|
|
|
השאלה
16/01/2013
|
|
אלימות הנוער גואה. האם ביכולתכם להתייחס לנושא מזווית הראיה שלכם?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
בזמנו ניסו להתעלם מהבעיה. הדיונים בנושא והצעת פתרונות לבעיה נעשו באין רואים. כיום, לנוכח התגברות התופעה, והעובדה שהיא הפכה לבעיה לאומית, אין כל אפשרות 'לטאטא אותה מתחת לשטיח', ולכן הוחל בדיון פומבי של מומחי חינוך. הנושא הועלה בכלי תקשורת, והוצעו לו פתרונות רבים, אולם חלקם הגדול אינו מעשי, והבעיה הולכת ומחריפה.
יורשה לנו להתעכב על פן אחד של סוגיה כואבת זו.
כידוע, רבים מחוקרי הבעיה מנסים לחשוף את הרקע החברתי לאלימות הנוער. את המצע שצומחים עליו שורשי האלימות. בודקים נתוני עוני, יחסים בין ההורים וילדיהם, מספר האחים והאחיות, אווירה סביבתית ועוד.
כפי שהבנו, תוצאות המחקרים מצביעות על כיוון מעניין מאוד. בתחום זה כמעט לא קיים הבדל בין רבדי האוכלוסיה השונים. אלימות הנוער גואה הן ביישובי פיתוח ובשכונות מצוקה והן בשכונות יוקרתיות, הן אצל בנים למשפחות של הורים עמלי כפיים והן אצל בנים למשפחות אמידות ומשכילות – בכל הרבדים קיים נגע זה כמעט בצורה שווה. קשה מאוד להצביע על בעיה סביבתית, מכיוון שכל סוגי הסביבות 'משדרים' אותות מצוקה. תופעות כאלימות, חוסר התחשבות ברגשות הזולת, זלזול ברכושו ועוד ועוד, הינם נחלתם של בני נוער מכל איזורי הארץ ומכל שכבות האוכלוסיה הכללית.
מימצאים אלו מביאים למסקנה שאת שורש הבעיה יש לחפש בכיוונים מהותיים יותר, ברבדים עמוקים יותר של נפש האדם. ברור שאין לראות בדברינו נסיון להקיף את הנושא או להציע לו פתרונות זמינים. רצוננו להצביע רק על נקודה מהותית אחת מנקודת המבט היהודית, ותו לא:
עפ"י אמונת היהדות האדם מורכב מגוף ומנשמה. מזיגה זו יוצרת ניגודים, מאבקי יצרים מול הרצון להכיר באמת מחד גיסא, ומאידך גיסא היא יוצרת גם צמאון גדול להכיר את האמת. תוצאת הצמאון הוא חיפוש בלתי פוסק שמטרתו - הרווית הצמאון.
בתוככי נפשו של האדם קיימת כמיהה לערכים רוחניים, להישגים נצחיים שאינם בני חלוף ולקשר אל עניינים שמימיים. בזמנו, כאשר אידיאלים לאומיים כבשו את הרחוב, מילא האידיאל הלאומי את הנפש. הצעירים נהו אחריו, ועסקו בעשייה בלתי פוסקת להגשמתו. כיום הוצגו אידיאלים אלו במלוא עליבותם, ושוב אין הם 'מדברים' לאיש. נוצר חלל ריק המצפה למילוי. הנפש חשה בריקנות גוברת, בחסר רוחני, בהעדר תרבות איכותית המעשירה את הנפש, בהעדר תכני מצוות המקנים ממד של נצח לחיים. היהודי בן זמננו חש תחושה של תלישות ובדידות.
הדברים באים לידי ביטוי במיוחד בגיל הנעורים. בגיל זה רבים מעוניינים 'לתקן את העולם', לשנות מוסכמות, להלחם למען הצדק ולמלא את נפשם תוכן ואידיאלים. ביחס ישר לאותה מגמה, כאשר הדברים אינם מיושמים, כאשר הנפש נותרת ריקנית, כאשר אכזבות ואף תיסכול מהווים את מנת חלקם של בני הנעורים, מופנה המרץ העודף לכיוונים בלתי רצויים. לעתים הוא מופנה להרס, לעתים לניכור ולעתים אף להתעללות.
הצד השווה בכל אותם 'תחליפים' הוא שהנפש נותרת ריקה כבתחילה. כתוצאה מכך התהליך מחריף, והאלימות גוברת, ומקבלת לעתים ממדים מפלצתיים.
כיוון הסתכלות זה מורה שבדרכים המקובלות לא ניתן יהיה למגר את התופעה, ואפילו לא לצמצמה. רק תכנים רוחניים, רק אידיאלים של אמת בכוחם למלא את הבור שנפער.
נכון, במצב הנוכחי לא זכינו עדיין לראות שהנוער פונה לכיוון רוחני זה. אולם בלב פועמת תמיד התקוה, ויחד עמה עולה התפילה, שעם ישראל, שביסודו הוא חיובי ואיכותי, יבחין באוצרות הרוח המיועדים לו, ויפנה אל חדרי האוצרות. אוצרות אלו ימלאו את נפשו, יתרמו רבות לשלוותו הפנימית וימלאו את לבו סיפוק ושמחה. מובן מאליו שבמצב זה תצטמצם האלימות וניתן יהיה להצביע על הישגים משמעותיים בתחום כאוב זה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
