השבת היא זכר לבריאת העולם, כדברי הכתוב: "ויום השביעי שבת לה'... כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי" (שמות כ', ה'-י"א). בנסים שהתרחשו ביציאת מצרים, נוכחו כולם לדעת שה' הוא בורא שמים וארץ ויש ביכולתו לעשות בהם כרצונו. כל מכה לימדה פרק מיוחד ביכולתו של הקב"ה לשלוט על עולמו.

מסיבה זו ניתן להבין מדוע השבת שהיא היום שבו שבת ה' ממלאכתו בעת בריאת העולם, ואשר בעצם מהותה מסמלת שהעולם מחודש ואינו קדמון, קשורה גם בקשר בל יינתק ליציאת מצרים. זוהי שרשרת אחת של אמונה, שחוליותיה השונות משתלבות זו בזו. יחדיו הן יוצרות מארג אחד שכולו אמונה במי שאמר - והיה העולם.

יהודי השובת ממלאכה בשבת, מכריז ללא אומר ודברים שהוא חדור אמונה כי יש בורא לעולם, ועל היותו נברא על ידי אותו בורא. השביתה ממלאכה מהווה מעין הכרזה כי האדם אינו בעל הבית של העולם, אלא קיים בעל בית עליון, שהיהודי סר למשמעתו. גם אם בששת ימי המעשה עלול האדם לטעות ולסבור שהוא הפועל והיוצר, באה השבת ומזכירה לו שלא הוא היוצר.

יתכן שיש אנשים הסוברים שיש במהלך זה משום הפחתת ערכו של האדם, אולם לאמיתו של דבר, דוקא הכרה זו היא המעניקה לאדם את ממדיו האמיתיים. זאת מפני שבעקבות הכרה זו חש האדם עד כמה יקר וחביב הוא אצל המלך. ואמנם, כך נאמר בתורה (שמות ל"א, י"ג): "כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם". וביארו זאת: "אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה".

מהיום שבו יצאנו ממצרים נעשינו בני חורין. השבת היא המלמדת אותנו את מהותה של חירות זו. חירות אינה מתבטאת רק בפריקת עול זרים. שמירת שבת כהלכתה מלמדת שיש ביכולת האדם להיות בן חורין ולפרוק מעל עצמו גם עול שהוא העמיס על עצמו. בכל ימות השבוע האדם רץ אחר הישגים וממון, והנה, באה השבת ומעניקה לאדם את התחושה הפנימית שכל מלאכתו כבר עשויה. אמנם הוא זוכר שלאחר השבת שוב יהיה עליו לטרוח ולעמול, אולם בשבת הוא משוחרר מנטל זה. לאדם זה ייקרא בן חורין. בשבת חש האדם גם עליה רוחנית ניכרת ותחושת החירות שבו מתמזגת עם רוחו ונפשו פנימה.

היציאה מתחת יד פרעה היתה השלב הראשון בדרך לגאולה. לשלב ראשוני זה היה המשך ישיר בקבלת התורה במעמד הר סיני. הן כך נאמר לפרעה בתחילת שליחותו של משה רבנו אליו: "שלח את עמי ויעבדוני" (שמות ז', ט"ז) - מטרת היציאה ממצרים היתה לצורך ההתקרבות לעבודת האלוקים. זהו הקשר הנוסף לשבת: ההמנעות ממלאכת מחשבת חומרית בשבת מגביהה את היהודי מבחינה רוחנית ומקשרת אותו לבוראו, כבעבר, במעמד הר סיני.