מדברי רבי נהוראי במשנתנו אנו לומדים על גודל אהבתו לתורה ועל הערכתו הרבה ללומדיה. על הערכה זו אנו לומדים גם מהמשנה בסוף מסכת קידושין שבה מופיעים דברי רבי נהוראי: "מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא". אימרה זו מורה על חשיבות התורה ועל דרך החינוך היהודית הראויה לנערי ישראל.

השם "נהוראי" הוא כינוי לתנא רבי אלעזר בן ערך, שזכה לכינוי זה משום חריפותו הרבה, וכך אמרו חכמים: "למה נקרא שמו נהוראי – שמנהיר עיני חכמים בהלכה".

המשנה מציידת אותנו בתובנה שאסור לו לאדם לנוח על זרי דפנה ולהסתפק בהישגים הרוחניים שצבר בעבר. גם מי שלמד תורה שנים רבות ורכש בקיאות וחריפות, עליו לדאוג תמיד הן לשמר את קנייניו התורניים מהעבר והן להמשיך ולרכוש קנייני תורה. בעבודת ה' אין מצב סטטי. אם לא ממשיכים לנסוק, עלולים לרדת מבחינה רוחנית.

הווי גולה למקום תורה

מדוע ממליץ התנא לגלות למקום תורה? מדוע הגלות היא זו המאפיינת את לימוד התורה הצרוף?

כשם שהגולה עוזב את כל נכסיו במקום מגוריו הישן, כך הגולה למקום תורה עליו לנטוש את כל ענייניו מאחוריו. אל לו להולך ללמוד תורה לקחת את ביתו עמו לבית המדרש, כלומר,  שאת ראשו יעסיקו עסקי היום יום. אם הוא עושה כן, לא תועיל לו "גלותו".

ההליכה למקום תורה להיות מהירה והחלטית. מיד לאחר קבלת ההחלטה לפנות ללימוד התורה, אסור להתמהמה, כי עלולים למנוע בעדו טרדות גשמיות או מפריעים רוחניים. על האדם להיות מודע לעצמת היצר ולתחבולותיו, ולכן עליו לצאת לדרך תוך התגברות על תעתועי היצר. היוצא ללמוד תורה צריך לחוש שהוא ממלט את נפשו משקיעה בביצת החומר.

זאת ועוד, לרוב סובל הגולה מבדידות ומקשיי התאקלמות במקומו החדש. באותה מידה ההולך למקום תורה עליו לוותר ולהקריב למען המטרה העליונה שהציב לעצמו בחייו.

הנחיות אלו שבמשנה מתאימות לדורות קדומים שבהם גם אנשים גלו למשך שנים מביתם למקום תורה, ושם הם גדלו בה ועשו פרי תנובה. רבים וטובים קדמו לו. מסתבר שגם בין תלמידיו הרבים היו הרבה אנשים נשואים שעזבו את ביתם לזמנים קצובים כדי להתעלות בתורה.

אדם ששוקל לעקור ממקומו, ומסתפק היכן לקבוע את משכנו, ישים מול עיניו קריטריון חשוב ביותר: "מקום תורה". גם אם עליו להתפשר בתחומים אחרים –הדאגה לנשמה קודמת לדאגה לגוף.

ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקיימוה בידך

התנא מוסיף: אל תשב ותחכה שיגיעו למקומך תלמידי חכמים, כדי לשמוע וללמוד תורה מפיהם, שמא כשיבואו לא תיפנה ושמא לא יגיעו כלל.

"אל תאמר שהיא (-התורה) תבוא אחריך", משום "שחבריך יקיימוה בידך". כלומר, יש אדם הסבור, שאף אם לא ילך לבית המדרש כדי לשמוע תורה מפי רב, הוא לא יפסיד. חבריו ישמיעו באוזניו את דברי התורה ששמעו מפיו. על כך אומר התנא: אל תסמוך על חבריך שימסרו לך את תוכן השיעור.

