|
|
|
השאלה
|
|
מדוע השם "פורים" מבטא את מהותו של היום?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
השם "פורים" נקבע על שם הפסוק: "הפיל פור הוא הגורל לפני המן" (אסתר ג', ז'). גם בהמשך המגילה נאמר: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (אסתר ט', כ"ו).
לכאורה, הפור שהפיל המן - ונהפך לפורנו - הוא רק פרט אחד שנגע לקביעת התאריך של ביצוע הגזרה על היהודים. המן לא רצה לקבוע בעצמו את התאריך שבו התכוון להרוג את היהודים, ולכן ערך גורל. לכאורה, היה הגורל רק פרט שולי ממאורעות הימים ההם. מדוע, אם כן, נקבע שמו של היום דווקא על שם פרט זה?
למעשה, הגורל שהטיל המן הוא "כותרת" החג, והוא מקפל בתוכו עניין מהותי. מטרת החג היא לזכור וללמד לדורות את נס ההצלה. התוכן הפנימי של פורים הוא ההתייחסות של האדם אל מקרה, מזל וגורל.
"מקרה" בשפתנו הינו מאורע שאירע ללא הכוונה וללא הזמנה מראש. למעשה, משמעותו האמיתית היא מאורע שאינו פרי בחירה רצונית, אלא תוצאה של גורם עליון שאינו תלוי באדם. הוא השגחה עליונה המכוונת את כל הנעשה עלי אדמות.
המבט הכפרני מכיר במזל כגורם עליון שאינו בתחום שליטתו, אך אין הוא רואה בו גילוי של רצון אלוקי. הוא מנהל את חייו על פי רצונותיו האישיים; לשם כך הוא מנסה להיעזר במזל או לחילופין להתגבר עליו. כאשר המזל לצדו, הוא רותם אותו לצרכיו, וכאשר המזל מפריע לו, הוא נחשב כאויב.
המאמין בה' מקבל את המזל כמתנת ההשגחה האלוקית, בין לטוב ובין למוטב. תפקידו בעולם לעבוד את בוראו על פי המצב שבו הוא נתון. מזלו נקבע משמים בהתאם לכוחותיו הנפשיים, כדי שינצל את מלוא כוחותיו במסגרת מזלו שלו.
לכאורה, אין דבר טבעי יותר מגורל, שהרי תמיד יצא פתק אחד מתוך הקלפי. ואם כן, ניתן לטעות ולטעון כי אך "במקרה" הוא יצא. אולם מכמה דוגמאות בתורה ובנביאים אנו רואים כי הגורל הוא ביטוי לפעולתו של הקב"ה. אנו סמוכים ובטוחים כי תוצאות אותם גורלות אינן מקריות, אלא נחתכו במרום.
כאמור, המן שמסר את ההכרעה לביצוע הגזירה לגורל, לא עשה זאת מתוך היותו מאמין, אלא כוונתו היתה שהמקרה הוא שיכריע. הוא ראה בכל מאורע רק מקרה, כי כפר בהשגחת ה'. וכך נאמר: "ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו" (אסתר ו', י"ג) - קרה מקרה, הוא לא התפעל מגילוי השגחה פרטית.
המן שמח שנפל הפור על חודש אדר שמזלו דגים. אמר: כשם שהדגים בולעים, כך אני בולע אותם. אמר לו הקב"ה: דגים פעמים נבלעים ופעמים בולעים. ונהפך פור המן לפורנו, וכפי שנאמר: "ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (אסתר ט', א').
מצידו של מרדכי היתה כאן עבודה רוחנית כבירה. מרדכי ראה בניסיון ההשתחוויה להמן את חלקו המיוחד בעבודת ה'. "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג', ב'). "אמרו לו: הווי יודע שאתה מפילנו בחרב. אמר: אני יהודי. אמרו לו: והרי אבותיך השתחוו לאבותיו (לעשיו), שנאמר (בראשית ל"ג, ג'): 'וישתחוו ארצה שבע פעמים'. אמר להם: בנימין אבי, במעי אמו היה ולא השתחוה, ואני בן בנו, שנאמר: "איש ימיני" (אסתר ב', ה'), כשם שלא כרע אבי, כך גם אני אינני כורע ולא משתחוה".
המעשים שלנו מתבצעים לפי התכלית שזומנה לנו מראש, כל אחד ותפקידו האישי בבריאה. האדם צריך להתאים את עצמו לתפקידו. הבחירה שלו מתבטאת בכך שהוא מנצל כראוי את הכלים לתפקידים שיועדו לו מראש.
מה ערך ל"פור" אשר הטיל המן בכל מערכת הניסים הגדולה, עד כי שם היום נקבע על שמו ולזכרו של אותו פור?
בקביעת שם זה מורים לנו אנשי כנסת הגדולה יסוד עיקרי, שיש ד' בקרבנו, שהוא אבינו הנושא אותנו והוא הרב את ריבנו. כל ההשתדלויות ותחבולות אנוש אינן אלא כמעשה ה"פור" וכדמות ה"גורל", אשר התוצאה שלו נעלמת מעין האדם. אין לאדם שליטה על מצבים אלו, כי כולם נתונים לחסדו של אדון כל.
דווקא פור זה שהפיל המן כדי ללכוד בו את היהודים, נהיה לו לפח ולמוקש. במקום שדימה בנפשו לשלוט ביהודים, נשלט הוא על ידיהם. דווקא אותו עץ אשר הכין למרדכי, עמד לו לרועץ, והיה לרעתו. וכמוה, השתדלותו לבוא אל חצר המלך ולגלות לו את תכניתו לתליית מרדכי, היא שהסבה את מפלתו ורוממה את כסאו של מרדכי. כי כל פרט שנעשה לאורך המגילה היווה חוליה בשרשרת הניסים והנפלאות אשר עשה ד' לעמו.
אנשי כנסת הגדולה קבעו את שם החג על שם הפור, כדי ללמד לאנוש בינה כי כל דרכי ההשתדלות אין ערכן אלא כערך ה"פור", שתוצאתו נעלמת מעיני כל חי, ומסורה כולה רק בידי הקב"ה משדד המערכות.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
