"על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו". "ברכו במן וקידשו במן" (בראשית-רבה, פ' י"א). כאשר תמנע את ידך ממלאכה, כאשר ציוה ה', תחול עליך ברכת ה', לברך את כל מעשי ידיך בששת ימי המעשה.

"זכור את יום השבת לקדשו!" - זכרהו על היין בכניסתו, זכרהו על היין ביציאתו. מפני שבזמננו עלתה התעשייה למעלה ראש, ואף אתה נמשך אחריה, עליך לדאוג פן תיטבע אתה וביתך במצולותיה ותאבד את אלוקיך ואת עולמך. לכן, אף אם שביתת יום אחד ואפילו שעה אחת, הפסד מרובה היא לך - אחוז בשמחה ובצהלה את כוס קידוש השבת בידך, כנס את כל בני ביתך סביבך ובמעמד כולם ברך את ה' בכל לב על המתנה הטובה, אשר נתן לך ולביתך. למדם והבהר להם שלא רק במדבר היתה כל נפש תלויה בחסדי ה', כי אם גם בחיי כרכים הומי אדם, הרודפים אחר כסף ורווחים - רק חסדי ה' המה הסובבים להכין מזון וצידה. לא רק במדבר נתן ה' לשומרי השבת לחם יומיים, גם לך לא תביא השבת כל הפסד וגרעון, אלא להיפך: ברכה והצלחה. לא כוחך, לא חכמתך ולא חריצותך, כי אם ברכת ה' היא תכלכלך. הגד לכל בני ביתך על ידי שמירתך את השבת, כי לא תעשייה, לא מסחר ולא אומנות המה עתה מגיני חייך, כי גם עתה כמקדם ה' מושל עולם ואדוניו, כאשר הראך במצרים את עוז גבורת ימינו, המגינה והמצלת, למען היות לך לאלוקים ולזרעך אחריך עד עולם.

כשם שקידמת את השבת עם כניסתה, והבאת את קדושתה על ידי מחשבת זכרון ואמירת "זכור" - אל חוג ביתך, באותו אופן הינך גם נפרד ממנה. מלכד סביבך את אשתך וילדיך ובטרם תשלח ידך שוב בשימוש ה"אש" - סמל שליטתו של האדם על הטבע - תשא כוסך לברכת-פרידה בשמחה. שהרי בדעתך לקיים ול"שמור" את הקדושה שהביאה לך השבת, לבלתי הניח לה לפוג מקרב ביתך עם צאת השבת, שהרי בדעתך לקחת אותה עמך אל חיי ימות והחולין.

במעמד ה"הבדלה" הינך מצביע בשמחה על העדות שהקמת עם קיום השבת והינך מעיד שה' הוא אל ישעך, וכי רווח משופע בכפל כפליים הרווחת, לעומת הפסדך בהשבתת משלח ידך. רווח של בטחון, מנוחה ואמונת אומן, בהם תפסע עתה שוב למעגל ימות השבוע. וכך אתה קורא לבני ביתך לדלות מ"מעינות ישועה" אלה שמחת ועליצות. ה' הוא חילך - "עוזי". ה' נוסך בך חדוה - "וזמרת יה". ה' עזר לך עד כה, ה' גם יוסיף וישלח לך ולכל הנלוים אליך את ברכתו - "ברכתך סלע". "אורה ושמחה וששון ויקר" נחלו היהודים - ונחלה זו תוסיף ו"כן תהיה לנו". לפיכך "כוס ישועות" תשא אלי רום וקדש את עצמך לה', שהוא המוזג לנו את כוס גורלנו ותעודתנו. זכור לשאת עמך את הריח המשיב את רוחך, את ה"נשמה היתירה" שהביאה לך השבת.

זה שהבדיל למען החולין את הקודש, למען החושך את האור, למען האנושות את ישראל - הוא גם שהבדיל למען מעשי ששת הימים את השבת. כי השבת תקיים ותבטיח לפעלך ולהנהגתך היוצרת עלי אדמות את ה"קידוש", את ה"אור" ואת ה"ריח" הבשומה בערכים של יהדות.