|
|
|
השאלה
|
|
מיהו עמלק ומנין ינק את הרוע?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
כשזרחה שמשו של אברהם אבינו בעולם וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו, הם המליכו אותו עליהם לנשיא אלקים. הוא נעשה 'אב המון גוים'. הוא ציוה את בניו ואת בני ביתו לשמור את דרך ה', לעשות צדקה ומשפט. אך מאברהם יצא ישמעאל שלא הלך בדרכי אביו – והניח את הגדולה ליצחק אחיו. מיצחק יצא עשו, שהפר חוק, אך למרות זאת רצה לרשת שני עולמות. עשו ראה כי ליעקב ניתנו הבכורה והברכה, והלך מפני הבושה אל ארץ שעיר. עשו שטם את יעקב משטמת עולם.
קצרה ידו של עשו לנקום ביעקב – וציוה את הנקמה לבניו. נתייאשו בניו מן הנקמה, ואמרו: לעולם לא נוכל לנצח את מי שמלכו של עולם חופף עליו כל היום. אין אנו רוצים בירושת בית אברהם ויצחק, לא בחובותיה ולא בזכויותיה. אך אז קם עמלק, נכדו של עשו, אביו – אליפז, בנו של עשו, ואמו – תמנע בת אלופים מיושבי שעיר החורי, שהיתה פילגש לאליפז.
תמנע, רצתה להידבק בזרעו של אברהם, ובאה ליעקב ולא רצה לקבלה, מפני שהיתה ממזרת. באה לאליפז, נעשתה לו לפילגש, ונולד עמלק בנה, שהוא ממזר בן ממזרת.
אמר עשו לעמלק: כמה יגעתי להרוג את יעקב – ולא ניתן בידי, תן דעתך לגבות את נקמתי! כשתראה שנכשלים בדבר תורה קפוץ עליהם (ילקוט שמעוני פרשת חוקת).
עמלק עצמו האריך ימים. הוא ראה ברדת יעקב ובניו מצרימה, וראה את בני ישראל בצאתם ממצרים, לאחר מאתים ועשר שנים. כשראה את שעבודם במצרים, אמר בלבו: הרי נקמתו של עשו אבי אבא עשויה. אך אם יצאו משם – אפגשם בדרך ואשמידם. הוא נטע בלב בניו וצאצאיו את השנאה לבני ישראל. כשיצאו בני ישראל ממצרים ביד רמה, פרצה שנאתו כלבת אש. הוא לקח את עמו וארב לישראל בדרך. עם ישראל עייף ויגע, ועמלק קפץ עליהם מן המארב.
בלעם ניבא: "ראשית גויים עמלק, ואחריתו עדי אובד" (במדבר כ"ד, כ'). מה פירוש ראשית גויים? הלא קדמוהו שבעים אומות מבני שם, חם ויפת? אלא מיום שיצאו ישראל ממצרים, לא היו גוי וממלכה שהעזו לערוך מלחמה נגד ישראל. עמלק היה הראשון.
בשעה שהראה ה' את אותותיו ואת מופתיו בארץ מצרים, קרע להם את הים ונבקעו כל המימות שבעולם, ידעו הכל כי ה' עושה נסים לישראל. וכל מלכי אומות העולם התקיפים – חתו ונשברו, יושבי כנען השלימו בלבם עם העובדה שיש להשיב את הארץ לבעליה, אלופי אדום ואילי מואב נבהלו ונרעדו, ובאותה שעה: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (שמות י"ז, ח').
למה יצא למלחמה, בשעה שכולם נכנעו? האם באו ישראל בתחומו או עברו דרך ארצו? הלא ארבע מאות פרסה מבדילים בינו לבינם. חמישה עמים יושבים לפניו?
אך מטרתו לצנן את האש אשר ליהטה את כל הארץ לשמע מעשי ה' ונפלאותיו. מטרתו היחידה להטיל ערבוביה ומהומה בלבות כל העמים ובלב ישראל.
משום כך, כמידתו מדדו לו. בשנאתו הוא בא, אף אתם תשנאוהו – "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים – לא תשכח" (דברים כ"ה, י"ט)!
ישראל נקראים "ראשית", כפי שנאמר: "קודש ישראל לה', ראשית תבואתה" (ירמיהו ב', ג'). גם עמלק נקרא "ראשית", שנאמר: "ראשית גויים עמלק".
כשם שיש "ראשית" לצד הקדושה, יש גם "ראשית" לצד הטומאה. כל טהרה וכל קדושה שנטע הקב"ה בעולמו מקורה – בישראל. וכנגדה, כל חלאה וכל טומאה שיש בעולם בעטיו של הנחש הקדמוני, ראשיתן ומקורן – בעמלק. ישראל מהעבר האחד, בשורש הקדושה; ועמלק מהעבר האחר, בשורש הטומאה. כל שאר אומות העולם בתווך. כאשר יד ישראל מטה, עמלק מכריע את העולם לצדו והעולם שוקע ברשע. לעתיד לבוא כשתהיה יד ישראל תקיפה, יוכרע כל העולם כולו לצד הטוב. רק עמלק לבדו, ששורשו רע, לא תהיה לו תקומה.
ישראל היו מוכנים למעמד מתן תורה. והם היו גם מוכנים להטות את כל האומות אל הבורא, כפי שיתרחש באחרית הימים, אך הנה בא עמלק ושידד את כל המערכה. קפץ לתוך האש, שהכל יראים ממנה ונכווה, אבל גם ציננה מעט. ומה אומרות עתה כל האומות? – עדיין המלחמה נמשכת, לא נכנענו אלא לפי שעה.
תיקון עולם נדחה לימים רחוקים.
עמלק זינב בנחשלים, ובחזקים הכניס דאגה. וכשעמדו רגליהם ליד הר סיני, היה חסר משהו משלמות לבם של העומדים שם. תיקון ישראל ושיבת העולם לקדמותו נדחו. כבר שלושת אלפים שנה, עדיין העולם מפרפר בין עברי תהומות, והמשיח לא בא – והכל בעטיו של נחש עקלתון, עמלק.
כניעתם של עמי תבל מפני מורא ה' כפי שנאמר: "וידעו מצרים כי אני ה'" (שמות ז', ה') – זכות היא להם. שבכניעתם הכריזו על מלכות שמים, וכן יושבי פלשת ואילי מואב ששחה קומתם מפני הדר גאון ה'. בזכות זו יאחזו באחרית הימים בנצח ישראל. אבל עמלק אין בו מתום.
הקב"ה ייחד לכל דור ודור גילויי אורות שצריכים להאיר בו יותר מבשאר הדורות, מי שמעכב את הגילויים, היא רשעותו של עמלק.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
