כסיום לכל פרק ממסכת אבות, תיקנו חכמינו להזכיר את דברי רבי חנניה בן עקשיא, המובאים בסוף מסכת מכות. רבי חנניה בן עקשיא אומר כי מטרת ריבוי התורה והמצוות היא לזכות את ישראל. לתת להם אפשרות להתעלות ברוחניות ללא גבול, וממילא יכול גם שכרם להיות אינסופי – ובידם הדבר.

וכאן מתעוררת הקושיה: למעשה, מציאות ריבוי התורה והמצוות פועלת גם בכיוון ההפוך – כאשר האדם נתקל בכל כך הרבה חיובים ואיסורים, רבים הסיכויים שייכשל באחד מהם, ואז במקום להרבות זכויות, הוא ירבה לו, חלילה, חובות. האם ריבוי הציוויים והאזהרות, אינו בגדר של "יצא שכרו בהפסדו"?

לשאלה זו תשובות רבות.

אחת מהן: הרי יש לאווים רבים שהאדם היה נמנע מלעבור עליהם אף ללא אזהרה מפורשת בתורה. למשל, מדוע נדרש איסור מפורש על אכילת שקצים ורמשים – וכי ללא האזהרה היה אי-מי אוכל לטאה או עכבר?! וכן, יש עוד לאווים רבים, שאף ללא אזהרת התורה היה אדם נמנע מלעשותם, מחמת היגיון ישר ומוסר אנושי פשוט, כגון: "לא תרצח", "לא תגנוב" ודומיהם. אם כן, מדוע ציוותה עליהם התורה?

מסביר התנא, כדי "לזכות את ישראל". לא רק מצוות עשה ("עשין") אלא גם האיסורים ("לאווים") ניתנו כדי להרבות זכויותיהם של ישראל. "כל היושב ולא עבר עברה נותנים לו שכר כעושה מצווה". כאשר אדם נמנע מעברה משום שהקב"ה הזהיר מפניה, הריהו מקבל עליו בזאת עול מלכות שמים, ומקבל על כך שכר.

האם יכול אדם לשבת בחיבוק ידיים ושכרו מתרבה? – אכן כן, וזאת מחסד ה' ומטובו הגדול. ברור שאין עובדה זו פוטרת את האדם מלימוד התורה ומקיום שאר המצוות החיוביות. בתור ריבוי ותוספת ("ערך מוסף") – יש שכר אף על ה"סור מרע", אולם אין זה פוטר את האדם מ"עשה טוב".

נמצא שכאשר אדם לומד תורה הוא זוכה לשכר כפול: ראשית, יש לו שכר על לימוד התורה – על ה"עשה טוב", ונוסף על כך הוא יזכה לשכר, על כך שנמנע באותה השעה מעברה כגון לשון הרע וביטול תורה, וקיים בכך את ה"סור מרע".

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות - כל איש מישראל, בכל מצב

רבותינו נתנו הסבר נוסף, מהי הזכות בריבוי התורה והמצוות.

בהסבר זה ניחם רבי מנחם מנדל מקוצק את אחד מחסידיו אשר בא לפניו ושפך לפניו את מרי לבו: עד לאחרונה התפרנס מעסק קטן שלא הטריד את מנוחתו. היו לו דירות להשכרה, השקעות שנשאו פרי בלא שיצטרך להקדיש להם מזמנו. כך היו עיתותיו בידיו. הוא היה יכול לשבת כל היום בבית המדרש וללמוד בלי טרדות פרנסה. לאחרונה נתהפך עליו הגלגל, הוא ירד מנכסיו ונאלץ להיפרד ממקור ההכנסה הנוח. עתה החל לעסוק במסחר לפרנסת ביתו, וכמעט לא נותר לו זמן לקבוע עתים לתורה. רק בקושי הוא מצליח לגנוב לעצמו שעת לימוד בבוקר, ועוד שעת לימוד בערב. מר לו כי הגיע לכך. נפשו חשקה בתורה, והוא איננו יכול לשאת את עוגמת הנפש, ואת המחשבה על ההפסד הנגרם לו מהעובדה שאין הוא יכול לעסוק בתורה בכל שעה.

