מדורי דורות מקובל ששעת הדלקת נרות שבת היא שעה מיוחדת, עת רצון. זוהי שעתה המיוחדת של האשה. לאחר הברכה והדלקת הנרות היא מתפללת לבורא מקירות לבה ומבקשת שימלא את משאלות לבה בעניינים רוחניים ובעניינים גשמיים כאחת.

נשים רבות חשות בבירור בגדלותו של רגע זה. הן חשות בקרבתו של הבורא המאזין ומקשיב לצקון לחשן, שומע לתפילתן וממלא את בקשתן.

ברכה רבה טמונה בשבת קודש. יום זה הוא יום שהוקדש לענייני רוח. בעצם המנוחה ביום זה אנו מעידים שבלבנו מושרשת האמונה כי ה' הוא בורא העולם ומנהיגו. באותו רגע נשגב ששבת המלכה יורדת לעולמנו, פורשת את כנפיה על היקום ומעניקה לו מאוצרותיה הרוחניים, עומדת האשה ליד הנרות המרצדים ומתפללת לה' בכל לבה. ברגעים אלו היא שואבת מלוא חופניים ממעיינות הקדושה והברכה.

השבת נחשבת מבחינה רוחנית כבת זוג של עם ישראל. ביום זה זוכה היהודי להתעלות ולקרבת ה'. השבת מקרינה מאורה על הבית היהודי ומעשירה אותו באוצרות של ערכים חינוכיים רבים.

זמן כניסת השבת הוא גם שעתה של הרעיה, בת הזוג במשפחה היהודית. באותה שעה מתייחדת היא עם ה', מקדש השבת, מעתירה לפניו על בני ביתה, שיגדלו כולם לאנשים רמי מעלה.

נרות השבת תורמים תרומה משמעותית לשלום הבית במשפחה היהודית. מלבד האור שהם מפיצים, הם משרים בחדר שבו הם דולקים אווירה נינוחה, אווירה של שמחה וקדושה.

במשך כל ימות השבוע האדם רץ, דוהר וכמעט שאינו עוצר. קצב החיים המהיר אינו מותיר רגעי פנאי להתבוננות. אולם עם בואה של השבת - באה מנוחה. השבת היא תחנה של עצירה ושל התרעננות המאפשרת לאדם להתבונן בנפשו פנימה, לחוש בסגולותיו ו'למלא את המצברים' בענייני רוח וקדושה.

כאמור, בעת כניסתה של שבת המלכה לעולמנו, מסוגלת כל אשה לחוש בקדושה זו, ובלבה מתרונן שיר של אמונה, שיר של תודה לבורא, שכה היטיב עמנו והעניק לנו את השבת.

האור הבוקע מנרות השבת הוא אור חמדת ימים, אור שיש בו מהות ותוכן, אור רוחני. זמן רב אחרי שכבר כבו הנרות, עדיין אפשר לחוש בזוהר הרוחני שלהם. כי את עצם האור - לא ניתן לכבות.

חוסנה של המשפחה היהודית, שצלחה לאורך אלפי שנים נהרות דם ודמע, נבע מאווירתה של השבת. בימות החול נשא היהודי את משא החיים הכבד ולעתים קרובות נאבק מול כוחות חזקים ממנו, שכמעט הכריעוהו. אך בשבת הוא חש כבן מלך, כאדם שאוצרות תבל מצויים בהישג ידו. ההרמוניה המשפחתית והנחת מהילדים נסכו תקווה בלבו, והוא יצא מהשבת מחוזק ומעודד. הוא אגר כוחות חדשים כדי לעבור את ימות השבוע הקשים, מתוך ציפיה מחודשת לשבת הבאה הממשמשת ובאה.

מרוץ החיים העכשווי אינו מותיר זמן לחיים נינוחים ושלווים. אותה "עצירה" סביב שולחן השבת מסוגלת לתרום רבות לסיפוק רוחני, לקשר הדוק בין ההורים לילדים, למבט חיובי יותר על העולם ולתקווה טובה יותר לעתיד.

סביב אותו שולחן שבת ישבו דורות של יהודים בכל ארצות פזוריהם. ממנו הם שאבו עוז ותעצומות להמשך דרכם. אין כל סיבה ששולחן זה לא ישמש גם לנו כיהלום שבכתר, כנקודת זמן שתהיה מרכז חייו של הבית, נקודה שתהיה הלב של המשפחה היהודית.