הורים רבים חוששים שלא יוכלו להביע באופן נכון את אהבתם לילדיהם. הם חשים, ובצדק, שאין די בכך שההורים אוהבים את ילדיהם. הם צריכים לרכוש טכניקות כיצד להביע את רגשותיהם בצורה נכונה ואמיתית.

אם בימי ילדותך חשת אהובה - שפר עלייך גורלך! במקרה זה, אהבה טבעית זורמת ממך גם כלפי ילדייך. אך גם לך, טרדות היום יום, העבודה והבית גורמים לתהות האם את באמת מעניקה מנות גדושות ואיכותיות של חיבה לילדייך. בניית קשר איכותי ואמיתי בין הורים לילדים, היא הדרך הטובה ביותר ליצירת תקשורת נכונה וזורמת. כיצד נבדוק את מהות הקשר שלנו עם ילדינו? כיצד נבחין שהוא אמנם אמיתי ומביע את רגשות הלב?

לפנייך כמה מטלות יומיות:

1. אל תתביישי לומר לילדך: "אני אוהבת אותך".

2. נשקי, חבקי ולטפי את ילדייך.

3. שאלי את חוות דעתם של הילדים בנושאים המקובלים עליך.

4. השיבי לשאלותיהם בסבלנות וביסודיות.

5. חנכי את ילדיך לאחריות המתאימה לגילם.

6. צרי סיטואציות בהן תתמכי בביטחונו העצמי של הילד.

7. הקיפי את ילדיך בקרובי משפחה ובחברים אוהבים.

לא קל לבצע את המטלות האמורות. לרבות מאיתנו נראית הרשימה כהר גבוה ומתנשא. כדי להקל על המשימה, הרי לפניכן מספר כללים:

א. זמן - השתדלי להקדיש זמן מה בכל יום לכל אחד מילדיך. נסי "להכנס לנעליו", להבין את רצונותיו ואת אפיק מחשבותיו. גרגרי בהנאה עם הפעוט, שחקי משחק מחשבה והרכיבי פזל עם בתך בגילאי הגן, עם בנך בן ה-10 לימדי למבחן או סייעי לבתך בת העשרה בהכנת תכנית למסיבה בבית הספר.

כשהילד שוהה במחיצתך ללא כל ביקורת מצידך, הוא מגלה את אישיותו, חש אהוב, רצוי ומקובל.

"קשה לי למצוא זמן, אני כל כך עסוקה..." את בוודאי חושבת. אם כך, הקדישי לפחות כמה דקות לילדך, אך העיקר הוא להביט על הילד בעיניים שופעות אהבה, להקשיב לו ברצינות ולהתעניין בעולמו.

ב. כוח המילה – עלייך להיות מודעת לעוצמת מילותייך. אופן הדיבור עם הילדים גורם להם להיות ב"קואליציה" עם ההורים או ב"אופוזיציה" נגדם, חלילה. הילד הגיע מבית הספר רוטן. "אני כועס, המורה צעק עלי היום". אל תאמרי: "בוודאי היתה לו סיבה טובה לעשות זאת", אלא הבהירי ברכות: "בודאי הרגשת נבוך כשהמורה צעק עליך". כבמטה קסמים ילדך חש שאת מבינה ואוהבת אותו. הוא יודע שאת תמיד עומדת לצידו, ועכשיו נסללה הדרך ללבן את העניין: "מדוע צעק עליך המורה?"

כשאנו מבינות את נקודת ראותם של הילדים, איננו מכפרות בכך על מעשיהם או מגינות על פעולותיהם. למעשה, לאחר ששידרנו לילד הבנה, הילד נפתח לקבל את עצתנו.

פעלי ברגישות ובתבונה. הגיבי בצורה דומה גם כשלא צצה בעיה.

בתך נכנסת הביתה בהתרגשות: "אמא, הקבוצה שלי זכתה בתחרות!" אל תאמרי: "נו נו", או: "הניחי בבקשה את הילקוט במקום", אלא הגיבי בשאלה: "איזה פרס קיבלתן? כמה נקודות קיבלה הקבוצה?" שאלתך מרמזת: "שמעתי אותך, אני מתעניינת וחפצה לשמוע עוד". התעניינות מוכיחה אהבה.

ג. רגשות - היי סובלנית. זה לא סוף העולם שילדך מביע את רגשותיו. כשאת מעניקה שמות לרגשות הילד כמו פחד, כעס, אכזבה, עצבות או שמחה, את מסייעת לילד להסדיר את תחושותיו. תני לגיטימציה לרגשות הילד, אם כי בד בבד מותר להגביל את התנהגותו החיצונית.

הפעוט בן השנתיים זועם מאד, ובתגובה הוא עומד לעלות על שולחן המטבח. הגיבי באמפתיה אך בתקיפות: "אתה כועס מאד, אני מבינה אותך. אתה רוצה לעמוד על שולחן המטבח, אבל אני לא מרשה לעשות זאת". בתגובתך כינית בשם את תחושתו ועמדת לצידו בסערת רגשותיו. את מסייעת לו להביע רגשות, גם אם אינך מסכימה למעשיו החריגים.

כשהורים נוהגים כך, הילד לומד שהוא לא לבד ושלרגשותיו יש לגיטימציה. הדרך העצמתית ביותר להביע את הקשר בין הורים לילדים היא יצירת ידידות עמוקה ואישית בינך לבין ילדך.

ד. מגבלות - אנו יכולים להביע אהבה ומגבלות גם יחד. כשאת מונעת מילדך לנהוג שלא כהלכה, הוא בוודאי חש במצוקה, אך לטווח קצר. לטווח ארוך, קביעת קווי התנהגות הגיוניים וברורים מעבירה לילד מסר: "אני מתעניינת בצרכיך, אתה חשוב לי מאוד".

נהגי בחוכמה. כשאת אומרת "לא". השתדלי תמיד לכלול עם האיסור מסר של אהבה: "אני לא מרשה לך לרכוב על אופנים בכביש. אני חשה שזה מסוכן, רק מפני שאני אוהבת אותך מאוד". בדקי את עצמך שוב ושוב: האם אני באמת חושבת על טובת ילדי?

ערב, הילדים נמים, את לוגמת לאיטך כוס קפה במטבח ומהרהרת על היום שחלף. במבט לאחור, נראה לך שלא היית זוכה ב"מדליית האמהות" היום. לא הענקת מספיק תשומת לב, היית קצרת רוח והילדים הרבו להתקוטט. נסי להעביר שוב את מאורעות היום מול עינייך, אך מזווית מבינה ואוהבת. כמה קל להבין את כולם כשאוהבים אותם.

קשר חיבה מבוסס בין ההורים לילדיהם הוא עוגן הצלה שעליו הילד יכול להיתלות. הילד זקוק לאהבה. הקשר חשוב מאד לילדים. כך הם מפתחים יכולת טבעית ובריאה לתת ולקבל אהבה.

טיפול מסור ואיכותי של ההורים, מסייע לילד לחוש בטוח בעצמו. באופן זה הוא אינו כרוך אחר סינרה של אמו ואינו חושש לבנות קשרים חדשים, לחקור את סביבתו ולהרחיב את מעגלי חברתו. הילד האהוב הוא בפוטנציה חברותי יותר, וימצה בצורה מקסימלית את כישוריו האינטלקטואליים.