כשאנו מדברים על הטלת מרות, אנו מתכוונים גם להתנהגות האנושית, אבל בעיקר להתנהגות הרוחנית. ולו מהסיבה, שרוב ימיו של היהודי הוא מצוי בממשק עם תורה מצוות ומלחמת המידות, שכולם רוחניות צרופה; והדברים כרוכים זה בזה.
לחנך 'ילד של תורה' לקבל מרות, קל לאין ערוך. הסיבה היא, מכיוון שהוא הורגל מרגע לידתו לקבלת מרות. יש כאלו שנוטלים לתינוק ידיים ביום לידתו, יש מי שמקפיד על כך מאז ועד עולם. הורה ממוצע ירגיל את ילדו בקיום מצוות בהתאמה לגילו, הבנתו ויכולתו.
כשילד כזה גדל, הוא אמור להיות בנוי לקבלת מרות. נשים לב, שהמרות הרוחנית אופפת את כל אורחות חייו של האיש היהודי, ובתוך כך של הילד היהודי. בכדי להבין את חשיבות החינוך לדקדוק במצוות בכלל, ואת הרווח המשני שאנו מקבלים, הרגלת הילד לעשות כמצווה עליו, ראוי להתבונן מעט בצורת השפעת הדברים.
ד' נתן לאדם תרי"ג איברים, איתם הוא מקיים תרי"ג מצוות. כביכול - כל איבר מקיים מצווה, וכל מצווה מתקנת איבר.
כתוב, שבנשמת האדם גם כן יש תרי"ג איברים. כעת, המבנה מעט שונה. האדם לוקח את תרי"ג איברי הגוף, מקיים איתם תרי"ג מצוות, ומתקן בכך את תרי"ג איברי הנשמה.
נשמת האדם מורכבת מחמישה חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. לגבי השניים האחרונים - אנו לא מבינים הרבה. לגבי הראשונים אנו מבינים מעט.
מקומה של הנפש בכבד. מקום הרוח בלב. מקום הנשמה - במוח.
הכבד מסמל את המשיכה לחומר, הנפש היא כביכול החלק הבהמי שבאדם. ביהדות צריך הכול, גם את הכבד, אבל בתור מנוהל לא בתור מנהל. לכן הכבד נמצא בחלק הנמוך יותר, ומעליו הלב והמוח.
הלב הוא משכן הרוח. הרוח היא החלק הרגשי באדם. רגש נמצא מעל רצונות חומריים, ועדיין מתחת למוח, לנשמה.
הנשמה, שמקומה במוח, מסמלת את הרוחניות.
כאן נכנסת החלוקה הידועה בין 'מלך' - מוח, לב, כבד, בסדר הזה דווקא, כשהמוח - הנשמה, הוא המנהל, המולך והשולט, אז, גם בכבד נעשה שימוש נכון. לבין 'כֻּלם' - כבד, לב, מוח. במצב כזה, מגייס הכבד את הלב, עם הסברים רגשיים, ואת המוח, עם הסברים שכליים מנומקים, למילוי צרכיו הגשמיים. או אז האדם מצוי ב'כל[ו]ם', בהעדר, בחסר.
מעניין לגלות שראשי התיבות של נפש, רוח, נשמה, 'נר"נ' = 300. וסופי התיבות של אותן מילים - נפש, רוח, נשמה, 'שחה' = 313. סה"כ - 613 = תרי"ג.
אמור מעתה - אם אקח את תרי"ג איברי הגוף, ואקיים את תרי"ג המצוות, אתקן את תרי"ג איברי הנשמה, שראשי התיבות וסופי התיבות של החלקים המרכזיים המרכיבים אותה, יוצרים יחד גימטרייה של המילה 'תרי"ג'.
ככל שנרגיל את הילד להידור מצווה ודקדוק הלכה, מתוך נעימות, התלהבות ושמחה, לצד סיפוק צרכיו הגשמיים והרגשיים, תוך העברת מסר על סדר הדברים הנכון, על מי מנהל ומי מנוהל, בהגיעו לגיל מצוות, תהיה קבלת המרות עבורו טבעית, גם אם לא תמיד קלה, ולצד עליות ומורדות טבעיים, נגדל בעז"ה ילד בריא לעבודתו יתברך.