מכל המתנות הטובות שתורת ישראל העניקה למחזיקים בה, אין מתנה טובה המנחילה את אושר החיים בשפע כה רב, כמצווה הקדומה ביותר, מצוות השבת. טלו מיהודי את השבת וכאילו נטלתם ממנו את הפנינה היקרה לו ביותר. כל מיני שמחה וגיל שתמציאו לו במקומה, לא ימצא בהם קורת רוח, כפי שהוא מוצא בשלוות השקט של יום השבת.

ככלה נאה וחסודה הוציא ה' את השבת לקראת עם ישראל, והביא את שניהם במסורת הברית. אם היהודי שומר את נאמנותו לשבת, ומסור לה בכל לבו ונפשו, גם היא נותרת בעלת בריתו הנאמנה ביותר. גם את סוכתו הדלה של בעל בריתה היא תהפוך להיכל, ואת חשכת הלילה תאיר לו באור יום.

הפונים עורף לרעיה נאמנה זו, אינם שמים לב איזה מקור טובה הם מזניחים. הם אינם חשים כמה גדולה הרעה שהם מביאים על צאצאיהם, כאשר אינם מורישים להם את השבת. הם חוסמים בפני צאצאיהם את הגישה לאחד מגדולי האוצרות הרוחניים של עמם.

שבת מלכתא מכניסה לביתו של היהודי עולם חדש. אין זכר לעולם של ששת ימי המעשה. היהודי מסיר את עול העבודה מעל שכמו, הוא מנער מעליו את האבק של ימות החול, הקמטים שעל מצחו מתפשטים, נפשו שבה למנוחתה ודעתו מתיישבת.

"ביום השביעי שבת לה' אלוקיך" - שבת שבתון. ביום השביעי יעזוב החורש את מחרשתו, הקוצר את מגלו, הטוחן את טחנתו, האופה את תנורו, הלבלר קולמוסו, הצייר מכחולו, החנווני חנותו, הבנקאי שטרותיו, הפקיד משרדו, האומן בית מלאכתו, הסנדלר סנדלו והחייט מחטו - שבת היום לה'! גם "עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך" - כולם ישבתו, כך מצווה התורה, כי על כן "ברך ה' את יום השבת ויקדשהו".

אל יעלה על הלב לחשוב: הלא מצוות השבת בעשרת הדיברות נאמרה לפני כשלושת אלפים שנה, ובמשך זמן רב זה נשתנו פני החיים, כלום גם היום עלינו לנהוג בזהירות ודייקנות בשמירת השבת?

חלילה וחלילה לחשוב כן. התורה האלוקית מדגישה: "זכור את יום השבת לקדשו" - בלי תנאי מקום וזמן. חמדה גנוזה זו, השבת, ניתנת לעם ישראל לעדי עד. היא פאר אומתנו וכל השומרים אותה ירוו ממנה ואוצרות טובתה יהיו להם לברכה.

כל המתעמק בתורה יודע באיזו קפדנות היא דורשת את שמירת מצוותיה המעשיות. דבר זה הוא בניגוד לכל דת, ויש כאן הוכחה חותכת, כי התורה אינה בחזקת "דת". התורה תובעת להקפיד ולדקדק מאד בכל המצוות הקשורות לחיים היומיומיים וכל הכרוך בהם. תחומים אלו רחוקים מאד ממה שקרוי בפי הבריות: "דת". חשיבות יתירה נודעת בתורה לדיני מאכלות אסורות, לטהרת המשפחה ועוד.

מצוות התורה שיש בהן משום הבעת רעיון מסויים, סמל או אות, כגון: שבת, חגים, קרבנות וכדומה - מנוגדות לחלוטין לכל מה שקרוי בשם "דת".

כל דת אחרת היא בראש ובראשונה פרי רעיון האדם, המוצא את ביטויו בפעולה סמלית. הרעיון מהווה, איפוא, את היסוד הראשוני. הפעולה החיצונית היא פרי הרעיון וכל ערכה בא לה רק ממנו. במצוות התורה המצב שונה לחלוטין. הרעיונות של ה' יתברך, אשר העניק אותם לאדם בצורה של פעולות, כדי שמתוך הפעולות המעשיות ילמד את הרעיונות, הווה אומר: שהרעיון נולד באדם כתוצאה מן הפעולה המסמלת אותו. לכן הפעולה מהווה את הצד העיקרי והחשוב ביותר בדבר ה'. על ידי קיום מדוקדק וקפדני של הפעולה, מפיק האדם ממנה את הרעיון אשר הבורא כיון אליו.

