אחד מעשירי ארה"ב כתב בספר זיכרונותיו כיצד התעשר, אדם זה נולד להורים עניים מקבצי נדבות, הם חיו כהומלסים בפחונים ליד הרכבת התחתית בנוי יורק, הוא כילד נשלח למעשי גניבה כדי לספק טרף לעצמו. כך חי גם הוא את חייו אחרי מות הוריו,  יום אחד הוא נעצר ע"י המשטרה, והושלך לבית הכלא . עם יציאתו, לאחר כמה שנים, התבקש  להיכנס אל מפקד בית הסוהר, ושם  גילה לתדהמתו שהוריו הורישו לו בית מפואר ביותר באחד הרובעים היוקרתיים של נוי יורק!!. האיש רקד מהתרגשות למשמע הידיעה, מפקד הכלא נתן בידו את המסמכים הדרושים לבעלותו על הבית, וברכו בברכת הצלחה בהמשך הדרך.

העשיר מתאר בהרחבה את התרגשותו למראה הארמון שנפל בחלקו, כשהגיע אל הבית יחד עם העורך דין  המופקד עליו, אחז אותו הלם למראה העושר הניבט מול עיניו. הוא התעשת מיד ,רץ  אל הוויטרינה ורוקן את כלי הכסף שבה... משם המשיך אל הכספת ורוקן את תכולתה... כשהסתובב לצאת חייך אליו  העו"ד ואמר: אדוני אתה גונב מעצמך...! הגיע הזמן שתפנים את שלא הפנימו הוריך: " אדם עשיר אתה! " יצאת מבית האסורים,  יש לך רכוש רב המאפשר לך להתחיל מחדש את החיים ברגל ימין, חשב בבקשה מסלול מחדש ...  בכתביו מספר העשיר שלמשמע הדברים  הוא פנה אל העו"ד וביקש ממנו שיעזור לו  להיות בן אדם מן השורה.  האיש הציל את חייו ובמשך כמה שנים למדו שיש חיים לאחר הפשע- חיים של אדם מן השורה. בסיום הספר כותב הוא כך: "חב אני את חיי לעו"ד שסייע בעדי לשנות את הזהות שלי , לקח לי שנים רבות להפנים את זהותי החדשה ולחיות בכבוד בעקבותיה!"         

בימים אלו שבין חג הפסח לשבועות אנו מקיימים מצווה מיוחדת במינה: "מצוות  ספירת העומר" ארבעים ותשעה ימים סופרים את הימים לקראת חג השבועות. כפי הנאמר בפרשתנו: "כי תבֹאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עֹמר ראשית קצירכם אל הכהן והניף את העֹמר לפני ה' לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן... וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עֹמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום... " (ויקרא כ"ג י'- ט"ו)

רבות נכתב על הטעמים למצווה, החינוך במצווה ש"ו מבאר וז"ל: "כל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה ... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקימוה ..., וענין גדול הוא להם יותר מן החרות – מעבדות ..., ולכן נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשינו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו ..., וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא". בסגנון זה מבאר שם האברבנאל  "ולכך היתה הספירה מחג הפסח עד חג השבועות לאמור: מתי יבוא יום ה' לדבר עמנו, כי האדם כשיכסוף דבר מאד ויקוה ביאתו, יספור הימים עד בואו".  כלומר שספירת  העומר מבטאת השתוקקות, כמיהה, כיסופים, וערגה בזכות להעפיל אל פסגת "הר סיני" על כל סגולותיו.

לאור דברים אלו יש להתבונן בפשר המילים: "ספירת העומר" הלא את העומר מקריבים למחרת היו"ט הראשון של חג הפסח, א"כ העומר כבר הוקרב, ופנינו אל חג השבועות מה א"כ הטעם בשם: "ספירת העומר" ?!  מדוע לא נקרא לימים אלו ימי הספירה לחג השבועות?! בנוסף יש לברר את פשר השם: "עומר התנופה" "לחם התנופה"  יום הבאת העומר מוגדר: "יום הנף"  מדוע התנופה בעומר תופסת נדבך כה חשוב?!

כ"ק הרבי בעל ה"ברכת אברהם" זי"ע בדרשתו לפני הספירה הראשונה היה מביא את דברי קודשו של אביו שעניין ספירת העומר רמוז במילים: "אדם ובהמה תושיע ה' " העומר קרב משעורים שהם מאכל בהמה, ושתי הלחם מקריבים מחיטים שהם מאכל אדם. וזו עבודת ימי ספירת העומר להזדכך מבחינת הבהמה שמלבד עניני תאוות אין לה בעולמה כלום, ולבוא לבחינת אדם. כך גם ענינה של מצוות התנופה על דרך העבודה והוא שהיהודי יתנער מהעולם הזה ויניף עצמו אל הקב"ה. זה יעודה של כל תקופת ימי הספירה. כפי שמבאר הרמב"ן על ימי ספירת העומר שהם בבחינת חול המועד ארוך המתחיל בחג הפסח ומסתיים בחג השבועות. ומטרת הימים שהיהודי יתנער בהם מכל עניני העולם הזה. ימי הספירה תפקידם הוא לנער מהבלי העולם הזה בתנופת העומר ותנופת שתי הלחם."

