היחסים בין האדם לבין רוחו אינם חד סיטריים. קיימת השפעה הדדית בין הרוח לאדם. השבת אינה רק מצב מסויים בתודעה או דפוס התנהגות, אלא היא תהליך המתרחש בעולם הרוחני.

התפיסה של מושג השבת, אשר חרצה את גורלו של העם ואת זוהרו של היום, לא נותרה במחשבה מופשטת בלבד. זוהי תפיסה שעיצבה את ההיסטוריה. והיא מושרשת עמוק בנפש העם.

השבת היא אות לברית שנכרתה עם ישראל. כיצד בא אות זה לידי ביטוי? אלוקים קידש את היום השביעי, וכך גם האדם נדרש לקדשו. בכך מאיר האדם את השבת באור נשמתו. בלעדיה לא תימצא קדושה בעולם הזמן.

חכמים פירשו את הפסוק: "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו" (בראשית ב', ב'), שאף ביום השביעי היתה בריאה. שכן העולם אינו שלם, אם ששת ימי הבריאה לא יגיעו לשיאם ביום השבת.

השבת היא ככלה, ועל ידי שמירתה אנו משתתפים בחתונתה. כשם שהכלה ניגשת אל חתנה באהבה, מעוטרת ומבושמת, כך השבת ניגשת אל ישראל מלאה באהבה וניחוחה כניחוח בשמים.

זו השבת הפורשת את כנפיה על היקום כולו ומקדשת את עם ישראל בקדושת עולם.

זאת ועוד, הבטחה מיוחדת ניתנה לעם מאת הקב"ה, שהשבת לא תיבטל מהם לעולם, והיא תשמש כברית עולם בין הקב"ה לעמו ישראל. וכך נאמר בתורה: "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש" (שמות ל"א, ט"ז-י"ז).

ואמנם, נותרה השבת קיימת בעם ישראל עד היום הזה. יהודים מסרו את נפשם עליה, והיא מהווה אות וברית עולם בין הקב"ה לישראל. היא מהווה ראיה ניצחית לאמיתות התורה, שכן רק בורא העולם ומנהיגו מסוגל להבטיח מראש שהשבת לא תתבטל לעד.

כל המתנכלים לעם ישראל ולתורתו ניסו לפגוע בראש ובראשונה בשבת קודש. הם ידעו שהשבת משמשת יסוד לתורת ישראל והיא המפיחה בעם רוח אמונה וגבורה. הם ידעו שהיא הנותנת לעם כוח להחזיק מעמד בגלות הקשה והמרה, ועל כן הם שילחו את חיציהם ואת גזרותיהם לעבר השבת.

בדרך טבעית סביר היה להניח שעם ישראל ייכנע ללחצים הבלתי פוסקים ויזנח את השבת, אולם, כאמור, הקב"ה כרת ברית עם ישראל על השבת. הוא זה שנתן לעם ישראל כוח להחזיק בה במסירות נפש. השבת נותרה עד היום ברית עולם בין הבורא לבין עמו ישראל, והיא תמשיך ללוות אותנו עד עולם.