רבי אלעזר בן חסמא היה תנא בדור השלישי לתנאים, מחכמי יבנה, תלמידו של רבי יהושע בן חנניה.

שם אביו היה חסמא. מאוחר יותר כינו גם אותו עצמו בשם זה, רבי אלעזר חסמא. מרוב חכמתו היו השומעים חוסמים את פיהם וממעטים במילים כדי לשמוע את דבריו לאשורם.

פעם אחת הפליגו רבן גמליאל ורבי יהושע בספינה. רבן גמליאל לקח עמו פת לדרך, ואילו רבי יהושע נטל פת וסולת, כלומר, צידה לדרך ארוכה יותר. ספינתם התעכבה בדרך, וכשאזלה פיתו של רבן גמליאל, הוא נאלץ לסמוך על הסולת שהביא רבי יהושע.

שאל רבן גמליאל את רבי יהושע, מנין ידעת שנאלץ להתעכב בים והבאת כמות גדולה יותר של מזון? ענה לו רבי יהושע: "כוכב אחד עולה אחת לשבעים שנה ומתעה את הספנים, ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו" ונתעכב בדרך. אמר לו: כל כך הרבה חכמה בידך, ואתה צריך לרדת בספינה לצורך מזונותיך? כלומר, שחכמתך אינה מפרנסת אותך כראוי במקומך, בלי לנדוד.

ענה לו רבי יהושע: עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגודא שיודעים לשער כמה טיפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש.

שמע זאת רבן גמליאל ונתן דעתו להושיבם בראש, כדי שיהיו מתפרנסים מאותה שררה שייתן להם. ואכן, כשעלה רבן גמליאל ליבשה, הוא שלח לקרוא להם, אך הם לא באו. הם לא רצו להתהדר בשררה ולהתפרנס מן החכמה.

רבן גמליאל חזר ושלח לקרוא להם, ובאו. אמר להם: "כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם". כלומר, תפקיד של מנהיגות רוחנית הוא במובן מסויים שיעבוד לציבור, ולכן אל נא תסרבו לקבלו.

ממעשה זה עולה כי חכמתו של רבי אלעזר חסמא ובקיאותו בהוויות העולם היתה לשם דבר, אף בדור של ענקי תורה ודעת. אולם הוא עצמו אמר כי חישוב התקופות וידיעת חכמות אלו הם אך ורק בבחינת פרפראות לחכמת התורה, ואינם מרכזיים בהערכה האמיתית של תלמיד חכם.

בתורה גלומים אוצרות רוח הנשגבים מבינת אנוש. כל דיבור מדברי התורה מכיל חכמה אינסופית, ועם זאת ניתנה כל התורה כמקשה אחת, ורק באופן זה תוכר גדלותה.

לכן דין העיסוק בהלכות מעשיות יומיומיות, הוא כדין העיסוק בעניינים נאצלים, כמו השגת הבורא והנהגת העולם, כי כולם מרועה אחד ניתנו, מבורא העולם.

רבי אלעזר מדריך מה ראוי שיהיה עיקר לימודו של האדם, במה עליו להשקיע את רוב זמנו ומרצו. הוא מבהיר מהו סדר העדיפויות בלימוד, עיקר עיסוק האדם יהיה בנושאים שהם גופי הלכות. רק לאחר מכן יש מקום לעסוק גם בתקופות וגימטריות, שהן בבחינת פרפראות לחכמה.

פרפראות לחכמה

פרפרת היא מאכל שאוכלים כקינוח בסוף הסעודה. כאשר יושבים לסעודה מגישים תחילה את עיקר הסעודה, את המאכלים המשביעים. רק בסוף הסעודה מוגש הקינוח, הליפתן שנאכל לשם תענוג בלבד.

ברור, שאי אפשר לשבוע מאכילת פרפרת בלבד. זאת ועוד, הלפתן נאכל במשורה, שהרי תכליתו להשאיר "טעם טוב" בפה, ולכן, בדרך כלל טעמו חזק ומודגש, ואי אפשר לאכול ממנו הרבה. במקרים רבים אכילת לפתן מרובה גם אינה מן הדברים הבריאים.

