אמר רבי יוסי בן קסמא פעם אחת הייתי מהלך

רבי יוסי מדגיש, כי "פעם אחת" בלבד הוא הלך בדרך. מלבד אותה הפעם, הסתופף רבי יוסי כל חייו באוהלה של תורה, ישב בין חכמים וסופרים, ולא עזב את מקומו.

רבי יוסי אף מדגיש, כי היה "מהלך" בדרך, ולא 'הולך'. 'הולך' הוא תיאורו של אדם על פי פעולתו העכשווית, כרגע כל כולו הולך הוא, כל הוויתו משתתפת בהליכה. לעומת זאת, כאשר נאלץ רבי יוסי לצאת לדרך, הוא היה בבחינת "מהלך" – רגליו הוליכוהו מאליהן, ואילו הוא נותר שקוע בלימודו. ראשו הולך במקומות אחרים, סובב בין הסוגיות, ורק גופו היה מהלך באותה הדרך.

ופגע בי – אדם אחד

מיד באותה הזדמנות חד פעמית, "פגע בי אדם אחד". משמעות הלשון היא, כי האדם היה מזומן לפגוש את רבי יוסי. הם לא 'פוגשים זה את זה' או 'פוגעים זה בזה', אלא האדם פוגש את רבי יוסי. מיהו אותו "אדם אחד" – "מיוחד"?

יש מפרשים שה"הלך המסתורי" היה אליהו הנביא, אשר במקומות רבים התגלה לחכמים בדמות אדם. כאן התגלה כ"אדם אחד" לפני רבי יוסי, כדי להעמידו בניסיון – לנסות להדיחו מדרך התורה – ולהרבות את שכרו כאשר יעמוד בניסיון זה.

נתן לי שלום, והחזרתי לו שלום

כאן מדגיש רבי יוסי, כי ארע עימו דבר שאף הוא היה "פעם אחת". בדרך כלל נהג רבי יוסי כראוי לתלמיד חכם – להקדים שלום לכל אדם, אבל "פעם אחת" בלבד קרה שאדם אחר הקדים לו שלום, והוא רק החזיר לו.

מדוע במקרה זה לא הקדים רבי יוסי שלום? לפי האמור לעיל התשובה ברורה: רבי יוסי היה "מהלך בדרך" כאשר הוא שקוע ראשו ורובו בתלמודו, לפיכך הוא לא הבחין באדם המתקרב מולו.

ועוד הסבר מעניין: לפי הדעה שהבאנו, כי אותו "אדם" לא היה אחר מאשר "מלאך" – אליהו הנביא – ברור מפני מה לא הקדים רבי יוסי לברכו בשלום. הן הוא לא ראה מאומה, עד שהלה נגלה לעיניו ונתן לו שלום.

רבי, מאיזה מקום אתה?

על פניה, השיחה המתנהלת בין רבי יוסי לבין אותו אדם שפגע בו נראית תמוהה. מיד לאחר החלפת ברכות השלום, שואל אותו אדם את רבי יוסי: "רבי, מאיזה מקום אתה?" – הוא מזהה שהוא תלמיד חכם. הוא נוכח לראות כי העומד מולו שקוע בלימודו, (מן הסתם אף מלבושיו של רבי יוסי היו מלבושי תלמיד חכם). על כן הוא פונה אליו בתואר "רבי".

אולם תמוהה היא העובדה כי שאלתו הראשונה איננה לשמו ולזהותו של הרב, אלא היכן הוא מקום מושבו.

תשובתו של רבי יוסי מפליאה עוד יותר: הוא אינו נוקב בשם של עיר, אלא משיב: "מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני".

האם נשאל רבי יוסי על אופי עירו ועל טיבה?! הרי אותו אדם שאל אותו "מאיזה מקום" ותו לא. מדוע לא אמר רבי יוסי את שם עירו?

השיחה הופכת להיות תמוהה יותר ויותר: אותו אדם שומע את התשובה. עדיין איננו יודע מיהו אותו "רבי" הניצב לפניו, ואפילו איננו יודע מנין הוא בא, וכבר הוא רוצה לסגור אותו עסקה: "רצונך, שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב וכו'?"

