בן בג בג

שתי המשניות האחרונות בפרק נאמרו בארמית. מעובדה זו אנו למדים, שהתנאים הללו: "בן בג בג" ו"בן הא הא", עלו מבבל.

מי הם התנאים הללו ומה משמעות שמותיהם יוצאי הדופן?

מגלים לנו המפרשים: "בן בג בג" ו"בן הא הא" היו גרי צדק. זו גם הסיבה שאמרו את דבריהם בשפה הארמית שהיתה שגורה בפיהם. באותם הימים אסרו השלטונות להתגייר, והיתה סכנה למתגיירים להיחשף ברבים מחשש הלשנה. אי לכך לא הוזכרו הגרים בשמם, אלא בכינויים אלה.

הכינויים "בן בג בג" ו"בן הא הא" מורים על כך שהם ממשפחת גרים. ב"ג ב"ג אלו ראשי תיבות של בן גר ובן גיורת – הוא היה בנם של גר וגיורת. אותו רעיון מיושם גם בכינוי השני "בן הא הא" שכן ב"ג עולה בגימטריה כמו האות ה"א (=5) אם כן, ב"ג ב"ג שווה לה"א ה"א (דרך כתיבת האות ה' בהרחבה).

לפי פירוש זה, מסתבר שמדובר בתנא אחד, שהיה נקרא פעם בן בג בג ופעם בן הא הא. זאת, כאמצעי הסוואה ובטיחות מפני המלשינים.

הפוך בה והפוך בה

התנא נקט לשון "הפוך בה" – להורות על החיוב להגות בתורה תמיד. כשם שאדם הופך כל הזמן בענייני עסקיו וחושב תמיד כיצד לייעל את העסק, מה אפשר לעשות כדי להשביחו וכדומה – כך מחויב האדם להתעסק בתורה בכל רגע אפשרי. עוד הוסיף התנא והכפיל את לשונו – "הפוך בה והפוך בה", לומר לנו "הפוך בה" – בילדותך ובבחרותך, אך תמשיך לעסוק בה גם הלאה – "הפוך בה" – בבגרותך ובזקנותך.

והנה לנו רובד נוסף בכפל הלשון: "הפוך בה" – תלמד תורה. "והפוך בה" – תחזור שוב ושוב על מה שלמדת. בכל פעם שתלמד מחדש, תגלה חידושים נפלאים, תמצא עומק לפנים מעומק. החזרה לא זו בלבד שהיא מועילה לזכרון, אלא היא גם מעמידה את החוזר על רמת הבנה גבוהה יותר מזו שהיתה לו בתחילה.

התורה היא אין סופית, יש בה מעיינות בלתי נדלים של חכמה, של קדושה ושל עושר רוחני. אלפי שנים עוסקים בה כל ישראל. דורות על גבי דורות, עמלים היהודים לגלות את צפונותיה, ולמרות זאת, עד היום כל הלומד בעיון הראוי, נותר לו מקום להתגדר בו. גם כיום נכתבים ספרים חדשים, מתבררות הלכות חדשות ונאמרים פירושים נוספים. תורתנו – תורת חיים היא – מקור של חיות מתחדשת ובלתי פוסקת.

דכולא בה

ישנה סיבה נוספת מדוע עלינו לעסוק בתורה שוב ושוב: "דכולא בה" – שהכל נמצא בה, כל המדעים וכל החכמות.

אדם ששוקד על לימודו ומטרתו להגיע לאמיתה של תורה, מי שעמל בכל עניין להבין דבר לאשורו, יהיה לבסוף מומחה בתחומים רבים ומגוונים.

העמל להבין את כל הכתוב במסכת מידות העוסקת במידות המקדש או העוסק בחישובי שטח הנוגעים לעניין כלאיים, לעירובי תחומין, לסוכה וכדומה – יהיה לבסוף מבין גדול במדע הגיאומטריה ובחכמת ההנדסה; הבקי בחישובי עיבור השנים וקידוש החודש, הרי הוא בקי באסטרונומיה; גם אדם המומחה בהלכות טרפות על בוריין, וכן היודע הלכות מומי בכור יכול להיות וטרינר מעולה, ואילו כהן הבקי בהלכות נגעים הוא מומחה ברפואה; תלמיד חכם המתמצא לעומק ולרוחב בהלכות הקשורות למצוות התלויות בארץ, הרי הוא אגרונום מושלם, מומחה בחקלאות, וכן הלאה.

