בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים, היתה אומה אחת ויחידה בעולם, אשר לא נבהלה ולא פחדה מישראל, אלא באה להלחם בהם. אומה זו הוגדרה בתואר: "ולא ירא אלקים" (דברים כ"ה, י"ח). מפאת אותו העדר של יראת אלקים היתה בה נכונות לבא במסירות נפש ולההרג, עבור אידיאל ששמו: השמדת עם ישראל.
עמלק היה כופר בעיקר. לכן, הוא נטר במעמקי נפשו שנאה עמוקה לישראל, המאמינים בד', ומעידים קבל עם על אחדותו של ה' ועל השגחתו.
עמים רבים ניהלו מלחמה נגד היהודים. אולם עמלק הציב את השמדת היהודים כמטרה, כשיטה, על פי חוקים וסעיפים.
עמלק, וכן גם נכדו המן, אינם מסתפקים ברצח יהודים יחידים. חפצים הם להשמיד בבת אחת את האומה כולה, לגדוע את השורש, להכחיד את היהדות.
עמלק שואף להלחם בהשקפה היהודית, בתפיסת העולם היהודית, בתחושת היושר היהודית, ברגש היהודי לצדק, ביחס היהודי לרש ולמקופח, בסלידת הנפש היהודית משפיכות דמים ומחמס, בפירוש היהודי למושג 'גבורה'. כל אלו עומדים בניגוד גמור לשיטת עמלק.
עמלק והמן מתכוונים ליהודים כעם אלוקי; כעם נבחר שלעולם כולו יש מה ללמוד ממנו. לכן, מלחמתם מופנית בעיקר נגד אלוקי ישראל. החסד והרחמים של עם ישראל כלפי נרדפים ומעונים - אינם מוצאים חן בעיניהם. לא ישרה בעיניהם תורתו המרבה לדבר על אהבה, אפילו לנכרי. על קריאת שלום, אפילו לאויב, על האיסור להשחית עץ, ואפילו בעיתות מלחמה.
האמונה באלוקים, הדורשת מהאדם חשבון נפש על מעשי עוול - אינה נוחה להם. כל אלה אינם מתאימים לעמלק. לכן, רצונו להשמיד את עם ישראל.
עמלק מתעורר בעת שמתגלים צדדים חלשים בעם ישראל. כאשר ידי ישראל רפות מן התורה, כאשר הם מפולגים, כאשר פוחתת אצלם עוצמת האמונה, כאשר חשקה נפשם להתחבר יותר מדי לעולם הלא-יהודי – באותה שעה בא עמלק וחרבו בידו.
עמלק הוא השוט שיצרה ההשגחה, כדי להזכיר ליהודים כי יהודים הם. עמלק הוא השבט של הקב"ה, בעת שיש צורך לעורר את היהודים לתשובה.
עלינו לזכור תמיד מה שעשה לנו עמלק. עלינו לזכור גם את הסיבות שהביאו להגברת השנאה. עלינו לזכור לא רק את העמלק שבחוץ, אלא גם את העמלקיות שחדרה לתוכנו. עלינו להתאמץ, למחוק ולשרש את העמלקיות מפנימיותנו.
אם עמלק בא משום ש"רפו ידיהם מן התורה" - עלינו להגביר את לימוד התורה ולהרחיבו.
אם כוחו של עמלק נובע מספק (שמות י"ז, ז') "היש ד' בקרבנו אם אין" - עלינו להתחזק באמונה ובביטחון.
אם עמלק שואב את כוחו מקרירותנו (דברים כ"ה, י"ח) "אשר קרך בדרך", מאזלת ידינו, מ"הנחשלים אחריך" - עלינו להתאזר בהתלהבות, בעוז, בגבורה רוחנית ולעמוד בכל הנסיונות.
אם כוכבו של המן עולה משום שאנו מזניחים את קדושת שולחננו, "שנהנו מסעודתו של אחשוורוש" - עלינו להתגבר בכוחות מאוחדים על כל ההפרעות והמכשולים ולשוב ולשמור על התורה ועל מצוותיה בחיינו היומיומיים.
אם עמלק מפיץ בעולם אכזריות, עינוי, סדיזם ורשעות, חייבים אנו לשוב ולעודד בקרבנו את רגש הרחמים היהודי המושרש בנו, לעזור איש לרעהו, לתמוך בנצרך, לתת למי שאין לו חלק מסעודתנו - "ומשלוח מנות איש לרעהו".
באמצעות חיזוק הרוחניות אנו מקיימים כיום את מצוות מחיית עמלק, על ידי מחיה רוחנית. באופן זה תבוא המחייה האמיתית של עמלק.
|
הרשם עכשיו!