הכיצד? אותו אדם איננו מכיר את רבי יוסי – אולי רבי יוסי מוכן לעזוב את עירו בלי תמורה? יתכן שהוא אפילו רוצה לעזוב את עירו כדי להרביץ תורה, מדוע אם כן "קופץ" האיש ומיד מציע לו סכומי עתק? כך מנהלים משא ומתן?!

ורבי יוסי עונה לו: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". מניין לרבי יוסי שעירו של אותו אדם איננה מקום של תורה?

רבינו המהר"ל שופך אור על השיחה: כאשר ראהו כשהוא שקוע בלימודו, כבר הסיק אותו אדם, כי עומד לפניו יהודי תלמיד חכם, ומיד עלתה בדעתו המחשבה להביא את האיש העומד לפניו לעירו. אם הוא דר במקום עמי הארצות, אין צורך להציע לו שכר רב בכדי לשדלו לעבור לעירו. אולם אם הוא דר במקום תורה, צריך יהיה לפייסו בסכום גבוה, כדי שיסכים לעבור למקום שומם מבחינה רוחנית. לפיכך שאלו: "מאיזה מקום אתה?"

מתוך השאלה הבין רבי יוסי את מחשבותיו שאל אותו אדם, ולפיכך ענה לו לאלתר: "מעיר גדולה של חכמים וסופרים" – ואינני חפץ לעזוב את מקומי.

עמנו במקומנו ואני אתן לך וכו'

אותו אדם מתאמץ לשכנע את רבי יוסי בשלושה כיווני שכנוע:

ראשית – "תדור עמנו" בוא לשבת עם פשוטי העם, להאיר עלינו מחכמתך. תשפיע מתורתך על בני העיר, ובכך תהיה מזכה הרבים.

שנית – "במקומנו" – כנראה, מקום מושבו של אותו אדם, היה שקט יותר מבחינה בטחונית, ולא נפגע רבות במהלך המרד והחורבן. אף השלטון לא הכביד על יושביו יתר על המידה. האיש רצה להדגיש, כי במקומו יוכל רבי יוסי לשקוד על התורה מתוך רחבות הדעת.

שלישית – "ואני אתן לך, אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות" – משכורת גבוהה במיוחד אשר מובטחת לו מבלי להזדקק לטובות הצבור, אני אדאג לכל שכרך, פרנסתך – עלי ועל צווארי.

אבל רבי יוסי בן קסמא עמד בניסיון, ולא היה מוכן לעקור ממקום תורה.

אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה

רבי יוסי בן קסמא אינו מתפתה להצעות הנדיבות, אלא מסרב נחרצות: "איני דר אלא במקום תורה".

מדבריו של אותו יהודי כבר הסיק רבי יוסי אל נכון, שמקומו אינו מקום תורה, ואין בין יושביו תלמידי חכמים. משום כך סרב לעבור לעירו של אותו אדם.

לכאורה תמוה, מדוע סרב רבי יוסי לעבור לעירו של אותו אדם, ולהפיץ שם את אור התורה? אם נדייק בחילופי הדברים ביניהם נקבל מענה ברור:

אותו אדם לא ביקש ממנו לבוא וללמדם תורה, אלא רצה לכבדו כראוי, ולדאוג לכל מחסורו. לשם כך הפציר בו לעבור לעירו. על כך ענה רבי יוסי כי אין לו חפץ בעושר ובכבוד, וכל רצונו הוא להתעלות בתורה ככל יכולתו, דבר שניתן לעשותו רק במקום תורה.

אילו היה אומר לו אותו יהודי, כי אנשי עירו צמאים לדברי תורה, והם חפצים ברב שיעניק להם מחכמתו, יתכן שהיה רבי יוסי נענה לו. אולם בדברי אותו אדם לא נשמע רצון ללמוד תורה, אלא דאגה לכבודו של רבי יוסי ואולי אף לכבודה של עירו – שיהיה להם רב שיוכלו להתהדר בו.