מעל לכל אלה – אין כתורה מקום נוסף שבו מרוכזת מסה כה גדולה של חכמת חיים, של הכרת נפש האדם לפני ולפנים. אין תחום שאינו נמצא בתורה, הכל כלול בה.

התורה היא כביכול "התרשים" שלפיו נברא העולם. מטבע הדברים, כל החכמות הנמצאות ביצירה, טמונות באותה תוכנית אשר על פיה נוצרה אותה יצירה.

ובה תחזי

כדי לזכות להגיע לאוצרות הטמונים בתורה, אומר התנא: "הפוך בה והפוך בה", מלימוד שטחי, ללא עיון מעמיק, לא זוכים לכל הידע הזה. זהו התנאי: "הפוך בה והפוך בה" – ורק כך: "ובה תחזי".

התורה היא כאבוקת אור המאירה לאדם את הדרך הנכונה. רק מי שיעסוק בתורה או ישאל לדעת חכמי התורה, ידע לאן לפנות בכל צומת בחייו. זהו שאומר התנא "ובה תחזי" – על ידי עיסוק תמידי בתורה תרכוש "דעת תורה" – ותראה נכוחה איזו היא הדרך שיבור לו האדם. "ובה תחזי" – לימוד התורה יפקח את עיניך, הוא יאיר לך את הכיוון הנכון.

וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע

"סיב" – מלשון סב, שיבה, "ובלה" – מלשון בלוי, ישן. גם בימי השיבה, גם בגיל הבלות, יש להמשיך לעמול בתורה. לימוד התורה איננו שייך רק לצעירים.

יש כאן הדרכה משולבת בברכה:

הדרכה – "וסיב ובלה בה" – תזקין ותבלה בה, תשקע בתורה ותזקין יחד איתה, תבלה את ימיך בתורה, שהרי זקני תלמידי חכמים זוכים בערוב ימיהם לפריבילגיה מיוחדת, "זקנה בכבוד".

וברכה – בזכות שתעסוק תמיד בתורה, תזכה ל"סיב ובלה בה" – תזכה להיות זקן ושבע ימים בה, כמו שכתוב (משלי ג', ט"ז): "אורך ימים בימינה".

מוסיף התנא ואומר "ומינה לא תזוע" – לא תמוש ממנה לעולם. היהודי הוא בן-ברית לתורה הקדושה. ברית זו מחייבת אותו לא לחדול מהעיסוק בתורה ולא לנטוש אותה אף לא לרגע קט.

העיסוק בתורה אינו מסתכם רק בשעה שאדם יושב ולומד. גם בשעה שהוא צריך לעסוק בצרכיו הגשמיים: אכילה, שתיה, שינה וכדומה, הוא יכול להחשב כעוסק בתורה. כיצד?

"ומינה לא תזוע" – אם הוא לא יזוז בלי התורה – אם יחשוב על כל צעד שפוסע, האם הוא נעשה בהתאם לכללי ההלכה – הרי שבכל צעד שעושה בחייו הוא לומד תורה.

שאין לך מידה טובה הימנה

התורה איננה רק ספר חכמות, התורה היא תלמוד המביא לידי מעשה, מוסר הבונה את אישיות האדם ומיטיב את מידותיו. לכן אומר התנא "שאין לך מידה טובה הימנה" – אין אופן יעיל יותר מלימוד התורה לרכישת מידות טובות. לשון התנא הוא: "אין לך" – אין לך דבר שייטיב איתך, התכנית תתבצע במלואה בהשגחה אלוקית.

בן הא הא אומר

כידוע, גוי המבקש להתגייר, מנסים לדחות אותו ומודיעים לו מהם עונשי התורה על העבירות השונות. כמו כן מתארים בפניו את הקושי לחיות כיהודי. מתארים לו גם את גורלו הקשה של העם היהודי ומשמיעים באוזניו את צרות הגלות וקושי השעבוד. כל זאת כדי לבחון את כנות רצונו להתגייר, ולהזהיר אותו מראש שישקול את רצונו בכובד ראש, ויחזור בו כל עוד הוא יכול להתחרט.

