אלכסנדר מוקדון כבש מדינות רבות, והקים בכל אחת מהן ערים מרכזיות שנקראו "פוליס". שם התישבו יוונים המתעסקים בעניני מדיניות וגובים מסים. הפוליס סיפקה את הצרכים הקהילתיים של תושביה – הגנה, חקיקה, שיפוט, תרבות ופולחן דתי. שם טבעו מטבעות חדשות, והרחיבו את צרכי הכלכלה. בפוליס בנו בנינים מפוארים, בתי עבודת אלילים, אולמי התעמלות ואיצטדיונים ענקיים.

סימן מרכזי להרחבת ההשכלה והתרבות היוונית, שנחשבו לשיא הקידמה, היתה הקמת ספריה. באלכסנדריה שבמצרים היתה הספריה הגדולה ביותר בתקופה העתיקה, והיו בה למעלה משלוש מאות אלף ספרים בכתב יד.

התושבים המקומיים שרצו להתחבר אל הממשל החדש היו חייבים להתאים את עצמם אליו, לדבר בשפה היוונית ולהיות חלק מהתרבות היוונית. אלו שויתרו על טובות ההנאה לא נדרשו להמיר את דתם ולעבוד את העבודה זרה שהביאו היוונים. הדרישה היחידה שדרש מהם השלטון היתה שלא למרוד בו.

היוונים ראו את עצמם כעם שלם בכל חכמה, וגם בבריאות וחיזוק הגוף, המאחדים את הגוף והנפש. המושלים לא ביקשו ללמוד מאומה מתושבי המדינה, שנתפסו כשפלים בעיני היוונים. הם רק רצו להשפיע את הטוב שבחכמה ובתרבות שלהם על בני המדינה, אך לא בכפיה.

היוונים התגאו בשפתם, בדיבור ובכתב. חיברו אלפי שירים וניגונים, ורקדו באיצטדיונים לצלילי חליל ותוף.

רוב הערים היושבות על חוף הים התיכון הפכו לפוליס, צור, צידון, עכו, יפו, יבנה, אשדוד, אשקלון ועזה. מסילות המסחר קישרו ביניהן, ואף בית שאן הפכה לעיר פוליס גדולה.

עד זמנו של אלכסנדר מוקדון כל הגברים גידלו זקן. אלכסנדר שינה מנהג זה וגילח את זקנו. מאז התפשט מנהג הסרת הזקן אצל היוונים ואחר כך אצל הרומיים.

גם במעמד הנשים חל שינוי. הנשים זכו להשכלה ולזכויות נוספות, אולם, לעומת זאת, כל גדרי הצניעות ירדו פלאים. באולמי התעמלות נערכו משחקי ספורט שבהם היו הגברים ללא לבוש. מנהגים אלו התחילו כמה דורות קודם לכן בספרטה, והתחדשו ביוון.

היוונים הביאו איתם פסלים למיניהם, כל אחד נקרא בשם מיוחד והיה מופקד על כוח רוחני אחר. לשיטתם, כל טובה או הגנה באה דרך האליל. ריבוי האלילים והצלמים בלט מאוד בפוליס, עד שבכל אולם התעמלות ובכל איצטדיון הוצבו כמה מהם. היוונים לא מצאו סתירה בכך, דבר המוכיח את אפסותה של העבודה הזרה.

תושבי ארצות המזרח, בפרט האמידים שבהם, קיבלו את השפעת היוונים בצורה חיובית. תוך זמן קצר דברו בשפה היוונית, למדו את ספרי היוונים והשתתפו אתם כשווים בכל עניני התרבות.

בסוף תקופת שיא השפעת היוונים וההלניסטים ארעו גזירת השמד של אנטיוכוס, מרידת החשמונאים ונס חנוכה. קדמו לכך חמישים שנות ניסיון של עם ישראל.

התפשטות תרבות יוון גרמה לניסיונות גדולים בקרב עם ישראל.

התרבות היוונית עמדה בניגוד להשקפה המסורה של בני אברהם, יצחק ויעקב. בכל התקופות הללו הצליחו בני ישראל לקיים תורה ומצוות ולהשמר מהשפעות זרות.

מי עלול להיות מושפע מחיי היוונים, ובפרט מהחכמה היוונית? הסוחרים הנכנסים לפוליס לפרנסתם, רואים דברים חדשים ושומעים הרצאות מאנשי הפוליס על חשיבות התרבות ההלניסטית. גם חוגי העשירים ובעלי ההשכלה, הפנויים מעול הפרנסה, התעניינו בנושאים שונים. עליהם נוספו מדינאים ונציגי הממשלה שביקשו לשמור על יחסים טובים עם היוונים. גם צעירי הצאן, מלאי כוחות ומרץ, המחפשים דרכים כדי לבנות את עצמם, הושפעו מרוחות חדשות אלו.

לעומתם, תלמידי החכמים, ראשי הישיבות ותלמידיהם, לא חפצו לרדוף אחרי תורה אחרת. גם בני אהרן, המשרתים לפני הקב"ה בבית המקדש, שמרו על טוהר ייחוסם ולא התקרבו לערלים ולטמאים. גם עמי הארצות, עובדי אדמה וחקלאים, לא טיפחו כלל שאיפות ונותרו לעמוד מן הצד בתמימות.

כל זה נכון לגבי החכמה היוונית. לעומת זאת, בכל הנוגע לתרבות היוונית, היו פני הדברים שונים. התרבות משכה את האנשים בכוח היצר הרע, וכאן נחלה תרבות יוון הצלחה אפילו בקרב אלו שניצבו עד אז איתן בעקרונותיהם.

כל יהודי ששינה את דרכו מהמסורה האמיתית לאורח החיים היווני נקרא "מתיוון". המעבר מהנאמנות למסורת ישראל עד להלניות היה הדרגתי: תחילה התקרבו ליוונים והחלו לדבר בלשונם היוונית. לאחר מכן, שינו את שמותיהם לשמות יווניים - כגון ינאי במקום יהונתן.

בסוף המתיוונים הגיעו לכפירה בתורה מסיני. למרות שהקיצוניים שבהם עזבו את התורה ונלחמו נגד המסורה, המתיוונים המתונים ביקשו לתווך ביניהם בהדגישם את ההיבטים הטובים - לדעתם - של ההלניסטיות מבלי לעזוב את המסורה.

החשמונאים זכו למקום כה חשוב ונכבד בהיסטוריה שלנו בזכות מסירות נפשם למות על קידוש ה', כשהם מגיעים לשורש השורשים של היהדות. בכך הושג נצחונם הן למטה בשדה הקרב, והן למעלה בשמי מרום.