אלף תשע מאות חמישים ואחד ימים היה גלעד שליט בשבי. עם ישראל - על גווניו הרבים, עקב בדריכות אחר כל התפתחות בעניינו ודאג לשלומו. היה מרגש לראות כיצד עם שלם דואג וחרד לשלומו של חייל יהודי אחד. רבים מאומות העולם התפעלו לנוכח התופעה הייחודית, שמאפיינת אך ורק אותנו – העם היהודי...

בתאריך 18 לאוקטובר 2011 גלעד שב לביתו ולחיק משפחתו, ומדינת ישראל לבשה חג...

ייתכן ומידי שנה, כשיגיע תאריך מיוחד זה, יציין גלעד את שמחת שחרורו, ויערוך מסיבה לכל חבריו וידידיו... סביר להניח שבמסיבה הוא יודה להוריו, לכל מי שפעל לשחרורו ולכל מי ששם סרט צהוב לאות הזדהות עם כאבו וכאב משפחתו...

הוא יאמר תודה לכולם – חוץ מלחוטפיו ושוביו... אף אחד לא מצפה ממנו לומר תודה למי שחטף אותו, עינה אותו ושחרר אותו כעבור חמש שנים...

משנת 2448 לבריאת העולם, בכל שנה ושנה, עם ישראל חוגג בכל קצוות תבל את ליל הסדר – יום השחרור מעבדות מצרים. בלילה מיוחד זה אנו מודים, מהללים ומשבחים את הבורא על כך שהוציאנו מארץ מצרים – מעבדות לחירות ומאפילה לאור גדול. ההיסטוריה מעידה שלילה זה נחוג גם בתת תנאים, במרתפי מסתור ובמחנות השמדה...

כאן המקום לשאול. מדוע אנו מודים לאלוקים על השחרור מהעבדות, שהוא עצמו הביא אותנו אליה? והרי המתבונן בפסוקי התנ"ך מגלה, שכמה מאות שנים לפני ירידת בני ישראל למצרים, אלוקים פנה לאברהם – אבי האומה הישראלית, ומשרטט בפניו את העתיד לקרות לבניו: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אם כך, אם זו היתה התכנית האלוקית, מדוע להודות על היציאה?

התשובה היא שאנו מודים לאלוקים לא רק על השחרור, אלא על הכל, גם על עצם הגלות. גלות מצרים היוותה עבורנו כור היתוך, כך אומר משה: "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, להיות לו לעם נחלה" (דברים, ד', כ'). רש"י, גדול פרשני המקרא, כותב דבר מדהים: "כור הברזל – כלי שמזקקין בו את זהב", שהותנו במצרים זיקקה וזיככה אותנו...

בגלות מצרים היו שלשה מרכיבים עיקריים – גרות, עבדות ועינוי. חדי העין שבינינו וודאי שמו לב ששלשה מרכיבים אלו נאמרו לאברהם מראש: "גר יהיה זרעך" – גרות, "ועבדום" – עבדות, "ועינו אותם" – עינוי.  

הבורא הודיע לאברהם שבניו עתידים להיות גרים בארץ זרה, עבדים, ולא סתם עבדים אלא עבדים מעונים! מהו "גר"? גר פירושו אדם שאינו בעל הבית על קרקע שהוא יושב בה ואין לו זכויות כמו תושב קבע. ניקח כדוגמא את העובדים הזרים במדינת ישראל. עובד זר ששוהה בארץ ללא אישורים חי בפחד בכל רגע נתון. גם מי ששוהה באישור, זהיר שבעתיים על כל דבר. הוא יודע שכל עבירה קטנה הוא "עף" מהמדינה. אם הוא לא מתאים את עצמו לחוקים, אפשר לגרש אותו. גם אדם שרוצה להשיג גרין קארד, אם הוא עושה טעות קטנה, הוא יכול לשכוח מהרעיון...

הבורא אומר לאברהם אני חפץ שבניך יירשו לעולם את ארץ ישראל. לשם כך אני מוכרח לטעת בהם את רגש הגרות. למה?

ארץ ישראל אינה סתם פיסת קרקע על פני הגלובוס. ארץ ישראל היא ארץ סגולית. כדי לחיות בה בבטחה חייבים לשמור תורה ומצוות. עשרות פעמים מופיע בתורה נושא ארץ ישראל ותמיד צמוד לכך תנאי – קיום התורה והמצוות!

