העולם הזה דומה לפרוזדור

משל למה הדבר דומה? עשיר שכר אדריכל שיתכנן את ביתו החדש, וכך הוא אמר לו: "רצוני לבנות בנין מרווח ונאה. ולכן, תכנן את חדר האורחים, את הטרקלין, שיהיה גדול ומרשים. אולם, רצוני שכבר בכניסה יתרשמו כולם מרחבותו של הבית, ולכן, אל תזלזל בפרוזדור, דאג שגם הוא יהיה יפה ומרווח". מדד האדריכל את השטח המיועד לבניה, ומצא שאינו גדול דיו כדי לענות על כל רצונותיו של בעל הבית. לכן, הוא חזר ואמר: "המקום צר מלהכיל גם טרקלין גדול וגם פרוזדור מרווח. אם רצונך בטרקלין גדול, מן ההכרח לצמצם את מימדי הפרוזדור, כי פרוזדור גדול ינגוס משטחו של הטרקלין". נקל לשער במה יבחר בעל הבית.

התנא ממשיל את העולם הזה לפרוזדור, למעבר צר המהווה את הכניסה לטרקלין, לחדר העיקרי שבבית. הוא מתכוון להמחיש לנו בכך את תפקידנו בעולם הזה.

כשם שהאדם לא רואה את השהייה בפרוזדור כמטרה בפני עצמה, כך אל לנו להתייחס לשהיה, לחיים בעולם הזה, כדבר העומד בפני עצמו. חיים אלו הם אמצעי לזכות בחיי העולם הבא.

אם האדם ישכיל להפנים מסר זה, ויראה את החיים בעולמנו כצעידה ב"מעבר", הוא ישיג שתי מטרות עיקריות:

ראשית, הוא יתייחס לתענוגי העולם הזה באופן נכון. הוא יראה בהם אמצעי המסייע למטרה, הוא ישכיל להשקיע את כל כוחותיו ומרצו במטרה לפאר את הטרקלין, את המקום שבו הוא אמור לשהות לנצח נצחים.

בנוסף, הוא יבין כי השקעה מרובה בפרוזדור באה על חשבון טיפוח הטרקלין. ככל שיצמצם את המשאבים המושקעים בפרוזדור, יישארו לו אמצעים רבים יותר לשיפוץ הטרקלין, להרחבתו ולשימורו.

התקן עצמך בפרוזדור

אם הפרוזדור משמש כמשל לעולם הזה, מן הראוי להתבונן בעומק המשל, כדי להפיק לקחים. מה עושים בפרוזדור? מה ניתן 'להתקין' בו כדי להתכונן לטרקלין?

התשובה "צועדים בו", היא תשובה חלקית בלבד. לא בכך נמדדת כל עשייתו. הפרוזדור אינו רק המסדרון שמשמש כמעבר לטרקלין, הוא משמש גם כחדר המתנה, כמקום שבו  שוהים ומכינים האנשים את עצמם כדי להתכונן לכניסה לטרקלין.

נדמיין לעצמנו טרקלין מפואר, היכל נוצץ באלפי נגוהות בדולח, שבו יושב המלך. ודאי שלפניו משתרעים פרוזדורי המתנה, שבהם משפרים הממתינים את חזותם, מתקנים את הופעתם ומתכוננים ברגשה ובמתח למפגש החשוב עם המלך. מה הם יאמרו בטרקלין פנימה? כיצד יענו על השאלות המתבקשות? כיצד יכינו את המטען של הפרוזדור שיתקבל בברכה בטרקלין?

ההקבלה ברורה: על האדם להכין את עצמו בעולם הזה, להתייצבות ביום הדין לפני מלכו של עולם. עליו לתקן את מידותיו הפנימיות ולהכין מלבושי מצוות לנפשו, והכל במטרה שלא יעמוד בעתיד באופן שנפשו מעורטלת ממצוות.

על האדם להחדיר ללבו את התובנה שהשהות בפרוזדור היא הזדמנות חד פעמית ומטרתה לתקן את תדמיתו הרוחנית. אדם שכבר חלף את הפרוזדור ונכנס בהופעה דוחה לאולם, לטרקלין, שוב אינו יכול לחזור לאחור ולנסות לתקן את הרושם הרע.

בעולם הבא אי אפשר לקיים אפילו מצוה אחת. אי אפשר להניח בו תפילין, לכבד הורים, לברך עוד ברכה אחת. כל אלו הן מתנות שנשלחו ממרום לאדם השוהה בפרוזדור בלבד. כל ההזדמנויות הללו ננעלות על סף הטרקלין, ולכן, המסקנה המתבקשת היא: "התקן עצמך בפרוזדור – כדי שתכנס לטרקלין".

משל הפרוזדור והטרקלין עשוי להעלות שאלה מתבקשת. שאלה זו לבטח העסיקה אותנו יותר מפעם אחת, והיא: באיזה שלב בחיינו עלינו להתחיל להתכונן למעבר לעולם שכולו טוב?

לכאורה, הפרוזדור הוא ארוך וההליכה בו נמשכת שנים רבות. האדם בשנותיו הצעירות, כאשר נראה לו שכל החיים לפניו, ממעט לעתים להרהר במטרה הסופית. מצב זה עלול להביא את האדם לחשוב בטעות, כי מספיק שיתקן את הטעון תיקון רק בסוף הדרך, בעת שהוא עומד ממש לפני דלת הטרקלין. אולם, טעות היא, מחשבות אלה הן עצת היצר.

ראשית, ככל שהאדם יתמיד בדרכו הרעה, דרך הרואה את הפרוזדור כסוף פסוק, יקשה עליו לשנות את דרכו ולשים את פעמיו פתאום באמצע החיים לדרך אחרת, שהרי בדרך חדשה זו הוא לא התנסה מימיו.

בנוסף, ככל שההשקעה החיובית בפרוזדור רבה יותר וממושכת יותר, קבלת הפנים בטרקלין תהיה נאה יותר. ככל שההכנה ארכה יותר זמן והושקעו בה מאמץ וטרחה גדולים יותר – כך תוצאותיה תהיינה טובות יותר. ובהתאם, מי שכבר מנערותו, משנותיו הצעירות עמל על הכנת צידה רוחנית – אשריו.

אולם, יחד עם זאת עיקרה של התשובה לשאלה היא: מנין לאדם לדעת מהו אורכו של הפרוזדור? מתי יתמו ימיו? האדם אינו יודע את עתו, ועליו גם לחשוש שחייו עלולים להסתיים, חלילה, בחטף.

לכל אורכו מצויות נקודות הטעונות שיפור ועלינו לשפרן, עלינו לחיות את חיינו כמו שניצבים אנו כבר לפני שער המלך – רגע אחד לפני שהדלת נפתחת, ואנו נקראים להכנס פנימה.

המשנה מאותתת: "התקן עצמך בפרוזדור – כדי שתכנס לטרקלין" – התנהג כל חייך בעולם הזה באופן נכון "כדי שתכנס לטרקלין", רמת המוכנות צריכה להיות גבוהה כל כך – כפי שמוכן אדם הניצב לפני הראיון עם המלך, ובאופן זה, כל דקה מהשהיה בחדר ההמתנה תנוצל כדי להתכונן לפגישה עם המלך, הוא מלכו של עולם.