כיצד מציינים משלוחי המנות את הניצחון על המן?

קיים קשר הדוק בין מצות משלוח מנות לבין המאורעות המוזכרים במגילת אסתר.

כדי להכיר את 'ההיסטוריה' של מצוות משלוח מנות, עלינו להתבונן ב'מסמך סודי' שנחשף במגילת אסתר. המסמך מתעד את המו"מ שהתנהל בין ראש השרים, המן, לבין המלך, לפני קבלת ההחלטה להשמיד, חלילה, את עם ישראל.

המן הציג בפני אחשוורוש את היהודים כתאבי בצע, כרודפי שלמונים. כדי להגדיל את רכושם הם מוכנים לגנוב ולגזול, להלוות בריבית, לזייף כספים ולהלבין הון. את דתי המלך אינם עושים. הם מנצלים כל תואנה אפשרית כדי להשתמט מעבודה. הם מוצצים את דמו של העם שבתוכו הם יושבים ומתעשרים על חשבון קופת המדינה.

הסעיף הראשון של הפרוטוקול, דן במצב החברתי של היהודים: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", גם אם כלפי חוץ הם נראים מלוכדים, אגודים סביב תורתם ומנהלים אורח חיים דתי וזהה, מבפנים הם מפולגים ומפורדים. המחלוקת עושה בהם שמות. הקיום שלהם הוא רק שאלה של זמן. לא כדאי לך להשאיר אותם, כי במצב זה העם אינו מסוגל לתרום מאומה למדינה.

מבחינה רוחנית לא היה ביכולתו של המן להתנכל לעם ישראל, אלא אם היה קיים רקע רוחני בעם עצמו שיאפשר לו זאת. איש אינו מסוגל לפרוץ פרצות בעם ישראל, כאשר הוא מלוכד, אך משהתגלו סדקים בחומת אחדות העם, ניסה המן להסתנן מבעד לסדקים אלו.

להמן היו סיבות לחשוב שעם ישראל הינו באמת מפורד ומפולג. כנראה, נראו סממני מחלוקת על פני השטח, אולם לאמיתו של דבר, כל התופעות הללו אינן אלא מן השפה ולחוץ. בפנימיותו נותר עם ישראל תמיד יחידה אחת מושלמת, אך המן לא ידע זאת.

בקשתו של המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, נבעה מתחושה שיש גרעין אמת בכך שישראל כולם מהווים יחידה אחת, ולא ניתן להפריד את מעשי היחיד ממעשי הרבים. כשביקש המן להתנקם במרדכי ולהכניעו, ידע שעליו להכחיד עימו את כל העם, חלילה.

מה שהמן לא לקח בחשבון הוא שגזרתו עצמה עתידה לחשוף את המצוי במעמקי נפשות ישראל. ריח הסכנה גרם לזרעי האחדות הפנימיים לנבוט ולעלות על פני השטח, (אסתר ח', י"א) "להקהל ולעמוד על נפשם".

הסכנה שריחפה על ראשי היהודים חשפה את רגשות האחווה שביניהם. ואמנם, כדי שרגשות אלו לא יחלפו, אלא יותירו את רישומם לזמן רב, תיקנו מרדכי ואסתר את מצוות משלוח מנות. אותה אחווה היא הערובה לכך שתופעה מעין זו של המן לא תשוב.

כאשר העם הינו מאוחד, אין לאומות העולם שליטה עליו. הם חוסים בצל האהבה והאחדות, וממשיכים את דרכם לקראת גאולתם השלמה.

הדבק המאחד את חלקי העם החיים כל אחד בסביבתו שלו ובתרבות שונה לחלוטין, היא העובדה שיש לעם ישראל מטרה משותפת, מטרה המלווה כל יהודי באשר הוא, והיא הקושרת את כל בני העם זה לזה. עם ישראל נולד כדי לפרסם בעולם את האמונה בא-ל אחד. מטרה זו עומדת מעל לכל, ויש בכוחה לאחד את היהודים למרות חילוקי הדעות השוררים ביניהם. כאשר נחלשת השאיפה להגיע למטרה זו, נחלשת עמה גם האחדות.

לקביעה זו קיים גם צידו השני של המטבע. רק כאשר שוררת אחדות בעם היהודי, הוא מסוגל לפרסם בעולם את בשורת האמונה בא-ל אחד. כאשר היהודים מפגינים אחדות ביניהם, הם מוכיחים שהאמונה המשותפת עומדת מעל לכל שיקול אחר ולחילוקי הדעות קיימת חשיבות משנית בלבד.

ברוח קודשם ידעו מרדכי ואסתר כי השטן מדבר מתוך גרונו של המן. בדברי ההסתה שלו מהדהדת התביעה השמיימית על השלום, שאינו שוכן במחנה ישראל. לא בארץ נחתמו האיגרות, כי אם בשמים. כתם של פירוד ומחלוקת מכתים את העם. כדי לסתום את פי המשטין, יודעים המנהיגים, יש לתקן את הגורם, להתחזק במקום התורפה.

מלשכתה של המלכה יוצאת קריאה (אסתר ד', ט"ז): "לך כנוס את כל היהודים". חובת השעה: להתכנס, להתאחד, להתלכד, להפיל מחיצות ולמחוק פערים. ואמנם, המצוקה המשותפת מקרבת לבבות. ברשימות השחורות של המן רשומים שמות כל היהודים, מנער ועד זקן - אין הבדל בין חוג למשנהו, לא רשום שם אצל מי אתה מתפלל ובעד מי אתה מצביע.

היהודים התכנסו, צעקו בלב אחד, ונענו. הקטרוג הוסר, הגזרה בוטלה. את האווירה המורעלת שהפיצו האיגרות של המן יש לטהר במסות של שלום ורעות, של קירבה ואחווה.

שמחת ההצלה הדביקה את כל העם. מרדכי ואסתר ביקשו לשמר את רגשי האחדות. שמחת הישועה - אסור לה להישאר במסגרת הביתית המצומצמת: אני - ומשפחתי, אני - ואנשי שלומי הקרובים.

חייבים לפרוץ מעגלים, לשבור חומות, להרחיב את גבולות הידידות, להרבות אחווה ורעות. רק כשנהיה כולנו יחד, לא יטיל עלינו איש פחד.

שתי תקנות קבעו מרדכי ואסתר לדורות: משלוח מנות ומתנות לאביונים. כנגד עוון שנאת חינם - משלוח מנות, כנגד הרכושנות ואהבת הממון - מתנות לאביונים.

שני חיובים מוטלים על כל יחיד ויחיד: לפתוח יד ולב לזולת במאכל ובמשתה, בהענקה שופעת, בפיזור ובהידור, לכל מי שפושט יד. לא מכיוון שאתה מרחם, ולא משום שהזולת מסכן כל כך, אלא משום שאתה אוהב אותו, ומשום שהוא יהודי.

מיני אז ידענו ששמחה יהודית אינה נחשבת למושלמת, אם היא מצטמצמת רק לאכילה, לשתיה ולעידון עצמי. השמחה היהודית מחייבת גם מחשבה אודות הזולת.

בכל החגים מוצאים אנו חיוב לשמח את ליבם של העניים ומרי הנפש, כדי שגם לאלו לא תחסר שמחה. אולם בפורים קיימת מעלה נוספת, שאינה קיימת בשאר החגים. משלוח מנות מיועד לא רק לעניים, אלא לכל אדם, לחברים, לקרובי משפחה ולמכרים, כי האיחוד הוא המורה על מהות העם.