מי שחוגג את השבת על ידי איסור מלאכה. מעיד על בריאת העולם בששה ימים. הבורא הציב מזכרת, אשר על ידה יכולים בניו ובני בניו להתעלות בקשר אמיץ ובשמחה של מצוה אל ה'.

מי שמחלל את השבת, בעברו על הסמלים שנקבעו לפי ההלכה המעשית, ניתץ את הגלעד והפר את בריתו עם ה'. הוא לא השכיל להבין, כי בישראל אין "דת" המבוססת על דעותיהם של בני אדם, כי אם תורה מן השמים, אשר תפקידה להנציח את גילוי השכינה למעשה, כדבר ה' אל האדם.

הבה נתבונן קמעה במהות השבת ובאיסורי המלאכה שלה. היום בו הופקדה לראשונה הבריאה בשלמותה בידיו של האדם, צריך שישאר לו לנצח כעמוד זכרון, להזכיר לו שכל אשר סביב הוא קנין יוצרו, לבל ירום לבו במעמדו כשליט בטבע, אלא יראה בכל את קניני ה'.

"זכור את יום השבת לקדשו" - העמד את השבת כעמוד נצח של דעת אלוקים וקדושתו.

כדי להפגין את הרעיון הזה, עליך להמנע מלהפעיל בשבת את כח שלטונך האנושי. עליך להחזיר ביום השבת את העולם שהופקד בידך, שהושאל לך, לבעליו, כדי שתחוש תמיד בלבך כי העולם רק הושאל לך זמנית. על כן אסורה בשבת "מלאכת מחשבת", כלומר, פעולת יצירה מכוונת.

בכל רגע שאתה מונע בשבת את ידך ממלאכה, הנך מפגין את אמונתך בה' כבורא יחידי ואדון כל. אפילו מלאכה קלה בשבת, מלאכה שאינה קשורה בכל מאמץ, משמעותה: כפירה בה', משמעותה - שהנך מתיימר לשבת על כסא ה'. האינך רואה שהשבת כולה - אות, זכרון וברית היא? שאין היא מנוחה מעמל ימי השבוע שעבר, אלא כולה אומרת קודש, מקור התרוממות וקדושה עבור ימי המעשה הבאים אחריה?

כשם שהאיכר מתכנן מראש, כיצד יעבד את שדהו וכיצד יטפל בבהמותיו, כך תוכנן מראש כיצד להושיב בני אדם עלי אדמות, תחת דגלו של המחוקק העליון, הקובע את חוקי תבל. כשם שהוא קבע חוקים לעולם החי והדומם, כך קבע חוקים לאדם וחוקיו המהווים את קנה המדה לכל התפתחות. מראש התנה ה' את ישיבתם של בני אדם עלי אדמות בחוקים ומשפטים של אהבה, קדושה ועבודת ה'.

גם הזמן, אשר בו אנו מפתחים פעולות אלו, טבוע בחותם הקדושה של שייכותנו לה'. עלינו לשכוח ממלאכתנו עלי אדמות, אנו מעמידים לרשותו את כל פעולות חיינו ומתגייסים מדי פעם מחדש לעבודתו של בורא העולם, שהוא הגוזר והמקיים, המחוקק, השופט והמחנך של ישראל.

כיון שאתה מאמין באמיתותם של הדיבורים "אנוכי", "לא יהיה" ו"לא תשא" שמתוך עשרת הדברות, הרי שומה עליך להוכיח, כי יש בך עוז ואומץ להקריב על מזבח ה' במשך כל השבת, במשך יממה שלמה, את שליטתו על עולמך. על ידי הפסקת כל עיסוק כלכלי וכל מלאכה יוצרת במשך יממה, הנך מוכיח בעליל את אמונתך הבלתי מעורערת בה' ובתורתו.