קרוי שבת הגדול מפני גדול [גודל] הנס". ( מדרש רבה).  באליהו רבה מוסיף : "כשראו המצרים כך חגרו איש חרבו על יריכו ויבקשו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים והשם ברחמיו הגין עליהם". (סק"ה) -  לדבריהם, בני ישראל  ניצולו מסכנת נפשות ממשית.

והנה בשולחן ערוך הרב (או"ח שם ס"א) מובא תיאור ה"נס גדול" באופן אחר: "כשלקחו ישראל פסחיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך?  אמרו להם: זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים!!, הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם- שישלחו את ישראל, ולא רצו!  ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם,  וזה שנאמר : "למכה מצרים בבכוריהם". (תהלים קלו, י.).

שואלים המפרשים: לאור הדברים היה מן הדין לקבוע את התאריך: " י' בניסן"  ליום חג והלל לציון נס ההצלה של עם ישראל ,לרוב לא חלה השבת בתאריך זה, מדוע כאן חרגו משאר מועדי ישראל  וקבעו  זאת דווקא בשבת ?!

נאמר בצווי  על קורבן פסח: "דברו אל בני ישראל לאמֹר בֶּעָשֹר לחֹדש הזה ויקחו להם איש שׂה לבית אבות" (שמות י"ב ג')  שואל המדרש מדוע נצטווו בני ישראל להקדים ארבעה ימים לפני ההקרבה? ומיישב שם: "היה רבי מתיא בן חרש אומר: "הגיעה שבועה שנשבע ה' לאברהם אבינו שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו!, נתן להם שתי מצוות – דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בהם כדי שיגאלו , כך הקדים הכתוב לקחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, שאין נוטלים שכר אלא ע"י מעשה".

כלומר, כדי לזכות לצאת מגלות מצרים וליהנות מהשלל הרב, צריך "מעשים"! לא די בהצהרות אמונה, כי אם: "מעשי אמונה". ומעשי אמונה הם ההתמודדות בפועל מול הכוח הכפרני השולט והחזק. וזהו הניסיון הקשה של: " בעשֹר לחודש הזה ויקחו איש שֹה לבית אבות" כפי שמבאר הרמב"ן:

"איש שה לבית אבות" - טעם המצוה הזאת בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן 'בכחו הגדול' כי הוא 'מזל הצומח' לכך צוה לשחוט טלה! ולאכול אותו! להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון ועל דעת רבותינו! שהיו המצרים עובדים אותו (שמו"ר טז ב) כמו שכתוב  שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו וכך אמרו "קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים ".

כלומר, מטרת לקיחת  הטלה היא להכניע את כוח " עבודת הכוכבים " השולט במצרים. ובחודש ניסן שהוא מתאפיין ב"מזל טלה" שאז הוא בכוחו הגדול אצל גרמי השמים בין הכוכבים המשפיעים,  ודווקא באמצע החודש שהוא בשיא מעלתו וצמיחתו. ובא הקב"ה ללמד טועים בינה: "כי כל אלוהי העמים אלילים, וה' שמים עשה!"  וע"ז נאמר: יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים". להראות לכל העולם שכל אמונות השווא של בני אדם בנויים על אדני השקר. זהו הניסיון שהיה מוטל על עם ישראל באותה שבת, הם נדרשו  לעשות מעשה של אמונה בעקירת השקר, והוא,  לקשור את אלוהי מצרים לרגלי המיטה ללא חשש ופחד, ובכך להכניע  בגלוי ולעין כל את האמונה הטפלה ששלטה עד כה.  התוצאה היא : א. עמידה מעשית בניסיון האמונה כלפי המצרים. ב.  חיזוק האמונה כלפי פנים - בתוך ליבותיהם של עם ישראל.

אלא שיש לברר מדוע דווקא בשבת ?!

