דף שידוכים
  ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות אודותינו צור קשר קורונה שאלות ביהדות סדרות תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
מאמרים בנושא
חנוכה - חג העצמאות הרוחני
יחיאל ויצמן
אם כל המלחמות
אהרן לוי
חנה ושבעת בניה
יהודה רובן
מנורת בית המקדש
יהודה רובן
על מה ברך הרבי שהחיינו?
ישי וליס
מאמרים נוספים
שאלות דומות
מקום מנורת הזהב כיום
זאב גרינוולד
מאכלי חלב בחנוכה
זאב גרינוולד
הקשר בין סיפור חנה ושבעת בניה לחנוכה
זאב גרינוולד
מקור המנהג לשחק בסביבון
זאב גרינוולד
גלות יוון - ``חושך``
זאב גרינוולד
הנרות הללו קודש הם - סיפור לחנוכה הנרות הללו קודש הם - סיפור לחנוכה
חנוכה ערכים
x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
ואז כבכל שנה נשבר היה קולו הסדוק של אפרים והוא היה פורץ בבכי תמרורים. - איפה שיינה? אה? איפה פייגלה? איפה מוישי חיים? אה??? וכשכתפיו רועדות היה שומט את ראשו ומתוך בכיו היה משבר מילותיו "הנרות הללו קויידש הם"... עד שנרגע.

החנוכיה הישנה ניצבה בתוך תיבת הזכוכית, ניכר היה כי ימי חייה חרטו בה את מאורעותיהם באיזמל הזמן. אפרים, שהיה בן גילה, ישב מולה עד שנראה היה כי קמטיו הרבים הם המשתקפים על פניה. טקס הדלקת נרות החנוכה בביתו של אפרים, משונה היה, אך הוא שמר על כלליו באדיקות רבה.

כולם ידעו! אפרים לא מדליק את החנוכיה סתם כך, בלי דמעות לא מתחילים! דמעות אלו מציפות היו את עיניו, עת היה מתקרב אליה ומלטף את פניה. משדמע, היה פונה אליה ושואל: מה את אומרת השנה? להדליק או לא להדליק?

מידי שנה עם הגיע עת ההדלקה היה מתחבט בשאלה זו.

ישנם אנשים שהכל אצלם פשוט, ברור וחד. אנשים אלו ייטלו את ה"שמש" בידיהם, יושיטוהו אל הנר, יברכו את ברכת הנרות וידליקו, כמה פשוט. פשוט משום שחייהם האירו להם פנים, ומי שמאירים לו פנים נמשך לאור הנרות. אלא שיש בעולמינו אי אלו אנשים שהחיים לא היטיבו עימם, ולא האירו להם את ימיהם. עבורם הדלקת נר חנוכה אינה ענין של מה בכך. וכי כיצד זה ידליק נרות אדם השרוי בחשיכה? וכי יש לו אש? אפרים דנן השתייך לאלו ששקעה עליהם שמשם בטרם עת, ואין דינו של חג החנוכה אצל אפרים חשוך-הלב כדין חנוכה אצל אלו המוארים.

למען האמת צריך אני לדייק בדברי עד מאוד. אפרים דנן לא נולד חשוך, בילדותו מאיר היה באור נגוהות כשאר ילדי ישראל. בתקופה זו מדליק היה את חנוכייתו הילדותית בשמחה ובאושר. אלא שאז באו ימי החושך והאפילה, ומחנות הריכוז כיבו את נרותיו בזה אחר זה. נרו הבכור כבה בחלמנו, השני והשלישי בטרבלינקה, וה"שמש" כשנרו האחרון בידיה הופרדה ממנו באכזריות על ה"רמפה" המפורסמת בבירקנאו. כך כבו נרות החנוכה של אפרים, עד שנותר לבדו כבוי ומפוייח.

עתה יושב אפרים הכבוי מול חנוכייתו, ומתחבט האם להדליק או לא להדליק? מסתפק הוא במחלוקתם של בית שמאי ובית הלל. האם "מוסיף והולך" כבית הלל או "פוחת והולך" כבית שמאי? אם אינכם מבינים את סוד התלבטותו, אין זאת אלא משום שלא האזנתם ללחישתו.

נו?... - לוחש אפרים לחנוכיתו - מה דעתך עלי? "מוסיף והולך" אני או "פוחת והולך"... אה? מה את אומרת? הלא גם את הכרת את ה"נרות" שלי? מה את אומרת??? מתחנן אפרים לחנוכייתו העלובה. וכי מוסיף והולך אני? וכי יכול אני להדליק את נרותייך?... והלא נפסקה הלכה כבית הלל ולא כבית שמאי, ואני פוחת והולך אני, אני לא יכול להדליק, לא יכול!!! ואז, כבכל שנה נשבר היה קולו הסדוק של אפרים, והוא היה פורץ בבכי תמרורים: איפה שיינה? אה? איפה פייגלה? איפה מוישי חיים? אה??? וכשכתפיו רועדות, היה שומט את ראשו, ומתוך בכיו היה משבר את מילותיו: "הנרות הללו קויידש הם"... עד שנרגע.

