על משנה זו לעמוד מול עיניו של כל מי שנכנס בשערי לימוד התורה. במילים אלו מקופלת תכליתה של מצוות לימוד התורה. כאן ניתן בידינו המצפן, אשר באמצעותו ידע הלומד האם כוונתו רצויה, או שמא הוא מחטיא, חלילה, את מטרת הלימוד העיקרית.

הלומד על מנת ללמד - מספיקין בידו ללמוד וללמד

מיהו "הלומד על מנת ללמד"? מהי מטרת חייו ומטרת לימודו? "הלומד על מנת ללמד" הוא מי שעוסק בתורה שלא לשמה. לא קדושתה של התורה ועצם נתינתה משמי מעלה הם המכוונים את דרכו. מטרתו בלימודו היא לגדול בתורה, כדי שיזכה ללמדה לאחרים. בכך תושגנה שאיפותיו לפרנסה ולכבוד. מטרות לימודו הינן ארציות.

המשנה אינה דוחה את גישתו של לומד זה. אדם שמטרת לימודו העיקרית אינה רוחנית מלאה, אלא מטרתו למצוא סידור נאות לעצמו – יזכה לכך ש"מספיקין בידו ללמוד וללמד". מדוע?

חכמינו אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אף על פי [שעוסק בהן] שלא לשמה – שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

אין אפשרות לומר לאדם: "תלמד תורה", או "תטרח בקיום כל המצוות", בלי להבטיח לו תמורה בעולם הזה, שאותו הוא חי ואותו הוא חווה. כל אדם בתחילת דרכו, לפני שגילה במעמקים את המאור שבתורה ואת היופי הפנימי והטוהר שבקיום המצוות, זקוק לתמריץ חיצוני.

בראשית דרכו בקיום התורה והמצוות משול האדם לילד, אשר אינו מבין את התועלת שבלימודו, ומפאת קוצר דעתו אינו משיג את הערך הנעלה של הליכה בדרך הישר. לכן, יש לפתותו בדרכים שונות – כל ילד בהתאם לגילו ולנטיותיו. רק לאחר שהילד מתבגר ושכלו מבשיל, הוא מבין כי הוריו ומחנכיו הוליכו אותו בדרך הנכונה, ומאותה השעה הוא ממשיך ללכת בה, והפעם – מרצונו ומבחירתו החופשית.

דרכו של הילד היא משל ל"תקופת ההכשרה" ביהדות: רק לאחר שהאדם למד תורה וקיים מצוות לאורך זמן ממושך, הוא מסוגל להיווכח בעצמו באמת שבדרך זו, ושוב אינו זקוק לפרסים ולתמריצים חיצוניים.

הקדמה זו מסבירה גם את משנתנו: בתחילת הדרך רבים לומדים "על מנת ללמד", ומטרתם לזכות לכבוד או למשרה ראויה, ועליהם אומרת המשנה: "מספיקין בידו ללמוד וללמד" – הוא יזכה להגשים [גם] את מאווייו הארציים.

ואמנם, התורה מזכירה במקומות רבים שכר חומרי, המובטח ללומדי התורה ולמקיימי המצוות. ודאי שהשכר העיקרי והנצחי ההולם את עבודת ה' ניתן בעולם הנצח, אך התורה מציינת גם את הרווחה הגשמית שיזכו לה ההולכים בדרך ה', כאן בעולם הזה.

הדברים ברורים. האדם זקוק לתמריצים חיצוניים כדי שירצה להיכנס לעול תורה ומצוות. רק לאחר מכן, כאשר הוא יתעלה לדרגה רוחנית גבוהה, ויעמוד בעצמו על ערכה האמיתי של היהדות, הוא ימשיך בדרך זו גם שלא על מנת לקבל פרס. יתר על כן, אם יזכה, ישכיל לראות את אפסותם של שגיונותיו הראשוניים, ויחדל מהם. המשנה פונה לאנשים מן השורה הזקוקים לתמריץ חיצוני. עבורם נפתח מסלול גשמי: "הלומד על מנת ללמד", היהדות לא זו בלבד שאינה פוסלת גישה זו, אלא היא אף תומכת בה, כי גם דרך זו, היא התחלה טובה ומטרתה להגיע לתכלית: "ללמוד על מנת לעשות".

הלומד על מנת לעשות

במקביל לקומה התחתונה, בנויה הקומה העליונה, שהיא מוקד השאיפות הרוחניות. אדם שזכה להכרה שלמה ובהירה בערכה של הרוחניות, הפנים את הידיעה כי אל לו להתייחס ללימוד כאמצעי לרווחתו האישית. מטרת על אחת קיימת בחייו, והיא "תורה לשמה". הלימוד עצמו הוא המטרה. עיסוקו בתורה מטרתו לעשות רצון ה'!

התנא מחדש שאותו אדם שכוונתו בלימוד היא "לעשות", זוכה ש"מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות". לא זו בלבד שיזכה למדרגות רוחניות נעלות, ויזכה לקיים את כל דברי התורה, הוא יזכה גם "ללמוד וללמד" – גם האחרים יכירו במעלתו ויבואו ללמוד תורה מפיו בחייו.

חז"ל התבטאו: "למד מאהבה, וסוף הכבוד לבוא". מי שלומד תורה מתוך אהבת ה' ורצונו לקיים את מצוותיו ולעסוק בתורתו, מובטח לו שיזכה לכבוד הראוי לו, אנשים יכירו במעלתו והוא ישיג תהילה ופרנסה טובה גם בעולמנו.

במבט מקיף אנחנו מוצאים כי בעבודת ה' "השמים הם הגבול". מי ששואף להגיע לאמת המוחלטת, מצייר לעצמו מטרה וחותר בעקביות להשיגה, והוא אמנם משיג וגם מגיע לפסגה הרוחנית שהציב לעצמו. ההספקים של כל אחד הם לפי הרף שהציב לעצמו, אין גורם מחוץ לאדם שעלול לשים את ידו על הישגיו.

על פי הנחה זו מתבארת המשנה באופן נוסף. היא מראה שלומד התורה יוכל לחולל גדולות ונצורות בעקבות לימודו. ביכולתו יהיה לזכות את הרבים ולקרבם אל ה', אל תכלית הבריאה: מי ש"לומד על מנת ללמד" – שמקדיש מזמנו מתוך מטרה ללמד לאחרים, להאיר לאלה ההולכים בחשכה – יזכה גם ללמוד וגם ללמד. לימודו העצמי, עלייתו הרוחנית האישית לא תפגע מכך שהקדיש מזמנו למען האחרים. ממשיך התנא ואומר: יתרה מזו, "הלומד על מנת לעשות", מי שמתפנה מלימודו למען עשיית צרכי הכלל – יזכה גם ללמוד ולהגיע לשלמות אישית, גם ללמד לאחרים ויזכה גם לעסוק במצוות ובמעשים טובים.

נר דולק - מאה נרות מדליקים ממנו, ומאירים בהם מבואות אפלים, ואין אורו חסר כלום. וזהו אמנם שכרו של מי שפותח את אסמי רוחו לרווחה עבור אחיו.