גם בן הא הא הגר שמע כל זאת. אך הוא ענה ואמר: "לפום צערא אגרא" – לפי הצער – השכר.

אמנם אני מודע להשקעה ולקושי הכרוכים בעול המצוות, אני גם יודע כמה קשה להיות יהודי, אולם אני מביט אל הצד השני, אל מה שמקבלים – אל השכר הצפוי למסתופפים תחת כנפי השכינה, ומבין: כי אמנם הדרך קשה, אך היא משתלמת.

לפום צערא אגרא

בן הא הא לא אמר את הדברים לעצמו, אלא שיגר כאן מוסר עבור כולנו. הדברים מופנים אלי ואליך, אל כל יהודי, בכל רמה רוחנית שהיא. בראש ובראשונה – מופנים דבריו אל הלומדים: יש יהודי שלומד, מתייגע, מתאמץ, ובכל זאת איננו קולט את הנלמד. לאחר שעות לימוד ארוכות, הוא נשאר כמעט באותה הנקודה שבה החל או שהתקדם רק מעט מאד. אומר לו התנא: "אל יאוש!" – עמלך אינו לשווא.

השכר ללומדי תורה ניתן על כל אותן השעות שהם יגעו בלימוד, ולא לפי התפוקה שהשיגו. אין מודדים את רוחב הידיעה, אלא את עוצמת היגיעה.

בעולם המעשה, לעומת זאת, מחשבים את המשכורת – לפי התוצאות.

"לפום צערא אגרא" – זו הסיסמה שתדריך אותנו בטיפוס במעלה ההר. יש בה מצד אחד בשורה נפלאה, ומצד שני – תביעה גדולה:

הבשורה היא – לכל אדם ניתנת אפשרות לזכות לשכר על לימודו, גם אם אינו מסוגל להבין הרבה ממה שלומד.

התביעה היא – אין שום אדם שיכול להימלט מחיוב תלמוד תורה, בטענה ש"אינו קולט" – שהרי שכר הלימוד אינו לפי ההבנה, אלא לפי היגיעה.

התורה ניתנה לכל איש מישראל – לחכם ולזה שאינו חכם, לאיש הטרוד בפרנסתו, כמו לזה אשר ראשו פנוי ללימוד. לכן אין השכר ניתן על ידיעת התורה – שהרי אין כולם יכולים ללמוד בשווה. בשכר משקללים את כל הנתונים: את כשרונותיו של הלומד, את יכולתו הפיסית ואת מצבו הכלכלי, הכל יבוא בחשבון.

קיימת גם פנייה לכל יהודי שומר מצוות באשר הוא – "לפום צערא אגרא" – הכלל הזה תקף לגבי שכרן של המצוות כולן.

יש אדם המשרך את רגליו בקושי כדי להגיע לתפילה, ולידו פוסע במהירות אדם צעיר ובריא. שניהם יקבלו שכר פסיעות, אך כל אחד יקבל לפי פסיעותיו שלו, לפי הטורח שהשקיע במצווה.

כמה עמלת כדי לכבד את השבת? כמה הוזלת מכיסך לצדקה? כמה שילמת כדי לעבור מגורים לסביבה טובה? – הכל יבוא בחשבון.

אין טובים מדברי משנתנו לעודד נפש עייפה. אמנם קשה לקיים את הנאמר במסכת זו, קשה מאד לשרש מידות רעות – אך ככל שהיגיעה רבה יותר, כך גם השכר גדול יותר.

בדורות האחרונים גובר כוחו של היצר, ולכן, כל מאמץ אמיתי שהאדם משקיע במלחמה נגדו, נחשב מאד בעיני הקב"ה. הקב"ה קובע את השכר בהתאם ליכולות ולנסיונות שבדרך ואינו מביט על התוצאה בלבד.

לא ישאלו אותך בשמים כמה קמ"ש נסעת, אלא בכמה דלק תדלקת את נשמתך. "לפום צערא – אגרא".