מדוע הזמינה אסתר המלכה את המן לסעודה?

אסתר ידעה שאין לה לכאורה, אפילו סיכוי קל לבצע את המשימה של הצלת עם ישראל מיד צר. המלך אינו טיפש והוא לא יתפתה לשנות את תוכניתו. גם המן היה עדיין השליט המוחלט ממלכה, שליט שאיש לא המרה את פיו. בידו היתה נתונה טבעת המלך. החוק הפרסי מנע כל אפשרות של שינוי בכתב החתום בטבעת זו, וכפי שנאמר (אסתר ח', ח'): "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך, אין להשיב".

את כל זאת הבינה אסתר, ולכן, בתור מוצא אחרון לתכניתה חסרת סיכוי, היא הזמינה את המן למשתה. מטרתה היתה שעם ישראל יחשוב שהמן הוא ידיד שלה, ויגיע למסקנה שעליה אי אפשר לסמוך. הם ייווכחו כי אין דרך מילוט מהגזירה הנוראה בדרך הטבע, ולכן, הם יקראו לה' ויתחזקו מאד בתפילה. הם יכירו כי רק בה' תלוי הכל. התפילה של עם ישראל, תפילה מעומק לב של מי שחייו תלויים על בלימה, היא זו שהיתה נצרכת באותה שעה קשה.

התנאים מביאים טעמים רבים להזמנת המן לאותו משתה:

רבי אלעזר אומר: פחים טמנה לו ללוכדו. כלומר, היא קיוותה שבמשתה תיווצר הזדמנות כלשהי להכשילו ולהעלות עליו את חמת המלך. לאסתר לא היתה כל תכנית, אך היא ציפתה לחסדי ה'.

רבי יהושע אומר: מבית אביה למדה, שנאמר: "אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו" (משלי כ"ה, כ"א-כ"ב). האכלת לחם לשונא הינה דרך לנסות לסכל את מזימותיו. יש בכך צעד סגולי המסוגל להציל את העם.

רבי מאיר אומר: כדי שלא יטול עצה וימרוד. כלומר, אסתר חפצה להרדים את עירנותו של המן כדי שלא ייוועץ בידידיו, ואלה ייעצו לו למרוד במלך המתכונן לבטל את גזירותיו ואולי גם להורידו מגדלותו.

רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודיה. שהרי אם היא שייכת לעם היהודי, היא לא היתה מזמינה את המן. אסתר עשתה זאת כדי שיקל עליה להשפיע על המלך ברגע הקריטי. באותה שעה היא אמנם גילתה את יהדותה, אולם התנאים באותה שעה בשלו לכך.

רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך, ויסיחו דעתם מן הרחמים. זוהי הדעה שהובאה בראש המאמר. היא רצתה שהעם יתפלל תפילה שֹגיאה ומלאת רחמים.

רבי יוסי אומר: כדי שיהיה מצוי לה בכל עת. אסתר קיוותה שאם המן יהיה בטווח ראייתה היא תוכל להכשיל אותו בבית המלך, המלך יהרוג אותו והגזרות תתבטלנה. אם המן באותה שעה יהיה בריחוק מקום, יהיה לו זמן לחבל תחבולות שונות כדי להנצל.

רבי שמעון בן מנסיא אומר: אסתר חשבה שאולי ירגיש ה' בצרתה ויעשה לה נס. כלומר, אם יראה הקב"ה כי אסתר צריכה להחניף לרשע זה ולהזמין אותו, הוא ירחם עליה ויציל את עמו. ההזמנה לוותה בהרגשת צער גדול של אסתר, וגם את ההרגשה הזו היא גייסה לצורך ביטול גזירת המן.

רבי יהושע בן קרחה אומר: הסבירה לו פנים, כדי שיהרג הוא והיא. אסתר רצתה להראות למלך שהיא אוהבת את המן, כדי שיתקנא בו המלך. אסתר היתה מוכנה להקריב את חייה למען עם ישראל, כדי שעל ידי כך ייהרג גם המן ותתבטל הגזירה.

המדרש מסיים: רבא בר שילא פגש את אליהו הנביא ושאל אותו: לפי איזה שיקול, מתוך כל הדעות המובאות לעיל, פעלה אסתר כאשר הזמינה את המן?

השיב לו אליהו: במחשבתה של אסתר, שהחליטה להזמין את המן, היו כלולים כל השיקולים יחד. כל האפשרויות הכלולות בדברי התנאים היו כלולות גם במחשבתה של אסתר, שפעלה במסירות ובנחישות מעומק ליבה למען עמה. מכוחה של מסירות זו היא העמיקה מאד במחשבתה, בחפשה מוצא מהמצב המסוכן מאד, ולכן, הרבה טעמים היו לצעדיה אלו, צעדים מצילי חיים לעם שלם.