המשנה פורשת לפנינו את כל תקופות החיים ומפרטת מהו התפקיד המוטל על האדם בכל גיל וגיל. אומנות החיים היא להשיג את המירב מכל רגע, לנצל את הזמן באופן מרבי ובהתאם לצורך וליכולת.

פתגם עממי קובע: "זמן שווה כסף". פתגם זה – בטעות יסודו, כי זמן שווה הרבה יותר מכסף. כסף שאבד, ניתן להשיג אחר במקומו, ואילו דקה שאבדה – אין לה תמורה. אותן חמש הדקות שפעם היו עתיד – היום הן עבר שלא מוצה ואשר לא ישוב לעולם.

המשנה מלמדת אותנו כיצד לנצל את הכוחות שניתנו לנו לעבודת ה' ובצורה הטובה ביותר. התנא מורה לנו כי לכל גיל תפקיד משלו – תפקיד המותאם ליכולות המיוחדות לאותו זמן.

כדי שנדע מה מתאים לכל גיל, מחלק התנא את חיי האדם לתקופות שונות ומתאים לכל גיל את התפקיד ההולם אותו.

בן חמש שנים למקרא

אין לדחות את החינוך וההוראה לגיל מבוגר. הלימוד בילדות דומה ל"דיו כתובה על נייר חדש" – צלול, רענן ונחרט. לכן יש להתחיל את הלימוד מוקדם כלל האפשר.

המשנה מציגה חלוקה לגילאים שונים לפי דרגת הקושי של החומר הנלמד. המשנה מזכירה את גיל חמש כגיל שהילד מתחיל ללמוד מקרא (חומש), אך למעשה, כבר השנים הקודמות מנוצלות להכנה ללימוד התורה, להכרה בחשיבות בתורה וללימוד האותיות והקריאה.

בגיל חמש מתחיל "העץ" – הלא הוא האדם – להניב פירות. ניתן כבר לקטוף בו את היבול של ההשקעה הראשונית – להתחיל להקנות לו את המקרא, היא התורה שבכתב.

בן עשר למשנה

אחרי חמש שנות לימוד של התורה שבכתב, מגיע השלב הבא "בן עשר למשנה". בגיל עשר יש להתחיל ללמוד את המשנה. המשנה מבוססת על המקרא, ועל חידושים ופירושים שונים שעברו בעל פה מרב לתלמיד עד לכתיבתה של המשנה בימי רבי יהודה הנשיא.

מובן מאליו שאין כוונת משנתנו לומר שמגיל עשר ואילך יחדל הילד מלימוד התורה שבכתב. אדרבא, בגיל זה נוסף לימוד המשנה כהרחבה וכהעמקה של לימוד המקרא.

כל שלב חדש בלימוד התורה הוא בבחינת "מוסיף והולך", מטרתו להעמיק, להרחיב ולהשביח את הבנת הלומד, וזאת מבלי להיפרד מהשלב הקודם. המשנה מקציבה לכל יחידת לימוד חמש שנים (מקרא, משנה, גמרא), כי זהו הזמן הממוצע לאדם רגיל "לחיות" את הנושא שהוא עוסק בו ולקנות בו שליטה.

בן שלוש עשרה למצוות

במהלך שנות הלימוד הופך הילד לאיש, לבן מצוות החייב בתרי"ג מצוות התורה. "בן שלוש עשרה למצוות" הוא אמנם עדיין באמצע בניין אישיותו, ומוטל עליו עדיין להמשיך ללמוד ולהשתלם, אך יחד עם זאת, מגיל שלוש עשרה הוא אחראי למעשיו ומחוייב בקיום דיני התורה. כמוהו כאדם בוגר לכל דבר וענין מלבד עונשים בידי שמים, כמוסבר להלן. הוא נכלל בגדר "איש", ושוב אינו בגדר "קטן".

בגיל זה מגיע הנער להתפתחות גופנית ורוחנית מספקת כדי שיוכל לקיים את כל המצוות. בגיל זה מתחילה להתעצב ולהתגבש האישיות האינדיבידואלית שלו. מעתה ואילך התורה והמצוות הן אלה שיעזרו לו בעיצוב דרכו וינחו אותו בדרך הישרה.

