|
השבת - הארמון שבתוך ממד הזמן
השבת - הארמון שבתוך ממד הזמן
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
שישה ימים אנו מנסים להשתלט על העולם, וביום השביעי עלינו להשכיל לשלוט בפנימיותנו.
|
שישה ימים אנו נאבקים על כל פיסת הישגיות ועמלים כדי לקצור רווחים מן האדמה. בשבת אנו פונים אל הנקודה הנצחית הנטועה בנפשנו. שישה ימים אנו מנסים להשתלט על העולם, וביום השביעי עלינו להשכיל לשלוט בעצמיותנו.
כאשר נודעה ליוונים דבקותם הקפדנית של היהודים בהפסקת המלאכה מדי שבת, היתה תגובתם היחידה: בוז. לדעתם, השבת היא ביטוי לעצלות היהודית.
לפי אסכולה יוונית זו, המנוחה אינה מטרה כשלעצמה, אלא מטרתה לצבור כוח להמשך הפעילות. לעומת זאת, על פי היהדות, ההפך הוא הנכון. העבודה נתפסת כאמצעי. השבת אינה רק יום מנוחה לשבוע של עמל חולין חדש, אלא מטרתה היא חיים - "תכלית מעשה שמים וארץ".
השבת אינה קיימת למען ימי החולין, אלא להיפך, ימי החולין קיימים למען השבת. השבת אינה מנגינת ביניים, אלא היא פסגת החיים. לאיסור המלאכה מתווספות ברכות העונג ונעימות הקדושה. לא רק ידי האדם משבחות את היום, אף לשונו ונשמתו אומרות תהילה.
מנוחה שלמה היא תוצאה של התאמה מלאה בין הגופניות לבין התבונה והדמיון. היום השביעי משול לארמון המוצב בתוך ממד הזמן. הארמון הזה הוא יצירתו של האדם שומר השבת.
יש ביטוי המציין רגש עמוק - "אהבת השבת". זהו ביטוי לאהבתו של עם שלם את היום השביעי. אהבה השואפת לשלמות, המתרפקת על מציאות רוחנית, הלובשת צורה של זמן.
מה כה יקר בשבת, עד כי הלבבות הולכים שבי אחריה? האם הסיבה לכך היא שהיום השביעי הוא מעין מכרה שממנו שואבת הרוח את החומרים היקרים שישמשו לבניית הארמון אשר ניצב בתוך מושג הזמן?
אפשר לתאר את שמירת השבת כאמנות הציור הגדולה המצויה בפסגת הבריאה האלוקית. אלוקים קידש את היום השביעי, וכך מוטל גם עלינו לעשות. בשמירת השבת מתרגם האדם למעשים את קידוש השבת האלוקית.
מה יהיה גורלו של עולם שאין בו שבת? זה יהיה עולם שמאליל רק את עצמו. העולם יהיה חסר את החלון המאפשר התבוננות אל הנצח, אל הממד הנוסף, אל הזולת.
על אף הדיון המופשט והרוחני, נותרה השבת עובדה ממשית הבאה לידי ביטוי במערכת של הלכות ושל סדר חברתי. השבת מתקיימת בהתאמה מלאה עם מצוות ממשיות- עשיית פעולות מוגדרות והימנעות מעשיית פעולות אחרות. הרוח והממשות מצטרפות לכדי יישות אחת, כשם שמצטרפים הגוף והנפש באדם חי. על ההלכה להבהיר את הדרך, ועל הנפש לחוש את הרוח.
האדם נתבע להתמסר בכל כוחות נפשו לאהבת השבת. הקב"ה רצה לרומם את האדם ולהביאו לדרגת האצילות הנדרשת, כדי שיהיה ראוי לשהות במחיצת היום המלכותי.
|
|
|
|