חג שמח-סוכות
    ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות אודותינו צור קשר שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
שאלות דומות
מאכלי חלב בחנוכה
זאב גרינוולד
מקום מנורת הזהב כיום
זאב גרינוולד
מקור המנהג לשחק בסביבון
זאב גרינוולד
הקשר בין סיפור חנה ושבעת בניה לחנוכה
זאב גרינוולד
גלות יוון - ``חושך``
זאב גרינוולד
מאמרים בנושא
הנרות הללו קודש הם - סיפור לחנוכה
אהרן לוי
חנוכה - חג העצמאות הרוחני
יחיאל ויצמן
סיפור חנוכה
יהודה רובן
חנה ושבעת בניה
יהודה רובן
מנורת בית המקדש
יהודה רובן
מאמרים נוספים
מותו של אלעזר בקרב
השאלה

כיצד נהרג בקרב אלעזר בנו של מתתיהו החשמונאי?


x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
תשובה מאת זאב גרינוולד

חמישה בנים היו לו, למכריז המרד מתתיהו בן יוחנן, הכהן הגדול. בנו בכורו, יהודה, היה למנהיג המרד הגדול, ועמד בראש כל מערכותיו. אב זקן ונחוש וחמישה אחים החלו את המרד ששינה את פני העולם, בפרט את העולם היהודי.

אח אחד לא זכה לחזות בניצחון. הוא נפל חלל באחת המערכות המכריעות. סיפור גבורתו ונפילתו נכתב לדורות בספר החשמונאים:

'צבאו' הקטן של יהודה - למעשה, קומץ איכרים חמושים בתחילה רק במגלים וקילשונים, גבר באורח ניסי על חיל המצב היווני בארץ ועל הגדודים שהוזעקו מארם.

לנוכח הכשלון המחפיר ציווה אנטיוכוס על עריכת גיוס כללי, ושלח עשרות אלפי חיילים לקרב המכריע. לצורך הקרב הוא גם פתח את מכלאותיהם של פילי הקרב הענקיים. מכונת המלחמה האדירה של הממלכה היוונית יצאה לדרך, ובראשה עמד אנטיוכוס עצמו, מתוך מגמה לכבוש את הארץ ולרמוס את המורדים.

אך כאן אירעה בהשגחה פרטית ממרום תקלה חמורה מאד. הפילים יצאו לדרך בקול תרועה. צווחות הפילים ורעם פסיעותיהם הבעיתו את סוסי המרכבה המלכותית. הסוסים מרוב בהלה הזדקפו על רגליהם האחוריות, המרכבה נטתה, ואנטיוכוס מעד ונפל. גלימתו נתפסה ביתד המרכבה. הסוסים המבועתים פתחו בדהרה, והוא נגרר על פני המשעול הסלעי, נחבל ונחבט בריסוק עצמות. מאז, הוא שכב פצוע ומרוסק עד שהגיע סופו של העריץ והוא מת במיתה משונה.

בנו, בן השמונה הוכתר למלך. ליזיאש, שר צבאו, הציע למחוץ את ההתקוממות ביהודה בסנדליהם המסומרים של מאה אלף חיילים, בפרסות שמונים אלף סוסים ובצעדם של עשרות פילים. על אגפיו גונן בשורה של מרכבות, שגלגליהן הניעו להבי חרמשים שקצרו כל מי שהעז להתקרב אליהן.

ליזיאש נשמר מהפתעות.

יהודה המכבי הכין מארב בהרים החולשים על בקעת בית סוחרה. יחידות החילוץ היווניות שנשלחו לכבוש את פסגות ההרים, הוכרעו במהרה, ביעילות ובדממה. יהודה חלש על העמק.

ואז נשמע הרעש העמום, הקצוב, צעדם של הפילים.

הם צעדו בסך, ארבעה בשורה, כשעל גבם צריחים ענקיים. אשנבים צרים נפערו בצריחים אלו, ומאחורי כל אשנב – קשת דרוכה.

כל פיל הוקף באלף חיילים חמושים, לבושי שריון ובחמש מאות פרשים.

ארבעה פילים נכנסו לעמק, מוקפים בארבעת אלפים חיילים ובאלפיים פרשים. אחריהם הופיעו עוד ארבעה פילים, ועוד ארבעה ועוד, ועוד... והרחק מאחוריהם, מאחורי שדרות הפילים, נצצו רבבות החניתות של חיל הרגלים הפוסע בסך.

מראה זה נגלה לעיני יהודה, הנחבא בהרים עם קומץ לוחמיו. אך מראה זה לא הפריע לו לקרוא: "מי כמוך בא-לים ה'!" ולשעוט במורד – לעבר המרכבות בעלות הלהבים המשספים, לעבר הפרשים הדרוכים, חיל הרגלים והמוני הפילים...

