|
|
|
השאלה
|
|
אני נעדרת מהבית בזמן שהילדים חוזרים מביה"ס. מה אפשר לעשות כדי להקל עליהם?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
אין ספק שקבלת פנים הולמת לילד השב לביתו עייף לאחר יום לימודים, מסייעת לו לתפקד בחלקו השני והפחות רענן של היום.
בתקופתנו לא רבים הם הילדים הזוכים לכך. התופעה הרווחת של נשים הנושאות גם הן בנטל הפרנסה ועובדות מחוץ לביתן, גורמת למציאות שהילדים שבים לבית ריק, ולפעמים אף לבית שנשאר בלתי מסודר לאחר בוקר חפוז, ובלי שאי מי יגיש להם את ארוחתם...
אם מדובר בהמתנה קצרה, ניחא. אך ככל שהזמן מתארך עד לשעתיים ויותר, ולא באופן חד פעמי, אלא בקביעות, זהו פרק זמן ארוך יחסית, ומן הראוי לתת את הדעת ולהקדיש מחשבה כיצד יעביר אותו הילד בצורה מניחה את הדעת. חשוב להפיק ממציאות זו את התועלת המקסימלית שתתכן.
אי אפשר לקבוע בוודאות כי ילדים שאמם מקבלת את פניהם בבואם הביתה, בריאים בנפשם יותר מ"ילדי המפתח", הכל תלוי בטיב החינוך הניתן בבית. יש אמהות הנמצאות תמיד בבית ועובדות כל חייהן למען ילדיהן, אך קשה להן מסיבות שונות להעניק חום ואהבה. לעומת זאת, יש אמהות היוצאות לעבודה ויודעות לספק את צרכי הנפש של הילדים בצורה מושלמת באותן שעות מוגבלות שהן נמצאות בקרבתם.
אם האם אפופה ברגשי אשם בשל העובדה שאינה זוכה לקבל את פניה של בתה בשובה הביתה, אם נראה לה שהיא גורמת לה עוול, ולפיכך עליה לפצותה... היא מפנקת אותה, משחררת אותה מעול ומתעלמת מההשתוללות שהיא פוגשת בשובה.
הילדה קולטת זאת במהירות, ומנצלת את המצב להפקת רווחים. האם סוברת שבתה "אומללה", אף שיתכן שהבת חשה עצמה מאושרת בשעות הללו. כדאי לבת להעמיד פני אומללה כדי לסחוט הטבות...
ה"פיצויים" הללו מיותרים ומזיקים. לילדה לא מגיעה תודה על ששרדה... מלבד החגיגה הקבועה של ממתקים, חשה הילדה במשך למעלה משעתיים כי היא משוחררת מכל עול ועושה כרצונה. היא זוכה ליחס סלחני ומתירני, אינה צריכה לדווח על מעשיה, ואולי נראה לה כי היא ראויה אפילו לפרס...
ניתן להפוך מציאות זו לפרק בחינוך לעצמאות. ההורים אינם עובדים למטרות תענוג, אלא לצורך פרנסה. אם הם שלמים עם עצמם בדבר נחיצות תפקידם, אין מקום לרגשי אשם. במסגרת זו ילדיהם מתחנכים למלא את תפקידם בנאמנות כשותפים התורמים לפי גילם וכישוריהם לתפקוד הבית.
במקום פיצוי מיותר על זמן השהיה לבד, יש למלא שעות אלו בתוכן חיובי, על ידי הטלת משימות חיוניות בהתאם לגיל ולהבנה.
אומנם אין להגזים... יש לזכור שהילדה חוזרת עייפה וזקוקה לאוורור. לכן אין להכביד ברשימת מטלות ארוכה או במשימות קשות מדי. הגזמה בדרישות גורמת מרירות בלב הילדה הסוברת בלבה: "הם יצאו והותירו לי את כל העבודה!"...
הגישה הנכונה היא ללמדה לתרום תוך התחשבות בה עצמה. הילדה רשאית לשתות ולטעום דבר מה כדי להשיב את נפשה ואפילו לקבל ממתק אחד. לאחר מכן היא תמלא את המטלות הדחופות, כמו: הבאת האח מהפעוטון, קניות חיוניות בטרם תיסגר המכולת, הכנת שעורי בית וכדומה. התפקידים עשויים להשתנות עם הגיל. מילדה גדולה אפשר לדרוש חימום של ארוחת צהריים לעצמה ולאחרים ועוד.
כאשר ממלאים את הזמן בתוכן חיובי, נחסכים נזקי הבטלה, המריבות ושאר המעללים המונחים על פי ההיגיון הילדותי. הילדים פשוט לא מתפנים לקטנוניות זו. בפרק זמן זה רוכשים הילדים כלים לעצמאות.
כש"ילדי מפתח" זוכים לגישה בריאה זו, אין לחשוש שמא גזלנו מהם דבר מה. להיפך, הם זוכים לבגרות שתיטיב עימם בבוא העת...
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