ואז... בשתיקה... נכנסים היו נכדיו ועומדים סביבו. רגילים היו למעמד זה. יודעים היו כי עדים הם לטקס הדלקה ייחודי ומרומם. אצלם לא מדליקים נרות חנוכה סתם כך, כמו אצל כולם, שהרי אצל כולם שרים מול החנוכיה ואצלם... בוכים.

משנכנסו כולם, מרים היה אפרים את ראשו ועיניו הזכות שיבשו בינתיים, שבו לנטוף ונשרו על חולצתו האפורה. סוקר היה אפרים את נכדיו כרועה הסופר את צאנו, ושב להביט בחנוכיה הישנה. כמונה מעות היה סופר מולה את שמות נכדיו, ובטון מפוייס היה אומר לה: אז מה את אומרת חנוכייהל'ה? מדוע את שותקת? וכי פוחת והולך אני? מה פתאום? ראי את דודי, את חנהל'ה, איציק, יענקל'ה, את רבקי וצביה, פוחת והולך אני? לא ולא!!! מוסיף והולך אני!!! מוסיף והולך אני!!! מוסיף והולך!!! וכבר יצאה בת קול והכריזה שהלכה כבית הלל את מבינה? מחוייב אני בהדלקת הנר, במטותא ממך, אל תכעסי עלי.

וכשדמעות שמחה בעיניו, נוטל היה אפרים את ה"שמש" בידו האחת ואת נכדיו בידו השניה ומדליק את חנוכייתו הקמוטה, כשמגרונו הנשנק היו יוצאות המילים: "הנרות הללו קויידש הם". - הללו!!! - הללו!!!



שלח לחבר
נתקבלו 1 תגובות
פתיחת כל התגובות
🗨
  הוסף תגובה
תודה לבורא עולם: עם ישראל חי

נושאים ראשיים
מתמודדים
  • קורונה
  • העצמה אישית
  • בריאות ותזונה
  • תהילים
  • תוכניות רדיו
  • פעילות ערכים
  • מושגים ביהדות
  • מוזיקה יהודית
  • יהדות וחברה
  • זהות יהודית
  • הטיפ היומי
  • מיסטיקה וקבלה
  • מדע ויהדות
  • זוגיות
  • תפילה
  • פלאי גוף האדם
  • סיפור לשבת
  • פיתוח האישיות
  • פרקי אבות
  • אקטואליה יהודית
  • טעמי המצוות
  • בין ישראל לעמים
  • שבת
  • פרשת השבוע
  • אמונה ובטחון
  • חינוך ילדים
  • חגים ומועדים
    ראש השנה
  • יום הכיפורים
  • צום גדליה
  • סוכות
  • שמחת תורה
  • חנוכה
  • עשרה בטבת
  • ט``ו בשבט
  • פורים
  • פסח
  • ספירת העומר
  • יום השואה
  • יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
  • יום העצמאות
  • ל``ג בעומר
  • יום ירושלים
  • שבועות
  • בין המצרים
  • ט` באב
  • ט``ו באב
  • חודש אלול
  • השקפה ואמונה
  • תרומות |  אודותינו |  צור קשר |  קורונה |  שאלות ביהדות |  סדרות |  לוח אירועים |  תמונות |  מאמרים |  הרצאות |  דף הבית |  תפריט ראשי:  
    משל ונמשל  |  השקפה ואמונה  |  חגים ומועדים  |  חינוך ילדים |  אמונה ובטחון |  פרשת השבוע |  שבת |  בין ישראל לעמים |  טעמי המצוות |  אקטואליה יהודית |  פרקי אבות |  פיתוח האישיות |  כללי |  סיפור לשבת |  פלאי גוף האדם |  תפילה |  זוגיות  |  מדע ויהדות |  מיסטיקה וקבלה |  הטיפ היומי  |  זהות יהודית |  דת ומדינה |  יהדות וחברה |  בית המקדש וגאולה  |  בחירה חופשית  |  שבת |  שאלות כלליות  |  מוזיקה יהודית |  מושגים ביהדות |  פעילות ערכים |  תוכניות רדיו  |  תהילים |  אקטואליה וחדשות |  בריאות ותזונה |  העצמה אישית |  קורונה |  מתמודדים |  נושאים:  
    RSS |  נוספים: