רבי ינאי חי ופעל בדור האחרון לתנאים, וקיבל את רוב תורתו מרבי יהודה הנשיא. למעשה, הוא ניצב על "קו התפר" שבין תקופת התנאים לתקופת האמוראים ובשל כך הוא מוזכר פעמים רבות גם בשני התלמודים, הבבלי והירושלמי. רבי ינאי היה רבם של שניים מחשובי החכמים בדור הראשון לאמוראי ארץ ישראל – רבי יוחנן וריש לקיש.

אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים

ממשנה זו עולה שאלה כאובה: מדוע אנשים טובים וישרים סובלים כל ימיהם, ולא רואים שכר טוב עבור עמלם הרוחני? מנגד, אנשים רעי-מעללים מצליחים בדרכם הנלוזה? היכן הצדק?

אנו לא הראשונים השואלים שאלה זו. קדמו לנו גדולי עולם, ענקי רוח שעיינו בשאלה זו, ולנו לא נותר אלא לטעום מן התשובות שהותירו לנו.

לפני מתן ההסברים נפנים הכרה יסודית: "צדיק אתה ה'" (ירמיהו י"ב, א'). הקב"ה מנהיג את עולמו באמת ובצדק וללא משוא פנים. על כך נאמר בתורה (דברים ל"ב, ד'): "א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא".

התנא מנסח באופן חד משמעי את מהות השאלה: "אין בידינו – לא משלוות הרשעים, ואף לא מיסורי הצדיקים". "אין בידינו" – לא עלה בידינו – לא השגנו תשובה סופית ומניחה את הדעת באופן מוחלט לעובדה שהרשעים שלווים ואילו הצדיקים הם אלו שמתייסרים.

הנביא ישעיהו אומר בשם ה' (נ"ה, ח'-ט'): "כי לא מחשבתי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי", והסיבה לכך היא: "כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". כשם שאין יושבי חלד מסוגלים להגיע לשמי רום, כך גם אין בן תמותה מסוגל להשיג דעת עליון, אין הוא מסוגל לרדת לסוף דעתו של שוכן שחקים.

הסבר ממצה אמנם לא נמצא, ביאור מעמיק להנהגת השכר והעונש השמימיים נלאינו מלהבין, אך יחד עם זאת ניתנו מספר תשובות המסבירות את הנושא:

ראשית עלינו לדעת, כי ברוב המקרים השאלה איננה במקומה, כי נתוני המציאות עצמם אינם ברורים לנו: האם אנו יודעים בבירור מיהו צדיק ומיהו רשע? האם אנו מסוגלים לחדור אל נבכי מחשבותיו של זולתנו או האם ביכולתנו להבין את עומק רגשותיו? יתכן, לדוגמה, שהאדם שנראה רשע לעינינו, עושה חסד במסתרים ומעלים את מעשיו הטובים מעיני כל.

יתר על כן, גם אם קיים אדם שאנו מכירים אותו לפני ולפנים, עדיין אין אנו יודעים בבירור מהי מדרגתו האמיתית. לכל אדם נקודת בחירה שונה. המאבק בין שני יצריו מתנהל בחזית שונה לחלוטין מאשר אצל אדם אחר וקשה מאד לחדור לפנימיותו.

החיים רוויים במאבקים בין הצדק והמוסר לבין השאיפות האנוכיות, בין המצפון לבין הרצונות, לכל אדם מטען רוחני שונה, תכונות אישיות יחודיות, חינוך שונה ונסיון חיים אחר.

שיקלול הנתונים של כל מעשה – סבוך הוא ומסועף, ולכן אין בכוחנו לפסוק ולאבחן באופן מוחלט מיהו צדיק ומיהו רשע, מיהו זכאי ומיהו חייב. רק הבורא שבידו כל הנתונים, רק הבורא המלווה אותנו מרגע לידתנו, ביכולתו לקבוע מסמרות בתחום זה.

אין גם לקבוע מסמרות בתחום ההטבה והשכר. לעתים אנו רואים אדם השוקד כל ימיו על התורה, אך בביתו אין כל. הדבר נראה לנו כעוד הוכחה ליסורי הצדיקים. אולם אם נשאל את האדם עצמו, הוא עשוי לומר לנו שלא חסר לו מאומה. חפצו הוא לעבוד את ה' בפינתו הקטנה, ואין הוא שואף להרבות עושר ונכסים.

הבריות מסתכלות על המסוגף, על החיוור והדל, כמסכן. הכל נדים לו בראשם, אולם במקרים רבים ההיפך הוא הנכון. הצדיק האמיתי חי חיי רוגע בתנאיו הוא, ואילו הרשע למרות עושרו אכול הוא כעס וקנאה, וכל ימיו מלאי מכאובים. העשיר האמיתי הוא האדם השמח בחלקו, ואילו העני הוא מי שמרגיש חסר. לעושר אמיתי זה ניתן להגיע גם ללא אמצעים, ולעוני אמיתי זה ניתן להגיע גם אם האסם מלא בר.

האושר והשלווה הם מושגים יחסיים, סובייקטיביים לחלוטין. אי אפשר לשקול אותם בכלי מדידה, רק האדם עצמו מכיר את עולמו הפנימי ורק בידו לקבוע את מידת אושרו.

קיימת תשובה נוספת המאירה את הנתונים באספקלריה של נצח:

בכל אדם, גם בצדיק, נדבק שמץ כלשהו, פגם קטן. גם במי שדמותו מזהירה באור יקרות, עלול להראות כתם. הקב"ה אינו מעונין שיחסר אפילו משהו מזוהרו ומשכרו של אותו צדיק בעולם הבא, שבו ניתן השכר האמיתי והנצחי, ולכן נפרעים ממנו בעולם הזה. ביסוריו בעולמנו הוא מנקה את הפגמים הקלים הנמצאים במעשיו, ולאחר שיפרע את חובו בעולם הגשמי, הוא יזכה לשכר מלא בעולם הנצחי. יסורי הצדיקים בעולם הזה הינם לטובתם.

במקביל – ההנהגה השמימית עם הרשע מחייבת מבט הפוך: לכל אדם פזורים בחייו ניצוצות של אור. הוא אמר מילה טובה למישהו, תרם לצדקה, כיבד את הוריו ועזר לידידיו. לאותו אדם מגיע שכר בגין אותם מעשים טובים. אולם לא מגיע לו שיזכה לטובה נצחית על אותם מעשים בודדים. לכן, פורע הקב"ה את חובו כאן בחייו בעולם הזה. הוא אוכל בחייו את גמול צדקתו. שלוות הרשעים היא לעתים לרעתם, כי מטרתה להרחיק אותם מחיי הנצח, מחיי השכר האמיתיים.

מול שיקולים ארוכי טווח אלו, לא נוכל להתיימר ולפסוק למי טוב באמת ולמי רע באמת. אם נגלה את אוזנו של הצדיק שהסבל שהוא עובר יביא לו אושר מירבי בעולם הנשמות, האם לא יודה וישמח?

בדברי התנא: "אין בידינו משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים", ניתן ללמוד מקל וחומר על העונש והשכר האמיתיים לעתיד לבוא, בראותנו את שלוות הרשע, את עושרו ואת הצלחתו.

אם הרשע קיבל שכר כה רב על מספר זעום של מצוות – על אחת כמה וכמה שיגדל שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא, שהרי זכויותיהם רבות הן לאין שיעור.

נעלה הוא משפט שמים מהשגתנו, אך את הקו הכללי שלו ניסינו להשיג, להסביר ולהבין.