מהי הנקודה המרכזית של שמחת פורים?

ברחמיו המרובים על עם ישראל מקדים ה' רפואה למכה, ומגלגל באופן מאד לא שיגרתי את המלך לגור בעיירה הקטנה שושן, אשר בה חיו מרדכי ואסתר, שליחי הישועה. הקדמת הרפואה למכה היא גם הסיבה לארועים שהביאו להריגת ושתי כדי שתפנה את כס המלוכה לאסתר. גם הסכמתם המוזרה של השרים לשינוי החוק שנועד להגן עליהם, הינה חוליה בשרשרת של הקדמת רפואה למכה. על ידי ביטול החוק כרה המן בור לעצמו, שכן רק בזכות ביטול החוק יכול היה המלך לצוות על תלייתו בלי אישור השרים. גם נסיון ההתנקשות של בגתן ותרש הכשיר את ראשית מפלת המן בלילה אשר בו נדדה שנת המלך.

בשעה שבני שושן צהלו ושמחו במשתה בבית המלך, התאמתה במלואה אזהרתו של מרדכי שאמר: אל תלכו! אחשורוש הזמין אתכם רק כדי שיהיה פתחון פה לשטן לקטרג עליכם. למרות ציווי מרדכי, "שמונה עשרה אלף וחמש מאות איש הלכו לבית המשתה, אכלו ושתו, נשתכרו ונתקלקלו. מיד עמד השטן והלשין עליהם לפני הקב"ה: רבונו של עולם, עד מתי תדבק באומה זו וכו'. מיד אמר הקב"ה לשטן: הבא לי מגילה ואכתוב עליה כליה" (אסתר רבה ז', י"ח). גזירת המן היתה רק האבן אשר הושלכה עלינו, אך משליך האבן היה הקב"ה. והגורם לכך - ההשתתפות במשתה.

כאשר בא אליהו הנביא ומספר למרדכי "שהסכימו העליונים על הגזירה לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ועל שנהנו מסעודת אחשורוש", קורע מרדכי את בגדיו, לובש שק ואפר ויוצא ברחוב העיר וזועק. מרדכי אינו מחפש דרכים ועצות כיצד לסכל את גזרת המלכות, מאחר שידע שעיקר פעילותו חייבת להתרכז בביטול חרון האף שבשמים על ידי תיקון העברות שעשו ישראל. בפקודת אסתר הכריז בי"ג בניסן על צום במשך שלושה ימים. אף על פי שעדיין נותרו אחד עשר חודש עד לביצוע הגזרה, לא משתהה מרדכי לרגע, ומכריז על הצום ביום שבו נחתמו האיגרות, משום שעתה קיים חרון האף בשמים, וכל ההצלה תלויה בביטולו.

גם אסתר יודעת היטב שהצלחת שליחותה בבית המלך תלויה במה שביקשה: "צומו עלי". תשובה ותפילה הן הערובה להצלחתה. היא אינה חוששת שהמראה החיצוני שלה ייפגם בעקבות הצום, שכן הכל ביד ה'. ואכן מיד בהיכנסה אל המלך, ניכרת העזרה משמים מכח תפילותיה.

אחד הטעמים שאסתר מזמינה את המן למשתה הוא כדי שלא יאמרו ישראל: "אחות לנו בבית המלך". כל עוד לא הזמינה את המן, יכלו לחשוב כי בואה אל המלך יביא את הישועה. אך לאחר שהזמינה את המן התאכזבו ישראל ואמרו: אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים, מאחר ש שסבורים היו שאסתר בגדה בהם.

המן מכין עץ גבוה שייראה מבית המלך. מטרתו היתה לשכנע את המלך לתלות את מרדכי עליו. לאחר מכן הלך לבקר את "קורבנו", וראה את מרדכי יושב עם עשרים ושנים אלף ילדים ועוסקים יחדיו בתורה. אמותיהם ביקשו להאכילם שלא ימותו מרעב, אך הם נשבעו שלא יאכלו, וגעו בבכי עד שעלתה שוועתם למרום. באותה שעה נטל הקב"ה את האיגרות אשר עליהן היתה כתובה הגזרה, וקרען.

העם ממשיך להתפלל. הקב"ה שולח את המלאך הממונה על השנה, להדיר את שנתו של המלך. קוראים לפניו מספר הזכרונות על טובתו של מרדכי, בינתיים מגיע המן, והמלך מצווה עליו: "מהר קח את הלבוש". עוד בטרם הספיק לדבר על העץ אשר הכין. לאחר מכן חוזר המן לביתו אבל וחפוי ראש ומספר שם "את כל אשר קרהו" - הוא עדיין בשלו, הכל מקרה. חכמיו מייעצים לו לשבור את העץ, אך הוא בשלו - כל זה מקרה. הוא ממתין להזדמנות נוספת לתלות את מרדכי.

העם ממשיך להתפלל, והמלאכים נשלחים לעזרתם. במשתה היין אומרת אסתר: "איש צר ואוייב", המלך יוצא להרגע, ומלאכים בדמות בני אדם מקצצים את צמחי גינתו ואומרים שנשלחו על ידי המן. אחשורוש שב לביתו בכעס, וכעסו גדל שבעתיים בראותו את המן נופל על מיטת אסתר. המן מנסה לקום, אך נדחף על ידי מלאך שוב ושוב אל המיטה. חרבונה שהיה בסוד תכנית תליית מרדכי, הזדמן לשם באותו הרגע על ידי ההשגחה העליונה, והוא מצביע על העץ הגבוה הנראה מחלון בית המלך. ראיית העץ מזרזת את ההחלטה לגבי עונשו של המן. ההחלטה מתקבלת ללא צורך להביא את הדבר לדיון בפני השרים, ב"זכות" שינוי החוק שיזם המן לפני הריגת ושתי.

המלך אמר: "תלוהו עליו", "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, וחמת המלך שככה".

מאחורי כל "המלך" שלפי פשוטו הוא אחשורוש, מסתתר מלכו של עולם! זוהי גם צורת התגלמותו של הנסיון היום-יומי שלנו בעידן הסתר פנים. תפקידנו להסיר את המסווה ולגלות את אבינו מלכנו. זהו אחד מעיקרי עבודת הימים האלו, החל משבת פרשת "זכור" שבה אנו מזכירים את מצוות מחיית עמלק והשקפתו, ועד יום הפורים שבו אנו מגלים את מלכו של עולם. גילוי זה מהווה את הנקודה המרכזית של שמחת פורים: אין מקרה! הכל בהשגחה! אפילו הפור - הגורל שהוא לכאורה שיא המקריות, אף הוא בהשגחה, ועל כן קראו לימים האלה פורים - על שם הפור!!