שמע הרבי מקוצק את הצער המבצבץ מבין המילים, ופתח במילות נוחם ועידוד: "ראה, רבי חנניה בן עקשיא אומר, שכדי 'לזכות את ישראל', מתוך רצון לרבות את שכרם, לא זו בלבד שהקב"ה לא הוריד מהם מטלות ותפקידים, אלא עוד הרבה להם תורה ומצוות. האם זו תוספת זכות, או אולי דווקא תוספת חובה? אם נעיין בדבר נבין כי ריבוי המצוות הוא זכות עצומה, חסד וטובה שעשה עמנו הבורא: שער בנפשך שהיתה לנו רק מצוה אחת: מצות לימוד תורה. האם הדבר היה לטובה? קח כדוגמה את מצבך הנוכחי, הלא לא היית יכול לקיים מצוה זו כיאות, וכך היית מנותק מעבודת הבורא כמעט כליל!

אך הקב"ה בחסדיו זיכה אותנו במצוות רבות, מצוות המתפרשות על פני כל שטחי החיים: יש מצוות בשדה ומצוות בעיר, מצוות ברחוב ומצוות בבית. בכל מקום יכול היהודי למצוא מזור לנשמתו.

"הנה", מוסיף הרבי ואומר לחסיד, "אתה כרגע עוסק במסחר. בדרכך אתה נתקל במצוות רבות, שלא קיימת בשבתך בבית המדרש. אלו מצוות של יושר והגינות במשא ומתן: 'אל תונו איש את אחיו', 'איפת צדק... יהיה לך', 'לא תהיה לו כנושה', 'העבט תעביטנו', איסור גזל, איסור השגת גבול ועוד.

זאת נתן לך הקב"ה, מלבד מצוות נוספות שבין אדם לחברו השייכות בכל מקום ובכל מצב: אהבת הזולת, חסד, השבת אבדה ועוד. כמו כן יש מצוות תמידיות שניתן לקיימן בכל רגע: אהבת ה', יראת ה', אמונה ביחוד ה' ועוד. יוצא שגם כאשר נאלץ אתה לעסוק במסחר לפרנסתך, אתה מסובב ומוקף בשפע מצוות, ויכול לעבוד את ה'".

אמת, כי אדם איננו פטור מקביעת עתים לתורה, ומקיום שאר מצוות שיש בידו לקיים, והוא ייתבע על ביטולן. אך גם מי שיש לו אילוצים המעכבים בעדו לקיים מצוות מסוימות, מכל מקום תמיד תהיינה בהישג ידו מצוות אחרות, שימלאו את זמנו ויעשירו את נשמתו בתוכן רוחני.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות – לזכך את ישראל

עוד פן אחד בדברי המשנה מתגלה לנו במפרשים המדייקים "לזכות" – מלשון זיכוך.

הרי למדנו בברייתא הקודמת: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו". תכלית העולם היא – לגלות את כבוד הבורא. הדבר נעשה על ידי העלאת החומר למצב רוחני יותר ביציקת קדושה בעולם הגשמי.

ועל מי הוטל התפקיד הנכבד? – בראש ובראשונה על עם ישראל. כדי לעזור לישראל בתפקידם הרבה להם הקב"ה תורה ומצוות, כדי "לזכות את ישראל", לטהר אותם ולקדשם. העיסוק המתמיד בתורה, החיבור למצוות בכל רגע מן החיים – מרוממים את האדם, ומפרישים אותו מן החומריות שבה הוא שרוי.

על כך נאמר במשלי (משלי ל, ה): "כל אמרת אלוק צרופה" – כל דבר תורה, כל אמרה של הבורא, כמו צורפת את האדם, מזככת את נשמתו מסגי החומר, והופכת אותה טהורה.

לכן אנו אומרים בברכת המצוות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" – מטרת המצוות היא לקדש ולטהר אותנו ככתוב (תהלים יט, ט): "מצוות ה' ברה" – בהירה ובוררת את עכירות החומר מן האדם. ככל שיש יותר מצוות, כך מזדככים יותר וזוכים לדבוק בבורא, ולקדש שמו בעולם.

יתן ה', ונזכה למלא תפקידנו נאמנה ונשמור חוקיו בעולם הזה, "ונזכה ונחיה ונראה, ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח, ולחיי העולם הבא".