המלך אחשורוש תכנן לקרב אליו את היהודים באמצעות אותה סעודה, ועל ידי כך להרחיק אותם מעבודת האלוקים.
בעיצומה של הסעודה הוא רצה להציג להם את כלי המקדש בהם השתמש לראשונה ולהופיע בפניהם לבוש בבגדי כהונה. הוא תכנן שעל ידי האוכל וההנאה מהסעודה הם ידרדרו רוחנית, ובהמשך הסעודה, כטוב ליבם ביין יתערבו הגברים עם הנשים ועל ידי כך הקב"ה יכעס על עם ישראל וכל זכויותיהם שוב לא תחשבנה.
ואכן, עם ישראל התחייב באותו דור כליה, מפני שנהנה מאותו סעודה (מגילה י"ב, א'). מרדכי ציווה את היהודים שלא ילכו לסעודה, והיו שטענו נגדו שאסור לסרב להזמנת המלך.
מרדכי ידע שאחשוורוש שונא את עם ישראל, ורוצה להורגו, לביצוע החלטתו ישנן שתי דרכים: האחת להשמיד ולהרוג ולאבד, והשניה – כמו אצל עשיו: "ויחבק וינשק לו" (בראשית כ"ט, י"ג). כלומר, שהם יתערבו עמו ויהיו לעם אחד. ואז לא יישאר מעם ישראל זכר.
בשיר השירים נאמר (ח', ז'): "מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה" הגויים נמשלו למים רבים ואהבת ה' לעם ישראל נמשלה לאש. המציאות מוכיחה שמים רבים מכבים אש, ואם כן, לא מובן הפסוק. מדוע אמנם הגויים אינם מסוגלים לכבות את אש הקודש.
התשובה היא שאומנם מים רבים מכבים את האש. אולם כאשר המים נמצאים בסיר באופן נפרד מהאש הם לא מכבים אותו. כאשר עם ישראל נפרד מהגויים, הם אמנם לא מצליחים לכבות את האש.
בני ישראל נענשו על שהשתתפו בסעודת אחשורוש ואכלו מתבשיל גויים.
ונשאלת השאלה – הרי על אכילת מאכלי טרפה לא מתחייבים כליה?
אלא הם נענשו על עצם זה שבאו לסעודה שבה נתנו כעין הסכמה שבשתיקה למעשה החמור של השימוש בכלי המקדש וביזויָם.
המדרש אומר (אסתר רבה פרק ז') שכבר בסעודה זו אמר המן לאחשוורוש: שעם ישראל משונה משאר העמים וראוי לאבדם. ענה לו אחשוורוש: שידוע שכל מי שעשה רע לעם ישראל נענש. אמר לו המן: ידוע שאלוקיהם שונא זימה, עשה להם משתה ויתערבבו עם נשים וכך מיד אלוקיהם יכעס עליהם ואז תעשה כרצונך.
המלך אחשוורוש קיבל את דברי המן. וציווה על האופים והמשקים למלא את רצונו של כל אחד ואחד. שהכל יהיה כשר, כדין תורה. כדי שלא יהיה פיתחון פה לחכמי ישראל. ומרדכי ראה את הסכנה הטמונה בסעודה והכריז שלא ללכת.
אך למרות אזהרותיו של מרדכי אלפים מבני ישראל הלכו ושתו ואכלו ונכשלו. ואחשוורוש והמן התמוגגו ושמחו על הצלחתם ובשמים קטרג השטן על עם ישראל.
ואכן אחשוורוש הצליח להכשיל את בני ישראל בסעודתו.
|