|
|
|
השאלה
|
|
כיצד להטיל משמעת על הילדים?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
שאלת המשמעת בחינוך הילדים, היא שאלה קשה וסבוכה, משתי סיבות מרכזיות:
א. השלטת משמעת והטלת מרות, כרוכות לעתים גם בהפעלת עונשים כלפי הילדים. הענשה, כידוע, היא ענין רגיש ביותר. מחיצה דקה מאוד מפרידה בין השגת תועלת בקירוב הילד לביצוע מטלות, לבין המחיר המסוכן של הרחקת הילד מן הקשר החם עם הוריו.
ב. אין כל דרך לחנך את הילדים למשמעת בטרם נחנך את עצמנו למשמעת פנימית. הורה אשר לא לימד את עצמו לשלוט על רגשותיו, לא יוכל להפעיל בביתו מערכת חוקים וגבולות המרכיבים את המשמעת. המוכנות שלנו צריכה להיות ברמה כזו, שנוכל לשלוט במצב גם בעת שאחד הילדים מנסה לפרוק מעליו את עולה של המשמעת עד כדי הוצאתנו מן הכלים.
המשמעת החיצונית, כוללת את כל חוקי ההתנהגות המקובלים בחברה: בית, רחוב, בית מדרש וכדומה. המכנה המשותף של כל החוקים הללו, שלא האדם הפרטי קובע אותם, אלא כל אחד מחויב להם מעצם בחירתו לחיות בחברה כלשהי.
אדם השומר על שקט בשעות הלילה, אינו עושה זאת בהכרח מתוך החלטתו הפנימית, אלא מתוך הסכמה, לשתף פעולה עם הנורמות החברתיות, שהוא לא היה שותף בקביעתן.
גם המשמעת המעסיקה אותנו כהורים, אינה אלא משמעת חיצונית, שעניינה קביעת מסגרות ודפוסי התנהגות שלפיהם ינהגו הילדים. המשמעת החיצונית, באופיה אינה אלא מכלול של חוקי התנהגות.
לעומתה, המשמעת הפנימית היא כותרת התנהגותית, המאגדת בתוכה את כל פעולותיו של האדם. כדי להבין נכון את הגיונה של המשמעת הפנימית, נזדקק להסביר את ההבדל המהותי בין התנהגותו של ילד הקטן לזו של אדם מבוגר, שהשלים את חינוכו ונפשו בשלה לחיים נכונים.
הילד הקטן – מרגע שנולד ועד שהוא מאמץ את דפוסי ההתנהגות הנלמדים בבית – אינו נוהג בכפוף להחלטות שנתקבלו מראש. הדבר היחיד הקובע אצלו הוא הצורך המיידי. סיפוק צרכיו או מניעת כאביו, מהווים את הגורם הראשון במעלה לכל פעולותיו של הפעוט, שאינו מתחשב בשעות השינה של הוריו, כשהוא צריך לאכול או כששיניו מתחילות לבקוע. גם כאשר גדל הילד מעט ומתחיל ללכת, הוא אינו מכיר בשום מגבלה ואינו מתחשב בשום חוק סביבתי. דלת שיצליח לפתוח, שוב לא תהווה מחסום עבורו.
גדילתו של הילד, מתאפיינת בראשיתה בעיקר בכך שהוא לומד שקיימים כללים בעולם שבו הוא נולד, ושכללים אלו מחייבים גם אותו, אף בשעה שהם מתנגשים עם רצונותיו.
גם כשהורים מצליחים להביא את ילדם למצב שהוא נרתע מלעשות דבר מה, כשהוא שומע את ה"אסור" – אין הכוונה שהילד משקלל את האסור והמותר בחישוביו, הוא רק למד, שכאשר הוא עושה דבר שכלפיו נאמרה המילה "אסור", הוא עלול להענש. שיקולי הכדאיות והנעימות ממשיכים לפעול את פעולתם. רק בהמשך, ככל שהוא גדל, הוא מתחיל לקלוט שיש לייחס מידת חשיבות גם לעצם הכללים הנהוגים בעולם ובבית הוריו, גם כשאין חשש הענשה ברקע.
כאשר מאפיינים אלו הולכים ומתחזקים, הם מצביעים על בשלותו הנפשית של הבוגר. ככל שיוכיח האדם שהתנהגותו היא פרי החלטה של שיקול דעת ענייני, ולא תוצאה של דחף רגעי ויצרי, נדע כי הוא הולך ומתייצב כבעל נפש בריאה.
בקצה העליון של הסקלה, ניצב "המבוגר האידיאלי". זה השוקל את כל צעדיו לפי כללי המותר והאסור. זה שיודע שטובת עצמו ותענוגותיו הם שיקולים משניים, והעיקר שקובע אצלו זה מה שנכון לעשות, גם אם זה לא נעים ולא קל.
אין אנו יכולים לדרוש מילד קטן משמעת פנימית, למרות שהיא מהווה את עיקר תכליתנו בחינוכו. ממי שעדיין אין לו את כלי המחשבה בשלימותם, אין לדרוש שיפעל מתוך מחשבה תחילה.
כדי להביאו לידי כך שיפעל מתוך משמעת פנימית, שומה עלינו לחנכו באמצעות השלטת המשמעת החיצונית. וזאת, על ידי כך שנרגיל את הילד לשמוע בקול הוריו ומחנכיו, בלא לערער על החלטותיהם ועל הגבולות שהציבו. נלמד אותו שבכיתה לומדים ורק בהפסקה אוכלים ומשחקים, וכיוצא באלו כללים בסיסיים רבים, בתחומי חיים שונים.
כאשר נקפיד על כללי התנהגות חיוניים, ויחד עם זאת נשקיע כוחות אדירים למשוך את ליבו לאהבת תורה ויראה, לפתח בו שאיפה למידות טובות וללמדו דרכים מגוונות איך להתגבר על דחפיו – נוכל להגיע לידי כך שהילד יפתח חוש אחריות ומחוייבות מוסרית מתוך משמעת פנימית.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