אותו יהודי תירגם את הרבנות לגובה המשכורת בלבד. מדבריו ניכר כי הוא תושב עיר שבה נמדד ערכו של אדם לפי הכסף. עיר כזו איננה עיר המסוגלת להיות "מקום תורה". במקום שחפצים בתורה, אין מדברים על כסף...

רבי יוסי בן קסמא שומע כל זאת ואומר: 'אילו הייתם חפצים במורה דרך רוחני, ניחא. אך אם אתה דואג לי – אני אינני מחפש עושר וכבוד. אפילו אם תתן לי כל הון שבעולם, איני עוזב את מקומי'. "אין אני דר אלא במקום תורה!"

ולא עוד, אלא שבשעת פטירתו של האדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד

רבי יוסי מחדד את הדברים ומבהיר: כאשר מסתלק אדם לבית עולמו הוא מותיר אחריו את כל הרכוש . הוילה, הרכב והנכסים אינם יורדים עמו לקבר. המלווים הנאמנים היחידים הם – תורה ומעשים טובים. ומדגיש: אכן, גם מעשים טובים עומדים לצדו של האדם לאחר פטירתו, אלא שלימוד התורה עולה עליהם.

"בהתהלכך (היא) תנחה אותך"

בעולם הזה האדם "הולך" – צועד בפרוזדור לעבר הטרקלין. התורה היא המדריך היחיד שיוביל את האדם בדרך הישרה, הדרך שתנחה אותו לחיי העולם הבא.

אם אכן הלך האדם לאור התורה כל חייו, או אז "בשכבך תשמור עליך" – בזמן שהגוף כבר ישכב בקבר, תשמור התורה על האדם מכל פורענות.

כמו כן, "והקיצות היא תשיחך" – התורה תדבר בשבילך, בעת שתקום בתחיית המתים. אותה התורה שעמלת עליה בעולם הזה, תעמול בשבילך בעולם הבא. סודותיה יתגלו לך, ותזכה להארה ולדבקות בקדוש ברוך הוא.

וכן כתוב על ידי דוד מלך ישראל

רבי יוסי מביא פסוק נוסף, המלמד על עדיפות התורה על פני כל הכסף והזהב, אף על פי שניתן לעשות בו צדקה ומעשים טובים: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".

וכי איננו יודעים מי כתב את ספר התהלים, ומי הוא דוד המלך? אלא מדגיש רבי יוסי: מי אמר זאת? לא אדם פשוט, וגם לא מנהיג שהיה בעל סמכות רוחנית בלבד, אלא דוד מלך ישראל – שהיה מלך בעל הון ורכוש. עם כל זאת ידע והבין, שהתורה יקרה מכל.

דוד המלך הוא דוגמה לשימוש בכסף למען מטרות נעלות ונשגבות. דוד המלך הרבה בפעלי צדקה וחסד. דוד המלך גם אגר והכין את כל הציוד לבניית בית המקדש. אומר רבי יוסי: אפילו דוד המלך – שהשתמש ופעל בכספו לדברים כה נשגבים ונעלים, וידע להעריך עד כמה ניתן להרבות בו מצוות ומעשים – בכל זאת אמר: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" – תורת ה' שווה יותר מכל, יקרה בעיני מכל מעשי החסד שעשיתי.

לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבא-ות

בפסוק זה מסכם רבי יוסי ועונה לאותו אדם: אתה אומר לי 'אני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב וכו'', וכי הכסף שלך הוא? לא נולדת איתו, ולא תיקח אותו איתך. מה שיש לך כעת בידך, הוא רק פיקדון שנתן לך הבורא, אך אין לך שום ביטוח שהכסף יישאר אצלך.

אומר רבי יוסי: הקדוש ברוך הוא "בעל הבית" על הכסף. הוא נותנו לאשר ישר בעיניו. אם הוא ירצה לתת לי, הוא ימצא את הדרך ללא תיווך ובלי שאצטרך לעזוב את מקומי. אין בהצעה הכספית שום דבר מיוחד לגבי. הכסף והזהב שאתה מבטיח לו אינם שלך, אלא של הקב"ה, ועל כן "איני דר אלא במקום תורה".