בן חמש עשרה לגמרא

אחרי שהוקדשו חמש שנים, החל מגיל עשר, ללימוד המשנה, מגיע שלב נוסף בלימוד התורה – הגמרא או כשמה הנוסף: התלמוד. התלמוד כולל את משא ומתן של חכמי הדורות שדנו בדברי התורה שבעל פה. המשנה כותבת את ההלכה למעשה ואילו התלמוד מרחיב את טעמי ההלכה, דן בסברות החכמים ומציין הלכות נוספות הנובעות מענינים אלו.

כמו המשנה, גם התלמוד עבר בעל פה מרב לתלמיד במשך דורות רבים. דברי חכמי ארץ ישראל נאספו בתלמוד המכונה "תלמוד ירושלמי", ודברי חכמי בבל נאספו בתלמוד הנקרא "תלמוד בבלי".

קיימת סיבה נוספת לכינוי "בבלי" – התלמוד הוא "בלול" ומעורב, יש בו גם מקרא, גם משנה וגם גמרא, כלומר שהוא הסבר והעמקה של המקרא והמשנה. כל סוגיה בתלמוד מתחילה בדברי המשנה. היא מבססת את ההלכה הנידונה על פסוקים מהמקרא, והיא גם מסתעפת על ידי הבאת דימויים או קושיות ממקומות אחרים, היא מעלה סברות שונות מותרת אל ההלכה.

גם כאן כמובן המעבר לשלב נוסף בלימוד התורה, אין פירושו נטישת השלב הקודם. להיפך, התלמוד, כאמור, מעמיק בדברי המשנה ומבאר את טעמיה.

בן שמונה עשרה לחופה

בין גיל חמש עשרה לגיל עשרים – מגיע שלב נוסף בחיים: "בן שמונה עשרה לחופה". האדם מגיע לפרקו – לזמן המתאים לנישואין. בשעה זו האדם כשיר להקים את ביתו ולנהל חיים מלאים.

רמז לדבר יש בפסוק בתהלים (י"ט, ו'): "והוא כחתן יוצא מחופתו". "והוא" – בגימטריה שמונה עשרה, אז ראוי הוא להיות "כחתן יוצא מחופתו".

למעשה, רבים דוחים את זמן הנישואין לגיל מבוגר יותר מטעמים שונים, וביניהם משום שראוי שהאדם ישתלם קודם כל בתורה, ורק אחר כך ישא אשה.

בן עשרים לרדוף

השלב הבא בחיים הוא "בן עשרים לרדוף". התנא אומר אמנם "לרדוף", אך אינו מפרש אחר מה לרדוף.

יש המסבירים שאם האדם עבר את גיל שמונה עשרה ועדיין לא נשא אשה, כשמגיע לגיל עשרים יתחיל לרדוף אחר נושא זה ולא יוסיף להתאחר.

ומי שבגיל שמונה עשרה נשא אשה, הרי שבגיל עשרים הוא בדרך כלל כבר בעל בעמיו וראש למשפחה – וכעת עליו לדאוג לפרנסתה. עליו למצוא את הדרך לשלב בין שניהם – בין תלמוד תורה לבין ההשתדלות לפרנסה.

פרוש נוסף למילה "לרדוף" הוא שמן השמים רודפים אחר החוטא להענישו מגיל עשרים. אמנם, האדם אחראי על מעשיו כבר מגיל שלוש עשרה, אולם עד גיל עשרים מחכה לו הקב"ה שמא יעשה תשובה, ואילו מכאן ואילך הוא מענישו על חטאיו גם על אלה שעשה לפני כן.

וכעת נאיר הבט נוסף: "בן עשרים לרדוף" – אחרי מה? אחרי המצוות. עד כה מלאת את אסמיך בחכמה ודעת, עכשיו הגיע הזמן ליישם את מה שלמדת, שהרי "לא המדרש עיקר אלא המעשה". המצוות הן אוצר יקר, התחל לרדוף אחריהן להשיגן ולשומרן.