לימוד ההלכות במסכתות התלמוד בטעמיהן, בסברותיהן ולימוד ההלכה הנובע מסוגיות אלו, הוא הלימוד העיקרי, גופה של תורה. רק לאחר שיודעים כל זאת, לאחר שהנשמה אכלה כל צורכה מהתורה, אפשר לסיים כקינוח בפרפראות לחכמה כתקופות וגימטריות. במצב זה גם לימוד הפרפראות משיג את מטרתו החיובית, והוא יהווה השלמה ללימוד עצמו.

קינין ופתחי נידה

רבי אלעזר מביא כדוגמה לגופי תורה שני סוגי הלכות: "קינין" ו"פתחי נידה"

קינין הוא לשון רבים של קן ציפור. הכוונה היא לזוג תורים או לזוג בני יונה שמובאים כקרבן על ידי יולדת או על ידי טמאים, כקרבן לטהרתם. בכל זוג ציפורים, אחת היא קרבן עולה והשניה קרבן חטאת.

בסוגיה זו יש בעיות הלכתיות סבוכות מאד כאשר ציפור מקן אחד התערבה בצפורים מקן אחר. כאשר לא יודעים להבחין בין היונים שהתערבו אלו עם אלו, יש לדון באיזה אופן יצא המקריב ידי חובה בקרבנו. החישוב מסובך ומסועף לנושא זה מוקדשת מסכת קינים בש"ס, ויש ללומדה בעיון ומתוך חשבון מדוקדק.

פתחי נידה הן סוגיות הנוגעות לדיני טהרת המשפחה. כאשר אבד חשבון הימים של הטהרה, מתפתח דיון מורכב ביותר, אלו דיני טהרה על האשה לנהוג, כדי לצאת ידי כל הספקות.

יש הכוללים בפתחי נידה גם את החכמה להבחין בין מראה דם טהור למראה דם טמא, גם כאן ישנן אינספור אפשרויות לגוונים השונים. הגמרא מספרת על אמו של מלך פרס ששלחה לאמורא רבא שישים סוגי דם, והוא ידע להבחין בכל דם מהו מקורו.

מדוע בחר רבי אליעזר דווקא בקינין ופתחי נידה כדוגמה לגופי ההלכות? מפני מה לא בחר בהלכות אחרות, הלכות מרכזיות ועיקריות, אשר גם הן קשות ומורכבות, כהלכות שבת וכדומה?

התשובה היא כי הוא בא ללמדנו שכל ההלכות נחשבות כגופי תורה, גם אלו שאינן נוגעות לכל אחד, גם אלו שאין ניתן לקיימם בזמן הזה.

אילו יבוא אדם ויאמר: אני רוצה ומוכן ללמוד, אך כוונתי להשקיע את זמני רק במסכתות מעשיות, רק בהלכות שרווחות בימינו. לשם מה ללמוד מסכתות העוסקות בענייני קרבנות, אם בית המקדש אינו עומד על תילו? למה לטרוח בהלכות טומאה וטהרה, כאשר אין אפשרות להיטהר כיום?

כתשובה לטענה זו בחר רבי אלעזר דווקא בקינים ובפתחי נידה. רבי אלעזר עצמו חי לאחר החורבן, בזמן שהלכות קינים, הקשורות לעבודת הקרבנות כבר לא היו אקטואליות. אולם רבי אלעזר אומר כי גם כיום הלכות אלה הן בכלל גופי הלכות.

לימוד תורה לשמה פירושו לימוד לשם ידיעת התורה כולה. ולכן, אין זה משנה אם ההלכות הנלמדות נוהגות כיום או לא.

תורתנו היא נצחית, חיה וקיימת לעד, ולכן, שומה עלינו לדעתה כולה, כפי שהיא נמסרה בסיני, כשהיא מושלמת וכל ההלכות כלולות בה, הן אלו הנוהגות בכל יום והן אלו הנוגעות למרחבי התורה השונים שאינם נוהגים כיום.

תקופות

כדוגמה לפרפראות מביא רבי אליעזר את התקופות. חכמה זו כוללת את הכרת גרמי השמים ומסלולם, את ידיעת מהלך המזלות ואת חכמת האסטרונומיה והתכונה. חכמה זו נקראת "תקופות" כי היא מציינת את תקופות השנה השונות.