נבאר את דבריו,  עם כשיצאו ממצרים ראו וחוו  את כל שרשרת הנסים הפלאית כנאמר: וירא ישראל את היד הגדֹלָה  אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות ט"ו ל"א)  הם דרשו ממשה רבינו : "רצוננו לראות את מלכנו!" הייתה השתוקקות עזה לראות את ה', ללמוד את תורתו , להבין משמעות החיים היהודים, אך משה ענה להם : כעת במצבכם העכשווי אתם מהמבט הרוחני בבחינת: 'בהמה', בהמה דורשים חז"ל: "בה- מה " מה שיש בה מתחילתה זהו שיהיה בסופה, אין בה שינויים והתפתחות בהתנהגות הבהמית . כך הוא כעת מצבכם הרוחני , אין לכם כיום  את הכלים הרוחניים המתאימים לקבלת התורה. הלא  למעלה ממאתיים שנה חייתם במצרים, שהייתה מרכז  הטומאה העולמית , ע"כ ההשפעה הסביבתית חדרה ופעפעה בכם  אל תוך ישותכם כאדם, שקעתם בתוך 49 דרגות  (שערים) של טומאה רוחנית, מתוך 50 דרגות אפשריות!  בנקודה רוחנית נמוכה שכזאת אין אפשרות שתראו ולו פיסת רוחניות כלשהיא, גם אם השמים יפתחו וסודות מכבשנו של עולם יתגלו, עיניכם הטרוטות ואוזניכם הערלות לא יראו מאומה! אינכם 'כעת' כשירים לקבלת התורה!.

כלומר, ההשפעה האדירה של ניסי יציאת מצרים, הובילה את עם ישראל לחירות גופנית.  ניסי מצרים היוו נקודת זינוק טובה לגבהים הרוחניים שעדיין המתינו להם. אך אלו היו ניסים משמים ללא כל פעולה ושינוי  מצדם, ניסים גדולים ככל שיהיו אין בהם כדי לשנות מבפנים את השקפת עולמו של האדם באופן קבוע. וכדי שהשינוי המיוחל יתחולל באדם, עליו 'לעשות' פעולות ממשיות של שינוי אורח חיים, וזאת ע"י התקדמות צעד אחרי צעד בשרשרת מעשים של: "סור מרע ועשה טוב"  לאורך זמן.

עם ישראל עומד כעת בפני שנוי הזהות, מתחתית עם העבדים אל פסגת: "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".  עליהם להגיע למצב שבו יהיו מסוגלים לקלוט לתוכם את קדושת התורה. שנוי זה אינו אפשרי ביום אחד, זהו תהליך ארוך ומאתגר עד הפנמת השנוי. וזו הסיבה מדוע עם ישראל לא קיבל את התורה מיד עם צאתו ממצרים.

משה רבינו מצעיד את עמ"י אל היעד. ארבעים ותשעה ימים של הספירה, כנגד ארבעים ותשע דרגות של טומאה, בכל יום מתקנים דרגה של טומאה והופכים אותה לדרגת קדושה. זהו וודאי דבר פלא כיצד ביום אחד ניתן לתקן ולהפוך מידות רעות לטובות?! אך בל נשכח שעסקינן בדור דעה שראה מראות אלוקיים  נסי ניסים, ומונהג כעת ע"י אדון הנביאים, משה רבינו ע"ה. ונמצאים הם בשממת המדבר מנותקים מכל קשר לסובב החיצוני, מזון יורד להם משמים, ענני כבוד עוטפים אותם,  בשקט זה ניתן לשנות ביום אחד דרגות טומאה לדרגות קדושה כלשון מרן החזו"א זי"ע:  "אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חופשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגע ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה." כך עם ישראל ניצלו את הזמן שבין חג הפסח לשבועות  'לקלף' מעליהם 'שכבה של לכלוך', קליפה אחר קליפה , נדבך אחר נדבך על מנת לחשוף ולהגיע אל  הנשמה הטהורה שבהם. להכין עצמם אל היום הגדול על פסגת הר סיני יום קבלת התורה. מלמדים אותנו חכמי הסוד שסגולת הימים הללו נשארה מאז ולתמיד. ימי ספירת העומר יש בכוחם ובעוצמתם לרכוש את אותם דרגות רוחניות של קדושה כדי לזכות מחדש לקבל את התורה וקדושתה בחג השבועות.