איך ניתן לדעת מהי השיטה הנכונה המביאה לחינוך אמיתי?

לא מכבר פגשתי בהורה שהצליח להשליט את מרותו על בנו באופן מוחלט. הילד החושש מאביו ה"מפחיד", עושה את דבריו ללא ציוץ. כל פקודה היוצאת מפי אביו מתבצעת מיידית על ידי הבן. האב המאושר משוכנע שהצליח לחנך את בנו. הוא גאה בכך שהילד עושה את רצונו מיד ומציית לכל דבריו. אך יש כאן טעות אופטית! המסתכל בילד מהצד מבחין בילד מפוחד, המתנהג כבעל חיים מאולף, הירא ממכת השוט של בעליו, אבל אינו ילד מחונך. ילד כזה העתיד להשתחרר מרשותו של האב, ידמה לסיר לחץ שנפתח תוך כדי בישול. כל מה שנכלא ודוכא במשך שנים, עלול להתפרץ בצורה לא מבוקרת ומסוכנת. זה אינו נקרא חינוך. חינוך אמיתי הוא זה המביא לידי הפנמה, המרגיל את הילד לבחור בטוב מתוך רצון והבנה. גם כאשר יש צורך להעניש, יש לזכור כי העונש אינו אמצעי כפיה או דיכוי, אלא תזכורת לדרך הנכונה ולבחירה הישרה. בתהלים נאמר: "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך" (תהלים ל"ב, ט'). כלומר, אל תהיו כסוס וכפרד שמנהיגים אותם בלא הבנה משלהם ובולמים אותם ברסן. נאמר עוד: "שוט לסוס, מתג לחמור, ושבט לגו כסילים" (משלי כ"ו, ג'). כלומר, רק אדם שאין לצפות ממנו להבנה, כסוס וכחמור, ניתן להנהיג באמצעי לחץ חיצוניים דוגמת 'מתג ורסן'. וכשם שהמתג והרסן אינם משפיעים, אלא בשעה שהבעלים מושך בהם, ובטבע הסוס לא השתנה דבר, כך הכסיל אינו מושפע בפנימיותו. שכן בשעה שלוחצים עליו, הוא פועל כמצופה, אולם לאחר מכן הוא חוזר לסורו. אם נסתפק באמצעים חינוכיים הדומים ל'מתג ורסן', ולא נדע לעורר את רצונו של הילד לטובה, לא נקיים מצוות חינוך. תכלית החינוך האמיתי שהטוב ייקבע בנפש הילד, והוא ימשיך בכוחות עצמו בדרך שמוליכים אותו עתה. ככתוב: "חנוך לנער על פי דרכו - גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי י"ב, ו'). חינוך ראוי נעשה על ידי מציאת דרכים המסייעים לילד לבחור בטוב. חינוך ראוי הוא הגורם להפנים בלב הילד כי הרצון לדבוק בטוב יוביל אותו לדרך טובה יותר. הידיעה והתובנה נותנות סיכוי שהחינוך אכן יתן פירות. נפש הילד רכה היא ובידינו לכוונה אל הדרך הטובה והישרה, בדיוק כפי שניתן לכוון את צמיחתו הישרה של שתיל רך בעזרת מקל ישר הבא לתמוך. עלינו לחשוב מהן הדרכים שבעזרתן נוכל לכוון את ילדינו לצמיחה ישרה.