חז"ל למדונו מהי זכותו של שומר השבת : "כל המשמר את השבת כהלכתה אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלים לו" (שבת קי"ח: ) יש להבין א. מה פשר: "כהלכתה" הלא שמירת שבת לא כהלכתה אינה שמירת שבת? ב. בעל "היערות דבש" מקשה על ההשוואה לדור אנוש הלא הרמב"ם בהלכות עבודה זרה, מספר על דור אנוש שהאמינו בהקב"ה כמנהיג העולם אלא שחשבו בטעות  שאפשר לפנות לשריו - הכוכבים וגלגלי המזלות. אך לאחר תקופה ארוכה האנושות התדרדרה עד שהאלילים נהפכו לאלוהים כדור נמרוד וכדומה. א"כ מדוע כתבה הגמרא שדור אנוש הם ה"שיא" בעבודה זרה?!

ותשובתו: כאן למדונו חז"ל  את איסור הצער והאבל ביום השבת,  כי בכל יום מימות השבוע שולט כוחו של כוכב אחר משבעת כוכבי הלכת. הכוכב השביעי "שבתאי"  שולט בשבת, והוא מתאפיין בהרס וחורבן, ומידת הדין מתוחה בעולם. כמו שכתוב: "שבתאי הורס ולא חומל" (כתבי הרמ"ע מפאנו, מאמר הרקיעים).ולכן בשבת קל מאד להיכשל בכעסים מריבות וסכסוכים.  אם כן, על פי הטבע,  יום השבת צריך היה להיות היום הקשה ביותר מימות השבוע.  

אולם כל זה רק על פי הטבע, אך אנו  כל מעשינו בשבת, כפי שמסביר הזוהר הקדוש, הם בניגוד לטבע ובשינוי מאשר כל ימות השבוע, שבכך אנו חורגים ונמלטים ממשלת שבתאי הטבעית ועולים להנהגה אלוקית על טבעית. מדברים אחרת, אוכלים אחרת, מתלבשים אחרת, הולכים אחרת, מתפללים אחרת. ובעיקר שמחים  בשירות   ותשבחות. וכך כותב הזוהר הקדוש: "שהסיטרא אחרא (הצד האחר) רואה שעשו שינוי לכבוד שבת בכל דבר, בלבוש ובמאכל, אין להם רשות להתקרב" (תיקוני זוהר, תיקון כ"א). ע"כ יש איסור מיוחד בשבת האוסר על כל גילויי צער ועצבות ומחייב את השמחה כדי להראות שאין בגזירת כוכב שבתאי על עם ישראל מאומה כי "ישראל מעל המזל!".

נמצא כי השמחה בשבת סותרת את תורת דת אנוש, החושבים את גרמי השמים כמושלים בעולם. ולכך הדגש: כל השומר שבת 'כהלכתה'  היא על ההלכה לשמוח  ולהתענג בשבת. החיוב לשמור שבת כולל  את כל הלכות השבת, אלא כשיהודי שמח בשמחת השבת הוא מראה  שאין הוא מאמין במזלות  אלא בה' לבדו! "ושומר מצווה לא ידע כל רע" .

השבת- שני פנים לה. לגויים  זהו יום פורענות וע"כ גוי ששבת חייב מיתה. אך לעם מקדשי שביעי זהו יום התעלות , ובראש ובראשונה באמונה בה' לבדו.

זוהי  א"כ הסיבה שמציינים את נס הצלת עם ישראל מהמצרים בכפיתת אלוהיהם לכרעי המיטה, ביום השבת- "שבת הגדול". זהו היום שבו מציינים בגלוי ובגדול  את ההכרזה שאנו לא כפופים לגלגלי המזלות, לא למזל טלה ולא למזל שבתאי, כי אם להשגחתו הפרטית של בורא עולם לבדו.

ונסיים בהסברו של "אבודרהם" בטעמה  של השבת: "לכך נקרא שבת הגדול, כי ביום עשירי בניסן, שבת ראשונה שנכנסו ישראל למצוות". כלומר, כשם שקטן מתחיל להיקרות 'גדול' עם כניסתו למצוות, כך עם ישראל התבגר בשבת זו עם כניסתו לעול המצוות, במצות המילה וקרבן פסח.

שבת  שלום.