|
|
|
השאלה
|
|
מדוע צמים בתענית אסתר?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
קביעת יום י"ג באדר כיום צום ותענית, שונה במהותה מקביעתם של שאר ימי התענית שבלוח היהודי.
ימי התעניות (חוץ מיום הכיפורים) תוקנו על ידי החכמים כזכר לצרות שאירעו בתאריכים אלו. כל התעניות קשורות לחורבן בית המקדש ולגלות שבאה אחריו. שונה היא "תענית אסתר" שנקבעה כזכר לתענית שהתקיימה אז, בימי מרדכי ואסתר. תקנה זו היא קדמונית, עוד מימי אסתר המלכה. על כך נאמר במגילה: "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף... לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם... דברי הצומות וזעקתם" (אסתר ט', כ"ט-ל"א).
קיים טעם נוסף לתענית. באותו יום שבו תכננו אויבי היהודים לשלוט עליהם ולהשמידם, התקהלו היהודים, צמו והתפללו מעומק לבם.
בכל שעה שבה נקהלו היהודים למלחמה באויביהם, הם צמו וביקשו שיצליחו במלחמתם. גם משה רבינו, כשנלחמו בני ישראל בעמלק, התענה. מטרת התענית – להראות שלא בכוח יגבר איש, אלא בנשיאת עיניים בתפילה. כאמור, גם ישראל בדורם של מרדכי ואסתר התענו, בעת שנקהלו למלחמה במבקשי נפשם. התענית, נקבעה לדורות, כדי לזכור שהבורא שומע תפילת כל איש בעת צרתו. כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל ליבו, כמו שעשה לאבותינו בימי מרדכי ואסתר.
תענית זו נקראת על שם אסתר, לפי שהיא פתחה בתענית תחילה ואמרה למרדכי (אסתר ד', ט"ז): "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים, לילה ויום. גם אני ונערותי אצום כן".
מובן, שאין מהותו של יום צום רק בהימנעות מאכילה ומשתייה. הנביא ישעיהו תוקף בחריפות את האנשים הסבורים שיום תענית מתחיל ונגמר רק בהימנעות מאכילה. על יום התענית להתמלא בתוכן רוחני. פרק חשוב בעניין זה מלמדת אותנו מגילת אסתר. היא מלמדת על אודות ההסתכלות המתבקשת מאיתנו כלפי המאורעות העוברים על עמנו, וכיצד עלינו לנהוג בעת מצוקה. כך נקיים את ציוויים של מרדכי ואסתר לקיים את דברי הצומות וזעקתם.
מאורעות אינם מתרחשים בצורה מקרית. לכל מאורע, משמח או מעציב, קיימות סיבות רוחניות שגרמו להופעתו. כך היה גם בזמן מרדכי ואסתר בשושן הבירה. חז"ל חשפו כמה פגמים שהיו באותה שעה בעם ישראל, והם אלו שגרמו לגזרתו הקשה של המן, צורר היהודים. הסתר הפנים הנורא ממרום, היה מידה כנגד מידה על הנהגת עם ישראל שהסתיר את פניו והתעלם מן הבורא.
לאחר שנגזרה הגזרה חל מהפך. היהודים שבו והכירו בהשגחת ה' לפרטיה והיטיבו את מעשיהם עד לבלי הכר. זו היתה שיבה מרצון של העם למקור האלוקי, והיא קירבה את הישועה ובעקבות הישועה מהצרה, קיבלו עליהם היהודים מחדש עול תורה ועול מלכות שמים מלאים, והתקרבו לבורא בכל מאודם.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
