גלות יוון

שבעה בנים היו לו, ליפת בן נח, ויוון היה הרביעי. אלף ושבע מאות שנה התגלגלה משפחת יוון בעולם, עד שעלה קרנה, ובימי אלכסנדר מוקדון היא נהייתה למעצמת על.

מלכות יוון החלה בשנת 3442 לבריאת העולם. מאה ושמונים שנה שלטו היוונים שלטון ללא מצרים; מראשית ימי אלכסנדר מוקדון, ועד סוף ימי אנטיוכוס אפיפאנס, אשר מת בשנת 3622.

יוון הייתה ארץ האלילים, וחתרה להשליט את הטומאה בכול. היא רדפה את ישראל בקיום המצוות והפריעה להם בעבודת בית המקדש, לבל תשלוט קדושה בעולם. את זממה ביצעה בעזרת גזרות קשות ומשונות שניתכו על ראשם של היהודים.

ה' נתן ליפת ולבניו את סגולת היופי והחוכמה. גם נח אביו בירכו: "יַפְתְּ אלֹקים ליֶפֶת", הוא ביקש בשבילו את היופי החיצוני שיפת כה סגד לו. אומנם נח הוסיף תנאי: "וישכון באֹהלי שֵׁם", היופי שיורעף עליו יבוא לשלמותו רק בהיותו שוכן באוהלי שם. 'אוהלי שם' רומז לחוכמת התורה, שכן מִשֵּׁם, בנו בכורו של נח, יצא עם ישראל.

אלא שהעם היווני בחר להתעלם מברכה זו, ופנה אל הדרך ההפוכה. במקום להצטרף אל "אוהלי שם", אל שורות התורה, הוא פנה להאיר למין האנושי את דרכו על ידי המדע; תוך הבנת המציאות הגשמית בלבד, והכחשת מציאות האלוקים.

חכמינו ז"ל ראו ביוון את הבן רב ההשפעה של יפת. הוא המייצג הגדול של יפת בן נח על שלל תכונותיו המיוחדות. התרבות המערבית אשר כבשה את מרבית העולם, היא המשך ובניין ליסודות שהניחו היוונים. אין לך תחום חיים שהיוונים לא הצטיינו בו; הם סללו את הדרך למין האנושי שהלך בעקבותיהם. יסודות המתמטיקה, המדע והטכנולוגיה, האומנות, התיאטרון, הפילוסופיה, ואפילו תפיסות חברתיות של דמוקרטיה – כולם נושאים עד היום את חותמם של היוונים!

היוונים הגיעו להישגים מרשימים בתחומי המדע, הפילוסופיה ועוד. ואולם הם לא השכילו להגיע להכרת אחדות הבורא. חוכמתם עמדה להם להבין מגוון תופעות טבע, אך את עיקר העיקרים – את הכרת הבורא, השליט על הטבע – הם לא ידעו, והאמינו רק בהבלי אליליהם.

יש בני אדם המצטיינים בדעת ובחוכמה, אולם את החוכמה הבסיסית, שהיא הכרת האלוקות, הם זונחים. על תופעה זו אומר הנביא: "ובאחת יבערו ויכסלו, מוסר הבלים עץ הוא" (ירמיהו י, ח). לאמור: למרות חוכמתם ותבונתם, בפרט אחד ניכרת בערותם וכסילותם – בכך שהם עובדי עץ ואבן.

ביהדות, עיקר העיקרים הוא ההתרכזות בפנימיות התופעות, בדבר ה' המקיים את כל ההוויה. הקב"ה הוא המחיה ומהווה את כל המציאות, ועיקר מגמת האדם בעולמו צריכה להיות התקשרות אל הבורא ויראה מפניו, כפי שנאמר: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהילים קיא, י).

היוונים וגם היהודים העלו על נס את מעלת החוכמה; אולם חוכמת תורתנו הקדושה כולה אור, ואילו תרבות יוון היא ביטוי מובהק לחושך ולאפלה.

אצל היוונים כל מה שיפה הוא קדוש, אצל היהודי כל מה שקדוש הוא יפה. תרבות יוון הינה חסרת ערכי יסוד. היוונים סוגדים ליופי החיצוני ולנהנתנות. לדידם, התיאטרון, האצטדיון, הספורט והבליינות הם שאיפות האדם.

לצורך ההבדלה בין דברים הנראים זהים, זקוקים לשני כלים: לנר ולעיניים פקוחות. גם מי שעיניו פקוחות לא יוכל להבחין בחשכה במה שלפניו. גם כאשר האור מאיר במלוא תוקפו, עיוור לא יוכל ליהנות ממנו. אכן, בהאיר האור, יוכל הרואה להבחין בשוני שבין האמת לזיוף. על כן הדגישו בחנוכה לא רק את הנרות, אלא גם את ראייתם. בהצטרפם יחד ניתן לעמוד על המשמעות הפנימית של חנוכה.

כל מי שטעם, ולו במעט, מצוף התורה, יודע שכולה תוכן פנימי החותר עד השיתין של ההוויה ושל נפש האדם כאחד. תורתנו היא תורת חיים, ועל הוראותיה להתבצע למעשה. חוכמות יוון החיצוניות לא התיימרו לחייב את האדם, והוא עצמו לא התקדם על ידן מבחינה רוחנית-ערכית.

התורה מרשה ליופי של יפת דריסת רגל באוהלי שם, אולם כל זה בתיחום ברור, ולא על חשבון זניחת הפנימיות. השלמות האמיתית של היופי קיימת רק כאשר היא עולה בקנה אחד עם התוכן הפנימי, שאם לא כן זיופו טופח על פניו.

החשכה של יוון הייתה מעין מסך המונע בעד קרני האור לעבור דרכו. אחד המסכים הבולטים הגורם את החשכת האמונה, הוא הטבע. תופעות הטבע המופיעות בעולם בחוקיות קבועה ומסודרת עלולות להסתיר את האמת הגדולה שיש מנהיג לעולם, שקיום הבריאה תלוי ברצונו בלבד.

אין כל דופי בעיסוק בטבע ובחוקיו כאשר חושפים את הסדר הנפלא השורר בו ומסיקים מכך מסקנות מעשיות, המיטיבות עם האדם ומשפרות את איכות חייו. ואולם כל זאת כאשר חיים על פי ההכרה שלטבע קיים מפעיל, שיצירה מופלאה זו קשורה בקשר מתמיד ליוצרה. "הטבע" הוא בגימטרייה "אלֹקים". הקב"ה הוא יוצר הטבע, ומתוך ההתבוננות בטבע ניתן להגיע להכרת האלוקות.

נס הניצחון על היוונים ועל המתייוונים שאירע בימים ההם, הוא סיכום ביניים של המאבק בין תורת ישראל לתרבות יוון. המאבק עצמו לא התחיל אז, שורשיו נעוצים בדורות קודמים. הוא גם לא הסתיים באותם ימים, אלא הוא ממשיך לאורך כל הדורות. הוא מתרחש גם לנגד עינינו גם היום, בזמן הזה.

מאבקם של היוונים בעם ישראל התמקד במטרה אחת: לנתק אותם ממקור החיים של התורה ולטמא אותם עד שייהפכו לעם ככל העמים. שורש המאבק – הניגוד בין רוחניות לגשמיות!