גם אתה, הלומד הותיק שרכשת הבנה ובקיאות, כדאי לך לקבוע את מקומך בחברה של למדנים. חבריך ישמרו את קנייני התורה שרכשת, וכך תוכל ללטש את ידיעותיך, להמשיך ולהתקדם בלימוד, ולא יאבדו, חלילה, ההשגים הקודמים.

התרחקות ממקום תורה כמוה כהתנתקות ממקור חיים. איש לא יוכל לומר: "עלי זה לא ישפיע", כי גדולים וטובים כבר נפלו כתוצאה מהתנתקות זו.

רבי אלעזר, שהוא רבי נהוראי, זכה לשבח נדיר מאת רבי יוחנן בן זכאי רבו. מתוך הערכה מופלגת שרחש לו, העיד  ריב"ז, כי רבי אלעזר שקול כנגד כל חכמי ישראל גם יחד!

זאת ועוד, רבי יוחנן דימה את רבי אלעזר ל"מעיין המתגבר". הוא היה נבון וחריף ביותר, תלמיד שמבין דבר מתוך דבר ומוסיף חידושים נוספים על מה ששמע מרבותיו. רבי אלעזר הינו דוגמה לחכם פורה מאד המפרה את האחרים מאור תורתו.

אולם לאחר פטירת ריב"ז חל מפנה בחייו. בעוד ששאר החכמים נותרו ביבנה, הוא מקום התורה המרכזי שבו שהו גם חכמי הסנהדרין, הלך רבי אלעזר בן ערך לדיומסית, מקום שהתברך במרחצאות מים בעלי סגולות מרפא. מקום זה הצטיין גם ביין משובח.

לאחר ששהה תקופה ממושכת במקום נופש זה, חזר רבי אלעזר אל חבריו ורצה לחדש את לימודיו. הוא פתח את החומש בפרשת בא, במקום שבו מופיעה המצוה הראשונה שהופנתה לעם ישראל, היא מצות קידוש החודש (שמות י"ב), וכאן ארע דבר פלא: במקום לקרוא: "החֹדש הזה לכם", קרא רבי אלעזר בטעות "החרש היה לבם"! בתקופה הממושכת הוא התרחק מהלימוד עד שטעה בעת הקריאה בזיהוי אותיות דומות. הדל"ת התחלפה ברי"ש,  היו"ד באות זי"ן והכ"ף הפכה לבי"ת.

לא בכדי נפלו בפיו דווקא מילים אלו. מן השמים הוכיחו לו עד היכן מעיינו נסתם וליבו נאטם והפך לחרש.

חבריו ביקשו עליו רחמים, ובכח תפילתם כל תלמודו חזר אליו! אכן, אותו חכם, שחווה על בשרו עד כמה זקוק האדם למקום תורה – הוא זה שמוצא לנכון להתריע בפנינו שלא נתנתק ממקור החיים, אלא נגלה למקום תורה.

"אל תאמר שהיא תבוא אחריך", כי גם מעיין נובע עלול להתייבש, כאשר אין לו חיבור רצוף למקורות המים הנובעים של התורה.

ואל בינתך אל תשען

התנא מצטט פסוק מספר משלי (ג', ה'). משמעות פסוק זה היא שגם אם רכשת ידיעות והתעלית בתורה, אל תחשוב שבכוחך תוכל להתגבר לבד על כל המכשולים. אל תסמוך יותר מדי על כוחך האישי הדל. כל אדם זקוק לסיוע ממרום כדי שיוכל להתגבר.

אל תיתן לגאוה להציג בפניך את חכמתך כבסיס מוצק שניתן לבנות עליו את העתיד. ללא חיבור למקום המושרש בתורה וספוג ביראת שמים – סופך להיסחף בסופות הפוקדות את מקום השממה.

בחר לעצמך את החממה המוגנת של מקום תורה, והיא תגן על כל היקר לך בבטחה ובשלמות.