חכמה זו נצרכת לצורך עיבור השנה וקידוש החודש, וכרוכים בה חישובים רבים, דקים ומסובכים מאד. החכמים שהיו ממונים על נושאים אלו, היו בקיאים היטב בחכמה זו ובהסתעפותה, ועסקו בה רבות, כאשר עמדה לפניהם ההחלטה האם לעבר את השנה או לקדש את החודש.

גימטריות

לכל אות מאותיות הא"ב יש ערך מספרי. חשבון האותיות ונוטריקון המילה קרוי גימטריה.

הגימטריה שכאמור, ממירה אותיות למספרים, מקנה אפשרות לחשב את התורה באותיותיה, להשוות בין נושאים, ולמצוא מכנה משותף ביניהם על פי הערך המספרי של המילים. הגימטריה היא דרך נוספת שקבלנו בסיני, להבין ולפרש את התורה שבכתב.

הבריאה כולה מסודרת על פי חישובים מדוייקים, למן צלעות חלת הדבש שבכוורת ומספר עלי הכותרת שבפרחים ועד למהלכם המורכב של הכוכבים. המתמטיקה היא שיקוף נורא הוד של החכמה האלוקית. התורה והטבע - חד הם, שניהם יצירי כפיו של הבורא, ובשניהם יש מקום גדול לשפת המספרים.

חישוב הגימטריה אינו יכול להיות מקור בלעדי לחידוש הלכתי. ההלכה היתה ידועה לחכמים במסורת שבידם מהר סיני, והגימטריה מהווה השלמה ואסמכתא ללימוד זה.

יסודות וסודות רבים בתורת הקבלה נלמדים מחישובי האותיות. גם כאן הרעיון עצמו נלמד בקבלה מדור לדור, ואין הוא מסתמך על הגימטריה בלבד. תורה של הגימטריה מגיע רק לאחר שהרעיון עצמו מבוסס ומעוגן. הגימטריה מעניקה חיזוק נוסף לרעיון.

לדוגמה: בפסוק שאמר יעקב אבינו לבניו בהקשר לירידה מצרימה (בראשית מ"ב, ב'): "רדו שמה", נרמז שעתידים ישראל להיות במצרים 210 שנה, כמניין "רדו".

בפסוק "בזאת יבוא אהרן" (ויקרא ט"ז, ג') נרמז, כי עתיד בית המקדש הראשון לעמוד 410 שנים, כמנין "בזאת".

שמן המשחה היה צריך להיות בכמות של הין. הין הוא שנים עשר לוג. ואמנם, בעניין שמן המשחה נאמר (שמות ל', כ"ה): "שמן משחת קודש יהיה זה לי", 'זה' בגימטריה שנים עשר.

כל אלו ועוד רבים הם רמזים בתורה אשר מהם לומדים דבר מתוך דבר ומרחיבים את ידיעת התורה ופרטיה. אמנם כל אלו הינם בגדר פרפראות בלבד, שכן, כאמור, גם שלא באמצעות דרש זה ידעו חכמינו אותן הלכות, והגימטריות נאמרו כדי לחדד את התלמידים וכדי למצוא סמך ומקור בתורה להלכות שידעו מפי הקבלה מסיני.

יש המסבירים כי גימטריות כוונתן לחכמת ההנדסה, הנקראת עד היום גיאומטריה. לדבריהם, מתייחס התנא לחכמת החשבון וההנדסה, הנצרכת לנושאים רבים בהלכה, והיא משמשת 'כרקחות וכטבחות' של התורה. זהו סגנונם של חז"ל לגבי מקצועות המהווים עזר ללימוד התורה.

גם הלכות קינים ופתחי נידה, המוזכרות בתורה כגופי ההלכות, מסתייעות בחכמת החשבון. כדי לחשב את כל ההסתברויות בנוגע למספר הקינים שצריך להביא, כאשר נתערבו הציפורים, וכן כדי לחשב את כל האפשרויות לימי הטהרה, יש להשתמש בחכמה זו.

אך יש לזכור, כי אותן חכמות הן רק בבחינת "פרפראות" לגופי ההלכות, ואין הן עומדות בפני עצמן. "טבחות ומשרתות" הן לחכמת האמת, הלא היא חכמת התורה.