הבורא אומר לאברהם, אם אכניס את בניך לארץ ללא חווית גרות, לאחר דור או שני דורות הם ירגישו אדונים על הארץ. ואילו הארץ היא שלי. לכם יש זכות לשבת בה בלבד. אני מוכרח להכניס אותם ל"בית ספר" של גרות... ארבע מאות שנה הם יהיו גרים, הם יזכרו את ה"חוויה" הזו, ורק כך הם ירגישו שהארץ לא נקנית להם בקנין גמור, כי ההתהוות שלהם כעם הייתה בנויה על אדני הגרות. "הלימודים" ילוו אותם לאורך כל ההיסטוריה. תמיד הם ירגישו שצריך לרכוש את הזכות על הארץ. הם יזכרו שאם הם רוצים להמשיך ולהתקיים בה, הם חייבים להישאר נאמנים למקור...

הדבר הנוסף שהבורא מודיע לאברהם הוא: "ועבדום" – עבדות.

עבדות פירושה ביטול הרצון העצמי לחלוטין! כפיפות מוחלטת לאדון! ה' רוצה שנהיה עבדיו, ונעשה את רצונו. הברירה היחידה ללמדם זאת היא להחדיר בהם תחושה חזקה של עבדות, תחושה שתלווה אותם לאורך ההיסטוריה...

אומר הבורא לאברהם, אני אגרום לבניך להיות עבדים, ואחרי שתחושת העבדות תיספג בדמם - אחרי מאות שנים, אוציא אותם מעבדות מצרים היישר אל עבדות ה'.

עבדות ה' פירושה חירות עולם. בעוד שעבדות אצל אדון בשר ודם היא אך ורק לטובת האדון, עבדות ה' היא אך ורק לטובתנו! כמו אב שמכריח את בנו לאכול מאכלים בריאים, כשהילד גדל הוא מודה על כך לאביו.

הדבר הנוסף שאלוקים מודיע לאברהם הוא: "ועינו אותם" – עינויים.  

בסיום פרשת כי תבוא נכתב: "אלה דברי הברית אשר ציווה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב". ברית פירושה חוזה. בחורב הייתה ברית אחת – מתן תורה. כאן, במואב, נערכה ברית נוספת – היא פרשת הקללות – אם לא נקיים את החוזה של מתן תורה.

ידוע שבכול חוזה יש סעיף של הפרת חוזה בסעיף יסודי. אם אדם חתם חוזה עם קבלן שיתקין לו בביתו החדש ברזי מים של חברת "אגם". ובמקום זה הוא התקין לו ברזים של חברת "ברבור", אמנם הקונה יכול לתבוע את הקבלן בבית משפט לתביעות קטנות, אך לא מעבר לכך. אולם אם הם סכמו על בית עם חמישה חדרים והקבלן בנה ארבע – זה נקרא הפרת חוזה בסעיף יסודי, וגם לקונה יש זכות להפר את החוזה מצידו.

כאן, בברית בין הבורא לעם ישראל זה שונה. הבורא כרת איתנו ברית בחורב והוסיף נספח, שהוא הברית בערבות מואב, שאומר, גם אם אנחנו נרצה להפר את החוזה בסעיף יסודי – הבורא מבחינתו לעולם לא יפר את חלקו! הוא ינקוט דרך פעולה שונה. אם תרצו להפר את החוזה – אתן לכם ניסיונות וייסורים, ואלו יזכירו לכם היטב מי אתם... הכל נעשה רק לטובתנו. לעולם, הוא לא ייטוש את עמו. עם ישראל ככלל לעולם לא יתנתק מה'. זו ההבטחה של "נצח ישראל לא ישקר". אין לנו אפשרות לברוח מההסכם, והעינויים והסבל נועדו כדי לשוב ולאחד אותנו עם הבורא...

הבורא אומר לאברהם: תכנית הלימודים בבית הספר הנקרא "גלות מצרים" שבניך צריכים לעבור בו כדי לזכות בארץ ישראל לנצח, כוללת סעיף של 'עינוי'. תמיד יהיה מונח בזיכרון הלאומי מה שהם עברו, והם לא ירצו להגיע לכך שוב...

כעת, אנו מבינים יותר את המשך ההבטחה: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ברור שאין הכוונה לכך שאראלה ממפעל הפיס תתקשר לכולם. כמו כן ברור שאברהם לא היה מוכן לכל העסקה הזו תמורת כסף... מדובר ברכוש גדול, מהותי ואמיתי, והוא: משולש הזהב של: "עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל". כאמור, כדי לזכות לרכוש הזה אנו חייבים לעבור את מסכת הגירות, העבדות והעינוי...

בליל הסדר אנו מודים לבורא לא רק על השחרור, אלא גם על עצם הירידה למצרים, על הזכות להיכנס לכור הזהב ולצאת משם מזוקקים יותר... רק המשולש הזה יכול להבטיח נצחיות של עם ישראל בארץ ישראל.

[מבוסס על דברי הרב שמשון רפאל הירש בפירושו לתורה ובספרו מעגלי שנה].