הכוח

כוח הוא מתנת שמיים, אך בשונה מן היופי השימוש בו נתון לבחירת בעליו; הוא יכול להיות גורם חיובי להתמדה בלימוד בעמל ויגיעה או לקיום מצוות שדורשות מאמץ, ואף להיות מנוצל להרבות כבוד שמיים במלחמה נגד המתנגדים הקמים על ה' ועל תורתו. מנגד, מי שישתמש בכוחותיו לשלילה הרי 'רע לו ורע לעולם'.

שמשון הגיבור הוא דוגמה ומופת לצדיק שזכה לכוח רב והשתמש בו כדי להרבות כבוד שמיים וכבוד עם ישראל בעולם; אולם כאשר לפי רום מעלתו הוא מעל בכוחות שניתנו לו והשתמש בהם שלא כיאות, בגד בו כוחו.

הגמרא במסכת בבא מציעא מספרת את קורות חייו של האמורא ריש לקיש. מדבריה ניתן ללמוד מה גדולה השפעתו של הכוח על האדם, וכיצד עלול הכוח להיות מנוצל להבל וריק ולגרום נזק לרבים, או לשמש מנוף להתעלות רוחנית.

רבי יוחנן היה מגדולי אמוראי ארץ ישראל ועורך התלמוד הירושלמי. פעם אחת, בעת שעבר את מי הירדן, הופיע לפתע מנהיג קבוצת שודדים המכונה "ריש לקיש". הלה נעמד על גדת הנהר, וחצה את הירדן בקפיצה אחת.

התפעם רבי יוחנן מכוחו ומעוצמתו, אך כאב לו על שכוח כזה מתבזבז לשוד וללסטוּת. קרא לעברו רבי יוחנן: על מה אתה מכלה כוחך?! מוטב תנצל אותו ללימוד התורה.

הביט ריש לקיש ברבי יוחנן ונדהם מיופיו, ואמר לו: היופי שלך – לנשים הוא יאה.

אמר לו רבי יוחנן: 'אחותי נאה ממני. אם תשנה את דרכך ותקדיש כוחותיך ללימוד תורה – תוכל לשאת אותה לאישה'.

נכנסו הדברים אל ליבו של ריש לקיש, ובו במקום החליט לשוב בתשובה שלימה. הגמרא מציינת כי כאשר ניסה ריש לקיש לשוב על עקבותיו ולחצות שוב את הנהר בקפיצה – לא הצליח.

מדהים! ברגע שהחליט להשקיע את כוחותיו בלימוד תורה, שוב לא עמדו לו כוחותיו לענייני החולין. כי אכן, בעבודת ה' אין דרך ביניים – הכוחות יכולים להיות מנוצלים ללימוד התורה ולקיום המצוות בשלימות, או להתבזבז ולשמש להבלי העולם ותו לא.

מני אז החל ריש לקיש החל לשקוד על לימודו וניצל את כוחותיו הכבירים לעמל התורה וליגיעתה, עד שנהיה לאחד מגדולי האמוראים.

מ"ריש לקיש" ראש השודדים, הוא הפך ל"רבי שמעון לקיש".

זהו שאמרה הברייתא: "הכוח נאה לצדיקים ונאה לעולם", משום שהם מקדישים אותו לעבודת ה' ולתועלת הרבים.

מנגד יש לזכור כי הכוח עלול לעמוד לרועץ לבעליו ולכל העולם, אם משתמש בו מי שאינו מנצל כראוי את המתנה שניתנה בידו.

העושר

ערכה של המילה "ממון" בגימטרייה הוא מאה שלושים ושש (136). גם סכום האותיות במילה "סולם" הוא מאה שלושים ושש; לומר לנו שהממון הוא כסולם: אפשר לעלות באמצעותו מעלה מעלה, ואפשר גם לרדת ממנו מטה מטה. הבחירה נתונה בידי האדם כיצד להשתמש בממונו ולאן להתקדם ממנו.

האדם יכול להשתמש בעושרו למטרות נעלות ביותר, הן אישיות והן ציבוריות. העושר מאפשר לו ללמוד תורה מתוך הרחבת הדעת בלא להיות מוטרד מדאגות פרנסה, להרבות צדקה וחסד ולהגדיל כבוד שמיים בעולם. מנגד, העושר עלול גם להיות אמצעי לרדיפת עוצמה ושררה ולאיבוד צלם אנוש.

ניסיון העושר גדול הוא ורבים וטובים נכשלו בו. משום כך היו חכמים שלא רצו לזכות בעושר, על אף הברכה הטמונה בו.

דוגמה לעושר השמור לבעליו לרעתו הוא עושרו של קורח, שהיה פיקח ונחשב לאחד מגדולי הדור, אך עושרו הרב הביאו לידי גאווה. סופו היה שנטרד משני העולמות, וסחף עימו מאתיים וחמישים אנשי מעלה מראשי בני ישראל למחלוקת קשה שתוצאותיה השפיעו לדורות.

נבהיר: חכמינו מציינים כי הסתפקות במועט היא תנאי לזכייה בתורה. מי שרוצה לזכות בחיי תורה, עליו להסכים לוותר על נוחות ועל רווחה כלכלית.

אומנם לא בהכרח שהלימוד מתקיים רק מתוך חיי צער. אדם שקיבל את מתנת העושר מן השמיים – אין לו לזלזל בה. בכל הדורות היו צדיקים שזכו לתורה וגדולה במקום אחד ומעלתם הייתה רבה, כי כאשר העושר הרב לא גורע מהלימוד – אזי הוא "נאה לצדיקים ונאה לעולם".

העושר מעמיד את הצדיק בעמדה שבה דבריו נשמעים יותר ומקבלים משנה תוקף. השפעתו גדולה יותר, והבריות נוטים לשמוע לתורתו ולדברי המוסר שלו .

כאן עלולים בעלי העושר לבוא ולטעון "דווקא אנחנו לא יכולים לשבת וללמוד, שהרי מי ינהל את העסק?! מי ישגיח ומי ישמור?!" אומרת להם הברייתא: אם צדיקים אתם ועוסקים בעמל התורה, יהיה זה אך לטובתכם ולא תפסידו מאומה מעושרכם.

הוכחה טובה לכך הוא רבי אלעזר בן חרסום שזכה בירושה ענקית, "אלף עיירות ביבשה, ואלף ספינות בים"; אך הוא הפנה עורף לנכסים ולרכוש וכיתת רגליו לישיבה ללמוד תורה.

מעשה שביקשו ממנו אנשיו הממונים על גביית המיסים לשלם מכס בכניסתו לאחת מעריו. רבי אלעזר העדיף שלא להזדהות ולשלם את המס, ובלבד שלא יאלץ להתעסק בדברים העלולים להסיט אותו מתלמודו.