מה רב טובה של השבת למעמיקים בה ולבאים בסודה.

ככל שנוסיף לבוא אל חדרי חדריה, ככל שנתאמץ לחדור אל תוכה פנימה, כן יתגלו לנו תעלומות החכמה ואוצרות הברכה והקדושה, שהיא צופנת בחובה.

תחילה ניפגש במאמר ה', המראה את השבת כגמר מלאכת שמים וארץ, וכעטרת הבריאה כולה:

"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלוקים לעשות" (בראשית ב').

"ויכולו", נגמרו ונשתכללו! לא זו בלבד שנתהוו בשעתם, אלא שכל היצורים השלימו מחשבה אחת גדולה של האומן הגדול, שלא נח ולא שבת, עד אשר כילה את מחשבתו. השבת מצביעה לפניך על האומן החושב מחשבה זו, על יוצרו של עולם גדול זה.

כל יצירה היא "מלאכה", השלמה של כוונת היוצר ומחשבתו. כל ימי פעולתה, הרי היא פועלת בשליחות היוצר ובפקודתו. ואם כי אין היוצר לנגד עיניך - הרי לפניך יצירתו, שליחיו עושי רצונו. כל דבר הקיים, במאמרו הוא קיים, מאחר שהוא בראו. דבר ה' - חוקי הטבע הם.

החוקרים הניצבים ימים ולילות בסמוך למבחנות, יודעים להפריד חומרים ולהרכיבם. אותם הבודקים בזכוכית מגדלת את גנזי נסתרות הטבע, מתיימרים לעלות אל ה' עצמו ולהגיע עד תכונתו.

את שליחיו, את משרתיו עושי רצונו, את מעשיו אשר הכין ופעל, אותם תוכלו לחלק לחלקיקיהם ולהפריד ליסודותיהם. רשות ניתנה לכם ללמוד את פלאי חכמתו של האומן הגדול ואת כוחו הנפלא מתוך מעשיו הגדולים והנפלאים, בשימכם לב לרבבות יצוריו הקטנים, אשר לא תשורם עין רואה. אולם תהיה זו איוולת להכניס את האומן עצמו לתוך מחקריכם.

כלום יש הגיון לפרק את השעון, כדי לבקש בתוכו את השען? כלום ניתן למצוא בתמונה את הצייר? אותו - את חושב המחשבות, את יוצר היצורים וצייר הצורות, לא ניתן למוצאו במבחנות. אך לא רק אותו בלבד, גם את רעיונותיו הנאצלים, את הרוח, את הבחירה ונשמת החיים - גם אותם לא ניתן למצוא שם.

הניתן ליצור את ההתחלה, את הסיבה הראשונה, את ההתהוות הראשונית של נפש חיה? ובאם יתכנסו כל חכמי עולם לברוא יתוש אחד, היוכלו לזרוק בו נשמה? רק החומר הגס והכוחות הפועלים בו, רק הם נמצאים ברשותם.

בגאוות לבם יחפצו לעלות אליו, אל האלוקים, אשר ברצונו ברא את העולם אשר אנו חיים בו? אל מחוקק החוקים - מרצונו - שיש המבקשים להגדירם? אל יוצק החיים - מרצונו - שרבים תוהים ובוהים בהם? ואילו הוא ברצונו החופשי, ואתו כל מה שנוצר כחלק מחופש בחירתו - כל זה חומק ונעלם מיכולת מדידה.

איך יתהווה האטום הזעיר ביותר - דבר זה יחמוק מכל תחשיב ומספר. כאן מתלוות לחומר ההיולי האנרגיה והעוצמה של המחשבה יוצרת החיים. מחשבה זו אינה נתפסת בשכל האנושי. אף אם יתלכדו כל הכוחות הגולמיים - הנתונים מטבעם גם לשקילה ולמדידה - אין ביכולתם ליצור צורת חיים. נכונים וקיימים הם דברי החכם: "בכל מקום, אשר יתגלו לפנינו צורה, מידה וקצב חיים, או מחשבה מכוונת לאיזו מטרה ידועה, שם לא יספיקו היסודות והחומרים עם כוחותיהם, שם אנו מוכרחים לבקש את היחיד החכם החושב, המחיה, הקוצב והכל יכול" (כוזרי, מאמר ראשון, אות ע"ז).

אם לכל המצאה חדשה בבריאה תתלווה רוח השבת העתיקה, אם ידיעות הטבע לא יעיבו על ידיעות הבורא, אם בני אדם לא ישכחו את היוצר, מה נהדרות הן תהיינה בעת אשר בני תמותה לא יעיזו עוד לומר: רק את אשר נשיג בחושינו - זהו היש!

מה מרהיבות עין תהיינה אותן המרגליות בעת אשר חכמי תבל, בלמדם את חכמת הטבע, לא יגזלו ממנו את אלוקיו. בעת, אשר חוקר הטבע הגדול שבגדולים יהיה יחד עם זאת גם הכהן הגדול במקדש-השבת, להרבות כבוד שמים בעולם. ומכל הנפלאות אשר בשמים ובארץ, יעשה עטרת תפארת לראש הבורא. ויבשר ויקרא - ברוח השבת העתיקה: "שאו עיניכם וראו מי ברא כל אלו".

השבת היא: שבת בראשית. ביום השישי השמים והארץ וכל צבאם כבר נשלמו. כולם עומדים כבר בקומתם ובצביונם, אך עדיין "מלאכתו" של הבורא לא נשלמה. גמר מלאכתו היתה השבת: "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה". כשם שהגיעו מעשי ששת ימי בראשית אל תכליתם ועשו את חפץ בוראם, כן תגיע השבת אל תכליתה, ובהגיע השבת אל תכליתה, יגיעו כל הברואים שקדמו לה אל שלימותם האמיתית. כי את היום השביעי ברך ה' ויקדשהו ויתנהו עליון על כל.

האדם, המלא סתירות וניגודים, יאחד בקרבו את הניגודים הגדולים. בהיותו עפר מן האדמה, ובהיותו נחשב לחומר, יאצור בקרבו את הרוח האלוקית הנצחית. הודות לרוח אלוקית זו יתעלה עד שיהיו עיניו נשואות אל ה' להבין ולהשכיל את מחשבות הבורא, ולהיות עושה הטוב והישר בעיני ה', למען יגדל כבוד ה' בעולם.

שבת בראשית! תעודתה, ללוות את האדם בדרך חייו מלאת החתחתים. אם ששת ימי המעשה השפילוהו לארץ, תבוא השבת ותנשא אותו.

השבת הוכנסה לבריאה, השבת הצטרפה אל ששת ימי הבריאה, להיות להם כיסוד ועיקר, אשר בו אחוזים ודבוקים כל ששת הימים שקדמו לו, וכל העולם החומרי כולו. לשבת זו מצורפת גם כל מהותו החומרית של האדם עלי אדמות, ועליה תיכון "הברכה והקדושה".

שמים וארץ יסבירו פנים לאדם ויברכו את כל מעשי ידיו, אם בעת עבודתו בששת ימי המעשה תפעם בו רוח השבת.