ניטש קרב שסיכוייו אפסיים, ביחס של מאות לאחד. על כל לוחם יהודי, חשוף ודל נשק, ניצבו מאות חיילים אוחזים מגן וצינה, כשידיהם מיומנות להלחם ביהודים המועטים.

ואז הבחין אלעזר החורני, אחיו של יהודה המכבי, בפיל ענק שהצריח שעל גבו התנשא מעל לאחרים, ופיתוחיו וקישוטיו הרהיבו עין. "אין ספק", אמר בליבו, "שזהו פילו של המצביא ליזיאש, שר הצבא". הוא חשב שאם יצליח לפגוע בו ולהרגו, יוכרע גורל הקרב, כפי שהריגתו של גליית הכריעה את הקרב נגד הפלישתים. לכן, הוא הבקיע לעצמו דרך בחירוף נפש, חרבו קצרה על ימין ועל שמאל, פילסה לו דרך והבקיעה את חגורת הפרשים והרגלים. כל החניתות כוונו לעברו, כל החרבות הונפו – אך הוא הצליח להגיע אל הפיל, להיכנס תחתיו, ולתקוע בו את חרבו, עמוק, עד הניצב, ולהגיע אל הלב. הפיל הניף את חדקו, הריע בתרועת כאב, הזדקף על רגליו האחוריות והתמוטט, כשהוא קובר תחתיו את אלעזר האמיץ.

הקרב נמשך במלוא עוזו. לנוכח מפלת הפיל לא נשמעו קולות שבר, וחיל יוון לא הוכה בתדהמה. למרות המראה החיצוני, לא היה זה פילו של ליזיאש.

ליזיאש נותר בחיים, והוא שכרת לאחר סידרת קרבות עקובה מדם ברית שלום עם יהודה המכבי ואישר את העצמאות הדתית והמדינית של העם בציון. המרד הנועז הצליח. ארבעה אחים למודי קרבות השתתפו בטכס חתימת החוזה. אחד לא זכה: אלעזר החורני. הוא נקבר תחת גופת הפיל, שרבצה עליו כגל עד למסירות נפשו. אנדרטה לתעוזתו.

ובכל שנה, בימי החנוכה, אנו נזכרים בו מחדש בעצב מהול בהערצה.


שלח לחבר
עדיין לא נתקבלו תגובות
🗨
  הוסף תגובה
נושאים ראשיים
קורונה
  • העצמה אישית
  • בריאות ותזונה
  • תהילים
  • תוכניות רדיו
  • פעילות ערכים
  • מושגים ביהדות
  • מוזיקה יהודית
  • יהדות וחברה
  • זהות יהודית
  • הטיפ היומי
  • מיסטיקה וקבלה
  • מדע ויהדות
  • זוגיות
  • תפילה
  • פלאי גוף האדם
  • סיפור לשבת
  • פיתוח האישיות
  • פרקי אבות
  • אקטואליה יהודית
  • טעמי המצוות
  • בין ישראל לעמים
  • שבת
  • פרשת השבוע
  • אמונה ובטחון
  • חינוך ילדים
  • חגים ומועדים
    ראש השנה
  • יום הכיפורים
  • צום גדליה
  • סוכות
  • שמחת תורה
  • חנוכה
  • עשרה בטבת
  • ט``ו בשבט
  • פורים
  • פסח
  • ספירת העומר
  • יום השואה
  • יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
  • יום העצמאות
  • ל``ג בעומר
  • יום ירושלים
  • שבועות
  • בין המצרים
  • ט` באב
  • ט``ו באב
  • חודש אלול
  • השקפה ואמונה
  • תרומות |  אודותינו |  צור קשר |  שאלות ביהדות |  סדרות |  לוח אירועים |  תמונות |  מאמרים |  הרצאות |  דף הבית |  תפריט ראשי:  
    משל ונמשל  |  השקפה ואמונה  |  חגים ומועדים  |  חינוך ילדים |  אמונה ובטחון |  פרשת השבוע |  שבת |  בין ישראל לעמים |  טעמי המצוות |  אקטואליה יהודית |  פרקי אבות |  פיתוח האישיות |  כללי |  סיפור לשבת |  פלאי גוף האדם |  תפילה |  זוגיות  |  מדע ויהדות |  מיסטיקה וקבלה |  הטיפ היומי  |  זהות יהודית |  דת ומדינה |  יהדות וחברה |  בית המקדש וגאולה  |  בחירה חופשית  |  שבת |  שאלות כלליות  |  מוזיקה יהודית |  מושגים ביהדות |  פעילות ערכים |  תוכניות רדיו  |  תהילים |  אקטואליה וחדשות |  בריאות ותזונה |  העצמה אישית |  קורונה |  נושאים:  
    RSS |  נוספים: