מדוע ביקש המן להמית את מרדכי בתליה?

זרש והמן ישבו ובדקו את כל אפשרויות הנקמה במרדכי היהודי. הם סקרו את דברי ימי ישראל. כאשר התברר כי כבר היה אי פעם יהודי שנידון בגזר דין מסויים ויצא ממנו חי באורח ניסי, הם פסלו אפשרות זו. רשימת ההצעות היתה ארוכה ומגוונת, ככל שהצליח דמיונם האכזרי של העמלקים להפיק. אך היא הלכה וקטנה כאשר נבדק "הסוף" של הסיפור: מכת חרב, רגימה באבנים, כבשן אש, גוב אריות, שיסוי כלבים, הגליה למדבר, מאסר, ניקור עיניים... זרש והמן לא לקחו סיכונים. הם בדקו את ההיסטוריה היהודית לעומקה, והיו אכולי אכזבה כאשר התברר להם שעל כל פורענות מקורית כבר חשב צורר אחר לפניהם. לכל צורר ציפה סוף מפתיע, ולבני ישראל היתה הצלה מאת האלוקים.

לבסוף הגתה זרש פתרון "גאוני": לתלות את מרדכי! בכל רחבי ההיסטוריה לא נמצא יהודי שניצל בנס מעמוד התלייה: "יעשו עץ גבוה!" (אסתר ה', י"ד), הפור נפל.

את הקרש הארוך הביא להמן בנו פרשנדתא, בתקופה שבה כיהן כמושל במדינת קורדוניה. הוא הכיר את חולשתו של אביו לעתיקות, ואכן, לא טעה. הקרש נשא ערך היסטורי עצום. הוא היה שריד מן המבול שהשמיד את תבל ויושביה באלף השני לבריאה. הקרש היה חלק מתיבתו של נח.

המן לא בחר בקרש רק בגלל אורכו. לשם כך יכול היה לחבר בקלות כמה מוטות במסמרים. המן החשיב את הערך המוסף של העץ. לפני אלפי שנים מילא הנסר תפקיד בהצלת נח ומשפחתו מגזרת כיליון. הנסר גילה כוחות איתנים מפלדה וחזקים מצור. הוא עם חבריו הרימו תיבה קטנה מעל השיטפון, והצילו את השוהים בה ממוות ודאי. על הנסר הזה שורה אפוא כוח הירואי. עם הכוח המסתורי הזה הוא יצא למאבק פנים אל פנים באויבו הנצחי - במרדכי ובעמו.

לא לחינם שרד הקרש העתיק "שנות אלפיים", והגיע מאררט עד שושן. ההשגחה העליונה שיירה ושימרה קרש עתיק מקורות התיבה כדי לקיים את הנאמר: "זכר עשה לנפלאותיו". כל נס שעושה הקב"ה בעולמו, מותיר תזכורת ועדות לדורות הבאים. ב"זכר" של הנס טמונים כוחות מעין המאורע, כי הרושם של שינוי הטבע נותר בעולם.

המן הכיר בהשפעתו של הנס גם לטווח הארוך. הוא ידע: כל אותם ענקי רוח מעם ישראל, הגיבורים שמסרו את נפשם והפקירו את גופם למוות ולעינויים למען אמונתם - לא ניצלו רק באופן חד פעמי. הנס שנעשה עימם ממשיך להדהד. השפעותיו הסגוליות שמורות באותן הנסיבות, והן עשויות לשוב ולהתעורר אצל בניהם כאשר ייזקפו זכויות אלו להצלתם.

משום כך חשש המן להשתמש בצורת ענישה שכבר נכשלה, אף אם התרחש הדבר בעבר הרחוק. הוא פחד שמא יתרחש הנס שוב. כאשר ישליך את מרדכי אל בית האסורים, אל כבשן האש או אל גוב האריות, יצוץ פתאום מרדכי בריא ושלם מגיא ההריגה. כוחו של נס קדום מאבות אבותיו ישוב ויתעורר, ויפדה אותו ממוות בדרך על טבעית.

משום כך ביקש המן לנסות שיטת ענישה חדישה. מאותה סיבה הוא גם טרח להשיג מוצג ארכיוני מתיבת נח, כדי לקבל בעזרתו השפעות סגוליות של נס ישן, ולהילחם בישראל באמצעות "הרוח".

אך המן לא ידע שהשפעות סגוליות בפני עצמן הן הבל וריק, אם לא יתקשר היצור אל יוצר הכול ויישען רק עליו. שהרי הוא עילת העילות וסיבת הסיבות, והוא מחולל את כל הניסים.

לאור הכרה זו גזרו מרדכי ואסתר תענית בהיוודע דבר הגזירה, קראו לתשובה וזעקו מעומק ליבם ליוצר נשמתם. העם התחטא והתקדש וקרא אל אלוקיו בחוזקה. או אז ראויים היו לנס. שערי שמים נפתחו גם להם כמו בימי נח ומשפחתו.

"ויזכור אלוקים את נח... ואת כל אשר אתו בתיבה, ויעבר אלוקים רוח על הארץ" (בראשית ח', א'). רוח של חנינה וחמלה, חמלת היוצר על יצוריו, שהתעוררה בימי המבול כלפי נח ובניו, תעוררה מחדש וביקשה רחמים על עם ישראל הרועדים מאימת ה"מים הזדונים" של המן העמלקי. בתפילה ובתשובה מושכים אליהם ישראל את כוח הישועה הגלום בתיבה, ובכך הם ממתיקים את דינם. אותו קרש עתיק שאיים על מרדכי, מתנוסס לראווה בעיר שושן ונושא באומץ ראוי לציון את גוויותיהם של המן בן המדתא ועשרת בניו.